Marketing Focus
די לנוטיפיקציות: השכבה השקופה שמחזירה לכם פוקוס וידיים לחיים
“די. או שאני מוצא דרך להפסיק לחטט בטלפון כל שתי דקות – או שאני שורף את הרבעון על נוטיפיקציות.” זה מה שאמרתי לעצמי בבוקר של רוטשילד, קפה נשפך על היד, קורקינט מתנדנד, ווואטסאפ/סלאק/מייל יורים עליי “דחוף” מכל כיוון. עברית, אנגלית, ניווט בשמש – והמוח? באוברהיט. רציתי Hands‑free אמיתי, אבל בלי עוד גאדג’ט שצועק “תראו אותי”.
לפני השינוי הייתי האיש של “תן לי עוד טיפ פרודוקטיביות ואני משתפר”. בפועל: נתקע במסך בנעילת מסך, מפספס פנייה באבן גבירול, נכנס לזום מאוחר עם דופק. בפרזנטציות הייתי מנצח תזמורת שמנסה לנגן בלי תווים – מסתכל למטה על דפים, מאבד קשר עין, מתבלבל בין עברית לאנגלית. וגם בראש ישבה האמונה המגבילה ההיא: “AR זה גימיק; אין לי זמן ללמוד עוד מכשיר.”
הטריגר בא בערב פיצ’ מול לקוח. זהו הרגע שבו שכחתי את שורת המפתח. חצי שנייה של ואקום שנראתה לנצח. יצאתי, נשמתי, ואמרתי לעצמי בקול: “די. אני עוצר. אני לא מקרטע ככה יותר.” החלטתי לנסות משהו אחד: להחזיר את העיניים קדימה ואת הידיים לחיים.
המסע התחיל בקטן. כיביתי חצי מההתראות. ניסיתי שעון – עזר קצת, אבל עדיין הוריד מבט. קיבלתי טיפ על “שכבה שקופה” שמציגה רק את מה שצריך, כשצריך. הייתי סקפטי. ביום הדמו ביקשתי מבחן אמיתי: שמש תל‑אביבית, רעש, הליכה מהלייט‑רייל למשרד. פתאום היו לי “סאב‑טייטלס לעיר”: חץ קטן לפנייה, זמנים מדידות מול העיניים, מילות מפתח מתרגמות באנגלית בלי לשבור זרימה. לא קסם – פשוט מינון נכון. פרופיל “פגישה” שקט, פרופיל “רחוב” מינימלי. בלי מצלמה שמלחיצה אנשים. אחרי יומיים הוספתי עוד: טקסט קצר שמתקדם לפי הקצב כשאני מציג, פתקים בקול שנוחתים ישירות במשימות. נשארו חיכוכים? בטח. למדתי להזיז מילה שמסתירה תמרור, לכוון בהירות בשמש. אבל סקפטיות הפכה להבנה: זו לא עוד מסך. זו תזמורת בלי רעש.
היום אני מגיע בזמן, רגוע. בהליכה או על הקורקינט, חץ קטן מזכיר לי לפנות – בלי לעצור בצל לבדוק מפה. בפגישה עם שותף צרפתי, המשפטים שאני מפספס “מופיעים” לי כתתי‑כתוב, ואני עונה טבעי. כשאני מציג, הטקסט מתקדם איתי, ואני שומר קשר עין מלא – מרגיש כמו מנצח עם מטרונום שקוף. רעיון קופץ לי בדרך? אני לוחש משפט והוא מחכה לי בנושן/משימה. הטלפון? פחות נגיעה, יותר נוכחות. והסוללה? יום עבודה שלם, והקייס נותן עוד כמה טעינות – בלי חרדת בטרייה.
אולי גם אתה מרגיש שאתה רודף אחרי היום במקום להוביל אותו. מוצף מנוטיפיקציות, קופץ בין עברית לאנגלית, מחפש איך להגיע לפגישה בלי להוריד את הראש למסך. החלום? זרימה שקטה: להיות חד, נוכח, ולהישאר Hands‑free בלי לעשות מזה סיפור. זה אפשרי – ובגובה עיניים. לא הייפ, לא “מהפכה”. פשוט שכבה קטנה של בהירות.
איך זה נראה בפועל? משקפי ראייה יומיומיים עם תצוגה שקופה ועדינה שמראה רק את המידע שחשוב ברגע: חץ פנייה בהליכה/אופניים, תרגום חי דו‑כיווני בשיחה, טקסט קצר למצגות שמתקדם בקצב הדיבור, פתקים קוליים שמופיעים כמשימה, והתראות מסוננות שלא מציפות. בלי מצלמה, עם פרופילי “עבודה/פגישה/בית”, ותפעול בקול או נגיעה קלה בצד. זה כלי עבודה, לא צעצוע.
אם זה מסקרן אותך, שווה לבדוק את Even Realities G1 – משקפיים חכמים יומיומיים בפורמט מוצר פיזי עם אפליקציה שמוסיפים שכבת HUD שקופה לחיים. לא חייבים לקנות עכשיו; אפשר פשוט לקבוע התנסות קצרה בעיר ולראות אם זה מחזיר לך פוקוס וידיים פנויות. בלי התחייבות.