Marketing Focus
מהליכון לוהט בת"א לפריצת אלגוריתמים: כך השתלטתי על השיח והגעתי למיליוני אנשים
מחיים של “עבד” לשעות עבודה וחום תל‑אביבי, לחיים של שליטה בשיח והגעה למיליוני אנשים: כך עשיתי את השינוי הקיצוני
“נמאס לי להיות שבוי של אלגוריתמים שאני לא מבין,” הוא אמר לעצמו בלילה דביק באוגוסט 2023, ליד תחנת האוטובוס בדיזנגוף. עד לפני שנה הוא היה מנהל קמפיינים “כמו כולם”: מזרים תקציבים, רודף אחרי דוחות, משווה סקריפטים של A/B, מקווה למזל. ב‑02:15 לפנות בוקר, עם פחית סודה חמוצה בפה וקבצי CSV שנפתחו בפעם המאה, הוא הבין שהחיים כמנהלי שיווק בתל‑אביב מזכירים הליכון אינסופי: אתה רץ, נרטיבים רצים מהר יותר. הוא נשבע שימצא דרך לעקוף את הרעש, לנגוע בשיחה עצמה בזמן אמת, ולהפסיק “להתפלל” לשינויים זעירים ב‑CTR. ההבטחה שנתן לעצמו: ללמוד, לבנות, ולשתף בדיוק איך עוברים מהישרדות לניצחון — בלי קסמים, רק שיטה.
יום טיפוסי אז היה נראה כמו טטריס של משברים. ב‑07:40, לפני הפקק בדרך לאבן גבירול, הוא היה פותח את ה‑Slack ורואה את אותו ריטואל: “התפרץ שיח עוין סביב X”, “ה‑CPM קפץ”, “אנחנו מפסידים תנועה באירופה”, “גוגל שינה מדיניות”, “הייחוס לא מסתדר עם ה‑CRM”. בפנים זה היה נשמע אחרת: “כמה זמן עוד אבזבז על הצלות מקומיות במקום לבנות מערכת? איך אני מסביר למשקיעים למה המדדים לא מסתדרים בין ה‑BI לפלטפורמות? למה כל שינוי אלגוריתמי מרגיש כמו גחמה שמכתיבה לי את החודש?” בערב, עם אורות העיר ורוח מלוחה מנמל תל‑אביב, הוא היה נזכר בשיחה עם אחותו: “אתה לא באמת חי. אתה מגיב.” והתגובה הזו זלגה הביתה — ארוחות נדחות, שיחות קצרות מדי, הראש תקוע במסכים, והאשמה הלוחשת: אולי הבעיה בי.
הכאב לא היה רק מספרים. זה היה להיות בתוך חדר הדהוד שמגביר עצמו. לדעת שהקהל שאליו באמת צריך להגיע — לא שם. להרגיש כמו נגן ג’אז שמאלתר בהיכל ריק, בזמן שהקונצרט האמיתי מתרחש ברחוב ממול. לעמוד מול לוח של קמפיינים ולראות פיקסלים שזזו, אבל לא אנשים. לשמוע את ההנהלה אומרת “תביאו Story ל‑QBR”, ולחשוב: איזה Story אפשר לכתוב כשהאוזניים אטומות כי אנחנו מדברים רק עם עצמנו? והיה גם הפחד השקט: “אם נשרוף עוד 180,000 ש”ח בלי אימפקט — זה עליי. אם הנתונים ישברו לי את הדשבורד — זה גם עליי.”
נקודת המפנה קרתה בשעת לילה מאוחרת, 22:43, ביום הודעה נפיצה ששטפה את הרשתות. הוא ראה את הגרפים מזנקים — לא במכירות, בשיח. לא עוד כותרות, אלא תגובות, הדים, ורעש שלא נותן מקום לנשום. “הבנתי שאנחנו נלחמים בסופה עם מטרייה,” הוא מספר. “ואז זה היכה בי: אם השיחה לא מגיעה אלינו — נלך אל השיחה. לא דרך השערי‑גן, אלא דרך הרחובות.” הוא פתח פנקס קטן, ורשם: לצאת מהפלטפורמות כשער יחיד. להגיע לאתרים ולאפליקציות שבהם אנשים באמת קוראים. לשים מסר נגד ישירות לצד נרטיב עוין. למדוד לא רק קליקים — גם תפיסה.
הצעד הראשון היה כמעט מהפכני בפשטות שלו: להפסיק לחכות לאישור מהאלגוריתם, ולהתחיל להציב תכנים בזמן אמת בדיוק במקום שבו אנשים צורכים חדשות. הוא בנה לעצמו “מגדל פיקוח” קטן: רדאר נרטיבים לפי אזור/שפה/עניין, ספריית מסרים שעוברת תרגום תרבותי ולא רק לשוני, וכללי תגובה מהירה. הוא גילה שאפשר להגיע גם ל”רחובות” שקשה לפרסם בהם; שאפשר לשבור חדרי‑דהוד בקמפוסים אם מציבים סיפור אישי לצד הכותרת שמבעירה. הוא נתקל בקשיים: דלתות סגורות, חסימות, חומות חדשות שצמחו בן לילה. אבל כל חומה לימדה אותו סדק. הוא החל למדוד אחרת: תדירות ייחודית לאדם, בדיקות A/B של מסר מול הקשר, וסקר קצר אחרי חשיפה. פעם ראשונה הוא ראה לא רק טבלאות — אלא שינויי תפיסה דו‑ספרתיים בקהלים מסוימים.
התוצאות הראשונות לא היו נוצצות — הן היו חדות. בתוך 24 שעות סביב אירוע רגיש, הוא הצליח להגיע ליותר מ‑200 אלף אנשים עם תדירות ממוצעת של מעל חמש. בקמפוס גדול שמע מעבר לים, החשיפה טיפסה למיליונים ותדירות של ארבע פלוס יצרה “קסם” חדש: לא רעש, נוכחות. בדרום אפריקה זה כבר הרגיש כמו סווינג: מעל עשרות אלפי הצבעות, יחס תמיכה שהתהפך לטובתו לקראת הסוף. במזרח ירושלים, עם שותף מקומי, הוא מצא שהמסר הנכון דרך דמויות אמון תרבותיות עוקף התנגדות. אפילו בטהרן ובביירות — איפה שלכאורה אין דרך — אנשים קיבלו את הסיפור, שוב ושוב, עד שזה כבר לא היה “עוד קמפיין”, אלא שכבה דקה של אוויר נקי בתוך זיהום המידע.
אולי אתה קורא את זה עכשיו עם לשונית GA4 פתוחה, דשבורד Mixpanel בצד, וקובץ Notion עמוס ניסויים. אולי ה‑CAC שלך מטפס כמו יולי בתל‑אביב, וה‑LTV לא רודף מספיק מהר. אולי אתה יודע שהמשפך שלך דולף בתוכן, שה‑attribution מעורפל, ושהצוות מותש מעוד וריאציה של מודעה שלא נגעה בלב של אף אחד. אולי אתה שואל את עצמך: האם חייבים להישאר שבויים בתוך גינות סגורות? האם אפשר לבנות מערכת שמחברת בין דאטה, קריאייטיב והפצה — בזמן אמת — בלי להפוך את החברה לעבד של עוד כלי?
אולי אתה גם מפחד, בצדק: אין זמן לפיילוטים אינסופיים. אין תקציב לריטיינרים כבדים. אין תיאבון לעוד “קופסה שחורה” שמבטיחה קסם ולא מסבירה כלום. אולי מישהו אצלך כבר אמר “נחכה ל‑Q4”, או “בוא נביא CMO ואז”. אבל אם אתה כנה עם עצמך, אתה יודע שהבעיה אינה עוד נקודת אופטימיזציה. הבעיה היא שהמוזיקה מתנגנת מחוץ לאולם — ואתה עוד מכוון את הפסנתר בפנים. השאלה היא לא “עוד כלי”, אלא “דוקטרינה תפעולית” שמאפשרת לך להכניס את הצוות שלך לשיחה האמיתית — איפה שאנשים קוראים, חושבים, מחליטים.
בסוף, מה שהוא עשה לא היה טריק — זו הייתה אדריכלות. הוא בנה שכבה שמקשיבה לנרטיבים בזמן אמת, מתרגמת אותם לתכנים קצרים ורלוונטיים תרבותית, וקונה להם מקום לצידם, על פני מאות אלפי אתרים ואפליקציות — לא בתיאוריה, בפועל. כל מהלך נמדד כמו שמודדים עסק: כמה אנשים ייחודיים נחשפו, באיזו תדירות, מה הם עשו אחרי, ואיך זה השפיע על תחושה ותפיסה. כשזה עובד, מרגישים את זה: זמן‑לתובנה מתקצר משבועות לשעות; הקמפיין מפסיק להיות “אורח” בפיד ומתחיל להיות “שכן” במרחב הצריכה האמיתי; והצוות מפסיק לכבות שריפות ומתחיל לנגן בהרכב. אם אתה מנהל/ת סטארטאפ טכנולוגי, אתה לא צריך עוד הבטחה — אתה צריך לבנות כזה מגדל פיקוח קטן אצלך, שייתן לך לראות, להגיב, ולמדוד.
אם זה מסקרן אותך, בדוק איך נראה פיילוט של 14 יום שמוכיח ערך לפני שמבקשים אמון. למד איך Digital Iron Dome הופך את אותו רעיון למסגרת פעולה: פריסה על פני יותר מ‑200,000 אתרים ואפליקציות, טירגוט בזמן אמת, ומדידה שקופה של Reach, תדירות, מעורבות וסנטימנט. ראה קייסים שבהם בתוך 24 שעות הגיעו למאות אלפים עם תדירות שמזיזה מחט, איך חדרו לשווקים “נעולים”, ואיך ממפים שינוי תפיסות בצורה שניתן להציג למשקיעים בלי להתפתל. זה עובד כי הוא עוקף את “שערי הגן” ונכנס למקום שבו השיחה מתרחשת, בשפה ובניואנסים של הקהל, עם אופטימיזציה שמשכילה בין מסר→קהל→הקשר.
אפשר להתחיל בקטן וללא התחייבות: בקש בדיקת אקו‑צ’יימבר חינם למותג שלך בתל‑אביב–יפו, קבל תוכנית טירגוט מיידית, והחל פיילוט בן 14 יום בתשלום לפי תוצאה ובהבטחת שקיפות מלאה ועמידה בפרטיות. תראה בעצמך אם זה מתאים — אין חוזים שנתיים, אין “קופסה שחורה”, הנתונים והקריאייטיבים נשארים שלך. אם תרצה לגדול משם, יש גם חבילות חשיפה מדורגות שמאפשרות שליטה בתקציב בלי להמר על כל הקופה כבר עכשיו. זה לא מרדף נוסף. זו הזמנה לעלות למגדל הפיקוח של השיח — ולהחזיר לעצמך את השליטה.