רצים בת״א עם הראש למטה? כך החזרתי פוקוס עם הכתוביות על העיניים

תל‑אביב זזה מהר מדי בשביל מסך ביד — אז התחלתי לענוד את הכתוביות של החיים על העיניים

לפני השינוי הייתי הייטקיסט תל‑אביבי קלאסי: 31, עובד במוצר, בין קורקינט לקפה לסטנד‑אפ, וביניהם חוטף קנסות קטנים של זמן. "זה לא בשבילי, עוד גאדג'ט רק יסבך," שכנעתי את עצמי. ואז עוד שיחת זום באנגלית עם סלנג זרמה לי מעל הראש; בפיץ' הבא מצאתי את המבט שוב נודד למסך, הקשר העין נשבר. מוכר?

הטריגר הגיע כשכמעט פספסתי הולך רגל כי חיפשתי את הפנייה במפה. עמדתי בצד ואמרתי בקול: "די. אני עוצר." לא עוד מסך שמושך אותי החוצה מהעיר — אני צריך שהעיר תישאר בפוקוס.

המסע התחיל בקטן. ניסיתי דרך אחרת: לשים את המידע המינימלי על קו הראייה. חץ פנייה שמופיע בזמן, שורה אחת מהלו"ז, מילה מתורגמת בשיחה עם תייר בשוק — בלי להוציא טלפון. ספקן? גם אני. יום ראשון הרגיש מוזר; יום שני קיצר לי שתי עצירות; ביום השלישי כבר סימנתי רעיון ל‑feature תוך כדי הליכה, בקול, וראיתי אותו נוחת לי כטקסט קטן מול העין. פחות "וואו", יותר "יאללה, ממשיכים". פול‑פוקוס.

היום זה שגרה: אני רוכב ברוטשילד והחץ הבא צף לי בעדינות, לא צועק. בפגישה באנגלית אני שומר קשר עין; אם צצה מילה זרה — היא מופיעה דיסקרטית. בפיץ' קצר, הסקריפט מתגלגל בקצב הדיבור, כמו טלפרומפטר שקוף. התראות? רק הקריטיות. שאר הרעש חולט לאחר‑כך. התחושה? חד, קל, והעיר נשארת שלי — בלי היד הרפלקסיבית לכיס.

אולי גם אתה מרגיש שהטלפון חוטף לך דקות קטנות כל יום, ושחלום ה"להיות נוכח ועדיין להספיק" רחוק? רוצה להגיע בזמן בלי להוריד מבט, לדבר גלובלי בלי לשבור קשר עין, ולכתוב רעיון בלי לפתוח אפ? דוגרי — לא צריך עוד מסך. צריך פחות חיכוך.

איך זה נראה ביום‑יום? שכבת‑מידע דקה מול העיניים: טקסט קטן, בהיר, פרטי. ניווט פנייה‑אחר‑פנייה, טלפרומפטר שמקבל את הקצב שלך, תרגום חי בעשרות שפות נפוצות, תמלול והערות קצרות, והתראות מסוננות. אין מצלמה — וזה מרגיש נכון בעיר. זה לא קסם, זה HUD. זה רק מה שצריך, בזמן שזה צריך לקרות.

אם זה מסקרן — קפצו לבדוק את Even Realities G1. משקפיים חכמים עם תצוגת HUD טקסטואלית יומיומית שמחברות בין העולם הפיזי לדיגיטלי, בלי להסיט את המבט. יש דמואים מקומיים, ופירוט מלא על תרגום, ניווט, טלפרומפטר והתראות (שקיפות: עברית כזוג לשפה אחרת לא נתמכת כרגע בתרגום החי). קחו חמש דקות לקרוא ולהחליט בעצמכם. בלי לחץ, בלי התחייבות — עם יותר עיניים על העיר.