נעלי RAINHA לקפוארה בתל אביב–יפו: אחיזה בלי נעילה, סיבוב נשלט והגנה על כפות הרגליים

טעיתי לגבי נעלי קפוארה – והנה מה שבאמת שינה לי את המשחק בת״א–יפו

כמה שנים טובות הייתי “האיש היחף”. האמנתי שנעלי קפוארה זה מיותר, אפילו מגביל. הרי למדנו לחפש את הקרקע עם הבהונות, להרגיש את המשקל בג׳ינגה, לסובב חלק ב-meia-lua ולנחות רך מ-au. זה הרגיש לי הגיוני: נעל רק תוסיף חיכוך, תכביד, ותנתק אותי מהקרקע. אבל ההיגיון הזה עבד לי עד שסיימנו להתאמן רק באולמות מטופחים. ברגע שהתחלנו לצאת לפארקים של תל אביב–יפו, לאמפי פתוח, לאבן המשתפשפת של הטיילת, לשטחי דשא עם גרגירי חול – התמונה השתנתה. פציעות קטנות בכריות כף הרגל, החלקות קטנות אחרי גשם ראשון, ומדריכים שמבקשים “לנעול בבקשה” כדי לשמור על הרצפה. גם למי שחי בין שיעור באוניברסיטה לסידורים בעיר או יציאה לים – להיכנס ולצאת מסניקרס רגילים שלא תומכים בתנועה שלנו זה פתרון בינוני. כששמו לי מול העיניים “נעלי קפוארה מותג RAINHA”, גלגלתי עיניים. חשבתי שזה עוד טרנד מיושן. היום אני מודה: טעיתי.

ביומיום של מי שמתאמן/ת בגוש דן, המציאות קצת פחות נקייה מסטודיו ממוזג. עוברים בין רצפת עץ חלקה, לאבן משתלבת, לפרקט ישן, לדשא רטוב. יש אימון בוקר על פרגולה ליד הים, אחרי הצהריים על אספלט מחוספס, ולילה בתוך סטודיו שמבקש נעליים כדי לא להחליק מזיעה. לסטודנטים ולחיילים זה עוד יותר מורכב: יום אחד עומדים שעות על הרגליים, יום אחר מתניידים בקווים צפופים עם תיק וציוד. הנעל האידיאלית צריכה להיות קלה, גמישה ובטוחה, יוניסקס, עם אחיזה חזקה אבל לא “נעולה” בסיבובים, כזו שמסתדרת גם עם ג׳ינס אחרי האימון ולא מביכה אותך על שדרות רוטשילד. מה שבדיעבד לא ראיתי הוא הדינמיקה הקטנה—שילוב של סוליית גומי שטוחה וגמישה שמחזיקה יפה בצדדים בג׳ינגה, אבל מאפשרת לשחרר סיבוב נקי על כדור הרגל; גוף בד נושם שקל לנגב בסוף אימון sandy; וחיזוק קדמי שמגן בדיוק ברגעי האקרובטיקה. לא בטוח שכל אחד/ת צריך/ה נעל בכל אימון, אבל ביום־יום של תל אביב–יפו, במיוחד כשחלק גדול מהאימונים קורה בחוץ או במעברים בין סביבות, יש יתרון אמיתי לנעל שנולדה לתנועה שלנו.

נקודת המפנה הייתה כמעט מביכה. ערב חמים של תחילת הסתיו בכיכר חיצונית, האבנים עוד לחות מהשטיפה, ואנחנו נכנסים לרודה. בהחלפה מהירה ל-armada seguida escorpião הרגשתי “זריקה” קטנה מתחת לרגל—לא נפילה, אבל מספיק כדי שיעלה בי ספק. חבר לקבוצה, שגם הוא מתאמן ברחבי העיר, דחף לי בשקט זוג RAINHA במידה שלו ואמר: “תעשה סיבוב ותראה.” חיפשתי הוכחה מאוד פשוטה: אחיזה צדית בלי נעילה, סיבוב נשלט בלי “סקוייק”, ותחושת קרקע שעדיין מספרת לי איפה אני. רציתי גם לדעת שהניקוי לא הופך לדרמה ושהנעל לא מגבילה תרגילי קרקע. לקחתי סיכון קטן—שני אימונים מבחן על משטחים שונים, בלי לשנות את שגרת האימון. ביקשתי גם מדדים ריאליים: איך אני נוחת, כמה אני מתעייף בקרסוליים, כמה זמן לייבוש אחרי ניגוב. לא חיפשתי קסמים—רק עקביות.

ככה בדיוק ניסיתי אותן, צעד־אחר־צעד, בתל אביב–יפו. בחרתי מידה לפי האורך, והשוויתי שתי מידות כי קדמת הנעל צרה יחסית. למי עם כף רגל רחבה—כדאי לוודא שרוכים משוחררים בשבוע הראשון או לשקול חצי מידה למעלה. אימון ראשון היה בפארק על בטון חלק: פתיחה בג׳ינגה, סדרות meia‑lua, martelo, והחלפות קצב. ההפתעה הראשונה הייתה צדית: כשאני “טומן” את כף הרגל החיצונית, הסוליה אוחזת בלי נעילה. בסיבוב על כדור הרגל היא מחליקה במידה הנכונה—מספיק לשחרור, לא עד כדי אובדן שליטה. אימון שני היה באולם עם רצפת עץ; כאן הרגשתי את הגמישות בפוינט/פלקס, והחיזוק בקדמת הנעל נתן ביטחון ב-au sem mão. עצירה בתחנת אוטובוס, כמה מדרגות, וריצה קלה לרמזור—זה לא נעל ריצה, אבל המעבר מהאימון לכביש היה נוח. סוף יום, ניקוי במטלית לחה—החול ירד מהר, בלי כתמים עקשניים. באימון שלישי חזרנו לדשא. שם הערכתי את ההפרדה בין הקרקע לגוף: פחות אבנים קטנות “מפתיעות”, ועדיין מרגישים את הנטייה הטבעית של הרגל. שני רגעים קטנים מהחבר׳ה איתי: סטודנט אמר בצחוק שהוא “סוף־סוף לא מחזיר הביתה כפות רגליים שחורות”, וחיילת שסוגרת שבוע אמרה שזה “מרגיש בטוח על רצפת האבן בבסיס”. היו גם חיכוכים: לקח לי יומיים להתרגל לרוחב הקדמי, ובסוף פתרתי בשריכה פחות הדוקה ובגרב דקה יותר.

אז מה באמת השתנה, ובאיזה קצב. תוך 2–3 אימונים הרגשתי פחות “מיקרו־החלקות” על אבן חלקה והרבה יותר ביטחון במעברים דינמיים. תוך שבועיים הבחנתי שפחות שכבות עור נשחקות כשאנחנו עוברים לאימון חוץ ספונטני. לא הפכתי למהיר יותר “בזכות הנעל”, אבל הסיבובים הפכו יציבים ועקביים יותר. ניקוי? עניין של שתי דקות במטלית וסבון עדין, וזה נעים במיוחד בעיר עם חול ואבק. מה לא השתנה: אם יש לכם חולשה בקרסוליים, הנעל לא תפתור את זה—חיזוק נשאר חיזוק. מי שמחפש/ת תחושה “יחפה” לגמרי כנראה ירגיש/תרגיש שהסוליה עדיין “מגוננת מדי”. וזה לא דגם לריצות ארוכות; הוא נועד לג׳ינגה, לאקרובטיקה ולתנועה—לא למרתון. גם בימים רטובים ממש, צריך לשמור על שכל ישר—היא תופסת יפה, אבל אין נעל שמבטלת פיזיקה של שלולית.

למי זה מתאים ולמי פחות. אם אתם/ן מתאמנים/ות בגוש דן 2–4 פעמים בשבוע, עוברים בין סטודיו לאימון חוץ, ורוצים נעל קלה, גמישה ובטוחה שיושבת טוב גם עם ג׳ינס—נעלי קפוארה מותג RAINHA עושות עבודה שקטה וטובה. הן יוניסקס, עם אחיזה חזקה וניקוי קל, ומתאימות לג׳ינגה ולאקרובטיקה בלי “להילחם” בכם. אם אתם/ן בונים/ות על סוליה דקה־דקה ממש או שיש לכם/ן כף רגל רחבה במיוחד—קחו נשימה: אולי תצטרכו חצי מידה למעלה, או שתרגישו שזה לא ה‑vibe. מי שמחפש/ת ריפוד ריצה או תמיכה אורתופדית ייעודית יידרש/תידרש לפתרון אחר; זו נעל תנועה, לא נעלי ריצה קלאסיות. ואם האימונים שלכם תמיד יחפים על מזרן—אין חובה לשנות מה שעובד.

ועכשיו לכמה ספקות טבעיים שעלו גם לי. “זה בעצם סניקרס רגיל עם לוגו?” לגיטימי לשאול. במגע ובתנועה מרגישים שזה לא “עוד סניקרס”: סוליית הגומי השטוחה וגוף הקנבס/ז׳מש נותנים שילוב של אחיזה־וסיבוב שקשה למצוא במודל רחוב רגיל. “היא כבדה וחמה לקיץ של תל אביב?” היא לא אולטרה־מינימליסטית, אבל גם לא כבדה; הבד נושם, ובשילוב גרב דקה אין תחושת “חממה”. “היא מחליקה על פרקט?” בניסיון שלי, על פרקט שמור האחיזה טובה, ובספין על כדור הרגל היא משחררת בדיוק במידה—כל עוד לא דוחפים כוח לא מבוקר. עוד דבר קטן: למי שצריך/ה אקולוגיה בראש—יש גם דגמים בליין אקולוגי עם סוליה מגומי ממוחזר, וזה בונוס נחמד בלי לפגוע בתחושה.

ההצעה הפרקטית, בלי רעש וצלצולים. אתם מקבלים נעל יוניסקס לאימוני קפוארה ותנועה, עם סוליית גומי שטוחה וגמישה לאחיזה חזקה ולסיבוב נקי, גוף בד שנושם, חיזוק קדמי, וניקוי קל בסוף אימון. יש מגוון צבעים—מסולידיים ועד בולטים—כך שתוכלו לבחור מה שמתאים גם לרודה וגם להליכה בעיר. לבחירת מידה, מדדו את כף הרגל בס״מ והשוו לטבלת המידות; אם אתם על התפר או בעלי כף רגל רחבה, שקלו חצי מידה למעלה. ההחלפה/החזרה מתבצעת בהתאם למדיניות החנות, ואנחנו זמינים לעזור בבחירת מידה לפני הזמנה כדי לחסוך התרוצצויות. אם אתם מתאמנים/ות בת״א–יפו ובמרכז ורוצים להפסיק לפשר בין אחיזה, גמישות ובטיחות—בחרו עכשיו צבע ומידה של נעלי קפוארה מותג RAINHA, הוסיפו לעגלה, ותנו לג׳ינגה שלכם לעבוד בשקט.