Even Realities G1: משקפי יום-יום עם HUD שקט — ניווט, תרגום והתראות מסוננות בלי מצלמה

אתם מכירים את הרגע הזה באמצע רוטשילד: יד אחת על כוס קפה, יד שנייה על הכידון של הקורקינט, והטלפון מתחיל לקפוץ עם עוד נוטיפיקציה. אתם מרימים מבט לחצות באבן גבירול ויודעים שהדבר האחרון שאתם צריכים הוא עוד מסך מול העיניים. אם המחשבה על “משקפיים חכמים” מעלה לכם בראש תמונה של גאדג’ט מסורבל שיעשה רעש, ימשוך מבטים ויכביד עליכם — אתם לא לבד. זו הסיבה שהרבה אנשי הייטק בתל אביב-יפו עוצרים לפני שהם מנסים. ההיגיון ברור: אם שעון חכם כבר העמיס, למה לשים את זה על הפנים?

פחות רעש, יותר דרך

החשש האמיתי כאן הוא לא טכנולוגיה — אלא קשב. אתם חיים בין פינגים של סלאק, מיילים, ווטסאפ ויומנים. כל פיפס נוסף מרגיש כמו עוד חוט שמושך בריכוז שלכם. ועדיין, המציאות בעיר זזה מהר: ניווטים בין פגישות ברמת החייל, ניואנסים בשיחה באנגלית עם לקוח בשרונה, לברור אם הטקסט הקצר שאתם מקריאים בפרזנטציה נשמע באמת טבעי. הצורך הוא לא “עוד תוכן”; הצורך הוא שכבת מידע דקה, מכוונת, שמופיעה כשהיא נדרשת ונעלמת כשהיא מיותרת — בלי שתפתחו את הטלפון בכלל.

כאן נכנס Even Realities G1 באופן שלא מרגיש כמו עוד גימיק. במקום להוסיף צבעוני וצועק, הוא מוסיף שקט פונקציונלי: תצוגת HUD קטנה ונקייה שמציגה טקסט חד וברור בקו הראייה שלכם, רק כשאתם בוחרים להציץ. זה לא VR, לא מסך שמכסה את העולם, ולא צעצוע עם מצלמה. המראה — משקפי יום-יום קלאסיים. הפיצ’רים — כאלה שמשרתים את הדרך ולא הופכים אותה לעוד אפליקציה.

לא מדובר בהבטחות קסם. אם בעבר ניסיתם מוצר דומה וקיבלתם עוד עומס, הספקנות לגיטימית. ועדיין, כמה דברים השתנו: הטכנולוגיה של ה-HUD נעשתה בשלה ויעילה יותר, הממשק עבר לוגיקה של “במבט-חצי-שנייה” במקום “הפעל-אפליקציה-ותשקע”, והכי חשוב — הדגשים הם על תרחישים מצומצמים וחדים: ניווט, תרגום חי, התראות מסוננות ו-טלטקסט קצר שמופיע בדיוק בזמן. בלי מצלמה בכלל, מתוך בחירה מודעת לפרטיות ולתקשורת אנושית נינוחה יותר בעיר.

יש גם גבולות ברורים: Even G1 לא מחליף טלפון או מחשב, לא מיועד לגיימינג, ולא “יפתח לכם עולם תלת-ממדי”. הוא כן מצמצם את כמות הפעמים שאתם שולפים את המכשיר, נותן לכם מבט-על על הפנייה הבאה בקפלן, מתרגם משפט בזמן שמזמינים אספרסו בדיזנגוף, ומזכיר מה הפגישה הבאה בלי לחטט במסכים. זה העניין: מעט — אבל בדיוק.

במונחי נראות, זה אולי השינוי הכי גדול. אין כאן הפרצוף-של-גאדג’ט. המסגרות של G1 מגיעות בצורות קלאסיות (פנטו או מלבני), קלות, יציבות, ויושבות כמו משקפיים שאתם באמת לובשים ביום-יום — גם למשרד, גם למפגש לקוחות, וגם לערב בנמל. למי שצריך — יש עדשות מרשם מותאמות; למי שמבלה בחוץ — יש קליפס שמש תואם. אף אחד לא צריך לדעת שהן “חכמות” עד שאתם בוחרים להשתמש בזה.

חשוב לדבר על שליטה והסחות. היתרון של HUD טקסטואלי הוא שהוא לא מתחרה בעולם. הטקסט צף וקריא, אבל לא משתלט. אתם מכוונים מה מופיע, ממי, ומתי. אפשר לקבוע מצב “פגישות” שהופך את המשקפיים למזכרת-זמן עדינה בין חדרי ישיבות, ולהשאיר שיחות רק משלושה אנשים קרובים. אין רמקולים שמדליפים סאונד, אין מצלמה שמעלה גבה, ואין מחוות גדולות שמביכות ברחוב. כן, לוקח יום או יומיים להתרגל לנגיעה-שתיים, אבל אחרי זה זה הופך אינסטינקט.

ומה עם הזמן והאנרגיה? אף אחד לא רוצה מוצר שעושה עוד “מיקרו-ניהול”. כאן, החיבור לאפליקציה באייפון או אנדרואיד הוא פשוט, הסנכרון ליומן הודף מורכבות, והטעינה נבנתה ליום-יום אורבני — גם אם אתם קופצים בין קו האדום, קורקינט והליכה ברגל. הקייס עצמו ממשיך להטעין כשאתם בתנועה, כך שאין חרדת-סוללה באמצע היום. שוב — לא קסם, פשוט מה שנדרש כדי שהכלי יתמזג בשגרה.

• התאמה לסגנון חיים עירוני: הליכה, אופניים וקורקינט — אינפורמציה קצרה בזמן, לא עוד אפליקציה.
• פרטיות בראש: בלי מצלמה, תצוגה שרק אתם רואים, ושליטה מלאה מי ומה נכנס.
• רק הדברים החשובים: ניווט רגלי/רכוב, תרגום חי למשפטים, התראות מסוננות, טלטקסט לפרזנטציה.
• נוחות יומיומית: מסגרות קלות, עדשות מרשם לפי הצורך, קליפס שמש כשצריך, וקייס טעינה נייד.
• התחלה מהירה: הגדרה חד-פעמית באפליקציה, בחירת 3–5 מקורות חשובים — וזהו.

איך לבדוק את זה בלי סיכון

אם הכל נשמע טוב אך אתם מרגישים “בואו נוריד את זה לקרקע”, הנה ניסוי קטן לשבוע — כזה שמתאים במיוחד לתל אביב-יפו עם הקצב שלה. אתם לא משנים כלום בחיים; רק בוחנים אם Even G1 מייצר שקט נקודתי.

יום 1–2, הגדרה עדינה: חברו לאפליקציה, בחרו מקור התראות אחד בלבד (למשל לוח השנה), ועוד שני אנשי קשר שמקבלים “מעבר”. הפעילו ניווט רגלי או רכיבה במסלול קבוע — נניח מהבימה לשרונה — ותנו לעצמכם פשוט ללכת. שימו לב: כמה פעמים בשגרה הייתם שולפים טלפון, וכמה עכשיו? בלי שיפוט, רק תחושת בטן.

יום 3–4, תרגום ומגע אנושי: בקשו שיחה קצרה באנגלית בבית קפה בבן יהודה או עם שותף מחו”ל. הפעילו את התרגום החי וראו אם זה עוזר לכם להרגיש בטוחים יותר בזרימה. זה לא אמור להחליף שיחה; רק להחליק את המקומות שבהם מילה בורחת.

יום 5–6, פרזנטציה קומפקטית: אם יש לכם מצגת/סטנד-אפ קצר לצוות, נסו את מצב הטלטקסט: ארבע שורות שמעודדות הביטחון, בלי להוריד עיניים למסך. הרעיון הוא להיראות כמו עצמכם, לא כמו מנחה טלוויזיה.

יום 7, סיכום אמיתי: פתחו את סטטיסטיקת ה”Screen Time” בטלפון והשוו לשבוע קודם. שוב — לא מדידה מדעית, רק אינדיקציה: האם היו פחות “פתיחות מהירות” של הטלפון? איך הרגיש המעבר בין מקומות? האם הראש היה יותר ברחוב ופחות במסך?

הלחץ לרכישה לא נמצא כאן. המטרה היא להרגיש אם השכבה הדקה של HUD נותנת לכם נשימה בין הנוטיפיקציות. אם זה לא זז לכם כלום — אתם סוגרים ופשוט ממשיכים הלאה כפי שהייתם. אם זה כן יוצר שקט, אתם כבר תדעו.

שאלות שממשיכות לצוף? לגמרי לגיטימי.

אין לי זמן ללמוד מכשיר חדש — כמה מורכב זה? בפועל, ההתחלה לוקחת פחות מרבע שעה: התחברות, בחירת מקורות, וזה רץ. אתם לא מחליפים הרגלים, רק מוסיפים שכבה שמפחיתה פתיחת-טלפון. רוב האנשים מדווחים שהאינסטינקט “להציץ” לתצוגה תופס אחרי יום.

זה ייראה עליי? אני לא רוצה להיות “ההוא עם הגאדג’ט”. זו כנראה הנקודה הכי חשובה. Even G1 נראה כמו משקפי יום-יום קלאסיים. אין נורות, אין מצלמה בחזית, ואין חוטים. בחרו צורה שמתאימה לכם (עגול-פנטו/מלבני), ואם אתם עם מרשם — משקפי המרשם שאתם צריכים, פשוט עם שכבת HUD כשאתם בוחרים להשתמש בה.

ומה עם פרטיות? אין מצלמה. נקודה. התצוגה פונה אליכם בלבד, והשליטה על מי יכול “להפריע” היא שלכם, כולל מצבי שקט לפי הקשר (פגישות, נסיעה, ערב). זה אחד היתרונות של טקסט צף: הוא לא “מקליט את העולם” אלא מציג לכם פיסת מידע רגעית שנעלמת.

סוללה ועמידות בעיר? העיר לא מחכה לאף אחד. המשקפיים תוכננו ליום עבודה רגיל, והקייס ממשיך להטעין כשאתם בתנועה — במשרד, באוטובוס של דן, או בהליכה בחום של צהריים. יש עמידות להשפרצות וגשם קל, כך שטפטוף פתאומי בדרך הביתה לא יהפוך למשימה.

התאמה לשימושים אמיתיים בתל אביב? כן: הליכה בין מגדלי עזריאלי לפגישות, רכיבה קצרה לנמל, חציית צירים עמוסים בלי להוריד מבט למסך, ניווט רגלי בסמטאות של פלורנטין. אלה בדיוק המקומות שבהם שכבת המידע הדקה עובדת מצוין — כשלא בא לכם לפתוח מפה, אבל אתם צריכים חץ קטן לשם.

נקודה כנה אחרונה: לא כל אחד יאהב את זה. אם אתם מחפשים “הכל על העיניים” — וידאו, תמונות, סאונד — זה לא הכלי. אם אתם מחפשים פחות פתיחות טלפון ויותר נוכחות בדרך, עם מידע קצר שמגיע בזמן — יש סיכוי טוב שזה ירגיש נכון. ובעיר שבה קצב החיים גבוה, החופש לנוע בין נקודות בלי להיתקע לתוך מסך הוא בונוס ממשי.

אם אתם רוצים לנסות בלי התחייבות, נשמח לקבוע הדגמה קצרה בתל אביב-יפו — 15 דקות של התאמה אישית, שאלות ותשובות, וחוויה על הרחוב שלכם. השאירו פרטים ואנו נחזור אליכם לתיאום נוח.