מטא סוגרת את הברז באירופה – כך משפחות פרו־ישראליות עוקפות את האלגוריתם ומשפיעות ב‑open internet

הפסקת מודעות פוליטיות של מטא באירופה משנה את כללי המשחק – כך משפחות פרו־ישראליות עדיין משפיעות

מאוקטובר הקרוב, מטא מפסיקה לחלוטין מודעות פוליטיות וסוגיות חברתיות ברחבי האיחוד האירופי. אם יש לכם משפחה/חברים בפריז, ברלין או אמסטרדם – המסר הממומן שלכם לא יגיע אליהם דרך פייסבוק או אינסטגרם. נקודה. בשטח זה כבר מורגש: קמפיינים מורידים הילוך, בקשות אישור נתקעות, ופרסומים על AI‑disclosure סוגרים ברזים גם מחוץ לאירופה. עבור עולים דוברי אנגלית בישראל, בני 30–55, שעובדים ב-day job גלובלי ומנסים לשמור low profile אבל עדיין “לעשות משהו” – זו לא עוד ידיעה. זה הרגע שבו האלגוריתם משנה צד. השאלה היא פשוטה: כששערי ה-walled gardens נסגרים, איך לא מאבדים את היכולת להשפיע – בלי להפוך לאקטיביסטים פול-טיים?

בואו נשים את זה על השולחן. ב-2024 האנטישמיות שברה שיאים היסטוריים, וב-2025 הדיונים סביב עזה, קמפוסים בארה״ב והרחוב האירופי לא נרגעים. יום רע רגיל אצלכם נראה ככה: בוקר עם פיד מלא וידיאו חתוך‑מגמתי, וואטסאפ מבני משפחה בלונדון ש“איבדו אותנו”, וסלאק בעבודה שמבקש “מקורות מאוזנים”. אתם לא מחפשים לריב בטוויטר. אתם רוצים פעולה קצרה, מדודה, באנגלית נקייה – שמייצרת אימפקט אמיתי איפה שזה נמדד. עכשיו כשמטא באירופה סוגרת דלת, המיינדסט צריך להתהפך: מהיום, משחקים באינטרנט הפתוח.

הנה הזווית שכמעט כולם מפספסים: ההקשחה של מטא באירופה לא רק חוסמת – היא מייצרת חלון הזדמנות. בזמן שכולם מנסים “לשפץ” קומפליינס בפייסבוק, צרכנים באירופה ובצפון אמריקה מבלים יותר זמן ב-open internet: אתרי חדשות פרימיום, וידאו, CTV, פודקאסטים. שם אין צורך להיות חבר של האלגוריתם. שם קונים שטחים, ממקמים מסר, ומודדים שינוי בטון ובסנטימנט – גם בתוך אתרים שנתפסים “עוינים”. בלי להתווכח בתגובות. בלי להדליק טרולים. ובמקום לקוות שדיסקליימר יעבור, בונים אסטרטגיה שעוקפת את הבעיה מלכתחילה.

הפחד העמוק כאן לא קשור לפוסט שלא עלה. הוא קשור לזהות. אתם לא רוצים שהילדה תחזור מהבית ספר עם “עובדות” מטיקטוק שאתם לא יודעים איך לפרק. אתם לא רוצים שקולגה מלונדון יתפוס אתכם כקיצוניים כי ניסיתם לענות מהר מדי. אתם רוצים להגן על העתיד של המשפחה – לימודים, קריירה, נסיעות – דרך קול אחראי, נקי, שנכנס למיינסטרים, לא רק למעגלים שלנו. והאמת? אתם גם רוצים לדעת שזה עובד. לא “הד תקשורתי” אלא מדדים ברורים: איפה היינו, מה ראו, איך הזווית השתנתה.

מול המציאות החדשה יש כמה דרכים מוכרות, לכל אחת יתרונות וחסרונות. אפשר ללכת DIY בפרוגרמטי – GDN, DSPs, נייטיב/CTV – ולהגיע תאורטית ל-90%+ מהאינטרנט. זה נותן שליטה, אבל דורש עקומת למידה, ניהול brand safety, allowlists, אנליטיקה, קריאייטיב באנגלית על רמה, והבנה רגולטורית משתנה (במיוחד סביב תוכן פוליטי/AI). טעות קטנה בטרגוט או בפריימינג – והכסף הולך לרעש, או גרוע מכך, נוחת ליד דיסאינפורמציה. אפשר לתרום לארגוני הסברה מצוינים – הם מחזקים קהילה, מחנכים, מסירים שנאה. אבל אלה לרוב “הגנתיים” או תודעתיים, לא מכונות פרוגרמטיות התקפיות עם KPI של שינוי עמדות. אפשר ללכת על OOH באזורים סימבוליים – זה מרגש, מצטלם פצצה, אבל קשה למדוד מי השתכנע. ו-PR? עובד נהדר כשנכנסים לשערי העריכה, אבל זמן, עלות וחוסר ודאות – במיוחד אם מנסים להיכנס לכלי תקשורת פחות אוהדים.

הגישה החדשה – זו שמדברת אל מי שכבר מותשים מוויכוחים – היא למזג “התקפה חכמה” עם “שקט פנימי”. זה נראה ככה: קנייה פרוגרמטית ממוקדת באינטרנט הפתוח, עם מסרים מאומתים, טון מתון, ובניית חבילות פרימיום כולל באתרים מאתגרים. AI לא כדי “להתהדר” אלא כדי לזהות קהלים שניתנים לשכנוע, להגיב בזמן אמת לנרטיב מתגלגל, ולשמור על brand suitability כך שלא תופיעו ליד פייק. מעל זה – שכבת מדידה: לא רק CTR, אלא lift בסנטימנט, השלמות וידאו, וזמני חשיפה. ובתוך הבית – קהילה סגורה שמורידה דופק: אתם לא לבד, יש בק-אפ רגשי, יש תבניות מסר נקיות, ויש תמונת מצב שקטה ומרוכזת במקום דום-סקרול אינסופי.

בנקודה הזו חשוב להיות הוגנים ולהשוות. למה לא פשוט להישאר ברשתות החברתיות? בארה״ב ובריטניה עדיין אפשר לרוץ במטא עם דיסקליימרים – אבל זה נהיה עדין, שביר, ולעיתים אכיפה לא עקבית מורידה מודעות למרות עמידה בתנאים. טיקטוק בכלל לא מאפשרת פוליטי ממומן. גם כשזה עובד, האלגוריתם נועל לחדרי הדהוד – אתם “מדברים לקהילה”. לעומת זאת, האינטרנט הפתוח מאפשר חדירה רחבה לאתרים שבהם דעת הקהל נוצרת. למה לא PR קלאסי? כשיש סיפור “עיתונאי” אמיתי – חובה. אבל זה זמן, יחסים ושערים. מדיה קנויה באתרים גדולים נותנת לכם שליטה בתזמון, במסר ובסקייל – היום. ולמה לא ארגוני ניטור? כן, “הגנתית” חשובה, במיוחד להסרת הסתה. אבל היא לא מחליפה הצפה יזומה של נרטיב מאוזן לקהלים מתלבטים.

אז איפה נכנס כאן הפתרון הפרקטי? בדיוק על התפר הזה של השפעה מדידה בלי לשרוף זמן משפחה. במקום להיות קוני מדיה במשרה מלאה, אתם משיקים פעולה שמתרגמת כל שקל לעוד זוגות עיניים רלוונטיות – בתוך CNN לצד כתבות לא קלות, בתוך פורטלים אירופיים שמעצבים תודעה, וב-C TV שהקהל באמת רואה בסלון. זה לא “להילחם באינטרנט”; זה להפעיל מערכת שמבינה ציות רגולטורי, יודעת לחדור לאתרים מאתגרים, ומדדה שינוי טון לאורך זמן. מטרה אחת: להפוך חרדה לפעולה חכמה וקצרה, שמחזירה שליטה ושקט בבית.

דמיינו את יום שלישי הבא, 19:00. אתם סוגרים לזמן משפחה. במקום להיגרר לעוד שרשור, אתם מקבלים דוח קצר: השבוע עלינו באלפי השמות בבריטניה וקנדה, 71% תגובות חיוביות במדגם בסוף רצף כתבות “קשות”, השלמות וידאו מעל בנצ’מרק בגרמניה, וגרסה מתוקנת של מסר על החטופים שקיבלה אימוץ אצל משפיענים מתונים. אין פחד מ-backfire בעבודה; אין צורך בפוסט פומבי על הפרופיל שלכם. זו פעולה low profile עם אפקט high impact – קוהרנטית, נקייה, ומגובה נתונים.

האירופה‑מוב של מטא מייצר דחיפות אמיתית. אם אתם רגילים “לחכות שיירגע”, תדעו: בחלון כזה, מי שמסדר מחדש את התמהיל לא מאבד אימפקט – הוא מגדיל אותו. בזמן שאחרים רצים אחרי מדיניות שמשתנה, אתם זזים מקום – לא ננעלים בגינה סגורה, אלא יוצאים לרחוב הראשי של האינטרנט. המשמעות למשפחה שלכם כפולה: אתם תורמים באופן שמוריד חרדה ומעלה תחושת שליטה, ובמקביל מגינים לטווח ארוך על מוניטין שמיתרגם ללימודים, עבודה ויחסים גלובליים.

במצב הזה, לדחות זה בעצם לבחור להישאר בלי קול. ככל שהשיח מתקצין והרגולציה מסתבכת, נדרש תזמון פשוט: לצאת לאוויר מהר, למדוד אמיתי, ולכוון מחדש. זה לא פרויקט עונתי של יח”צ, וזה לא מרדף אינסופי אחרי טרולים. זו פעולה אזרחית‑מקצועית שמצמידה את הדולר שלכם לנגד העיניים של מי שצריך לראות – עכשיו.

אם זה מדבר אליכם, הנה הצעד ההגיוני היחיד כרגע: הצטרפו להפצה פרוגרמטית באינטרנט הפתוח שמעמידה מסרים פרו‑ישראליים על הבמה של האתרים הגדולים, עם תגובה בזמן אמת ומדדים שקופים. התחילו היום כדי לעלות לאוויר בתוך 72 שעות – ואם לא יצאנו בזמן, תקבלו החזר מלא. תשלום מאובטח, ביטול בלחיצה, ודוח השפעה חודשי עם דוגמאות השמה, KPI וסיפורי מקרה. הפכו את הקול שלכם להשפעה גלובלית – בלי להקריב את השקט בבית ובלי להסתבך עם האלגוריתם. מגינים על ישראל במקום שבו דעת הקהל מתעצבת. עכשיו.