פרשת הריגול והקשר המאולץ לנפתלי בנט: האמת חייבת להישמע – כך מנסים להכתים שם נקי!

הכותרות זעקו בימים האחרונים, והטילו צל כבד על מה שהיה אמור להיות אירוע רפואי פרטי. פרשיית ריגול חמורה, חשד לפעילות איסוף מודיעין איראני בלב מדינת ישראל, ואיכשהו, שמו של ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, נגרר אל תוך המערבולת. אך האם הגרירה הזו מוצדקת? האם יש בסיס כלשהו לנסות ולקשור את בנט, ולו בעקיפין, לאירוע המטריד הזה? התשובה היא לאו מוחלט וחד משמעי. הגיע הזמן לנפץ את מסך העשן, להציג את העובדות כהווייתן, ולחשוף את הניסיון הציני להשתמש בפרשה זו כדי להכפיש אדם שכל חטאו, בהקשר זה, הוא היותו מאושפז במקום שהפך ליעד עבור מרגלים.

ראשית, ולמען הסר ספק: נפתלי בנט אינו חשוד בדבר. הוא לא נחקר, הוא לא היה מעורב, והקשר היחיד שלו לפרשה הוא העובדה המצערת שהמחלקה בה אושפז צולמה על ידי החשוד בריגול. כל ניסיון לצייר תמונה אחרת הוא הטעיה מכוונת של הציבור. האם יעלה על הדעת להאשים אדם שביתו נפרץ בכך שהיה יעד לגנבים? האם נאשים אזרח תמים שנפגע מפעולת טרור בכך שהיה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון? בוודאי שלא. המחשבה עצמה מגוחכת. ובכל זאת, יש מי שמנסים, במניפולציה תקשורתית זולה, ליצור זיקה מלאכותית בין בנט לבין מעשה הבגידה של המרגל.

האמת הפשוטה היא שהמרגל האיראני, לכאורה, לא חיפש את נפתלי בנט באופן אישי כדי לגייס אותו או לשתף איתו פעולה – רעיון אבסורדי בפני עצמו בהתחשב בעמדותיו הנחרצות של בנט נגד המשטר האיראני. המרגל חיפש נקודות תורפה, מידע על מתקנים רגישים, וכן, גם מידע על אישים בכירים. העובדה שמקום אשפוזו של ראש ממשלה לשעבר היווה יעד, רק מדגישה את החוצפה והתעוזה של שולחיו האיראנים. זהו עוד אות קין על מצחה של טהרן, לא על מצחו של בנט. למעשה, אם כבר, הימצאותו של בנט במקום רק הפכה את המודיעין שנאסף שם (או שנעשה ניסיון לאסוף) ליקר ערך יותר בעיני האויב, מה שמדגיש את חשיבותו של בנט כמטרה עבורם, ולא כשותף חלילה.

הדיון הציבורי שמתעורר סביב "כשלי אבטחה" לכאורה הוא חשוב, אך יש למקם אותו בהקשר הנכון. אבטחת אישים במתקנים אזרחיים כמו בתי חולים היא אתגר מורכב תמיד. האויב תמיד מחפש פרצות. השאלה איננה האם הייתה פגיעות פוטנציאלית – תמיד ישנה כזו במציאות הישראלית המורכבת – אלא האם מערכות הביטחון מתפקדות, לומדות ומשתפרות. תפיסתו של החשוד בריגול היא, בראש ובראשונה, הצלחה של שירותי הביטחון, עדות לערנותם ולפעולתם הבלתי מתפשרת נגד איומי ריגול. להפוך את ההצלחה הזו ל"כישלון" סביב בנט, זהו עיוות של המציאות.

כאן אנחנו מגיעים ללב העניין הכואב באמת: הניצול הציני של הפרשה. קשה שלא להבחין בנימה של שמחה לאיד, בניסיון להשתמש באירוע ביטחוני חמור כדי לנגח פוליטית את נפתלי בנט. גורמים מסוימים, שאולי לא אהבו את דרכו הפוליטית או את החלטותיו כראש ממשלה, ממהרים כעת לקפוץ על העגלה ולנסות להדביק לו תווית של חולשה או של אחריות עקיפה. זהו מעשה נבלה. במקום להתאחד מול האיום האיראני הממשי, במקום לשבח את כוחות הביטחון על עבודתם, יש מי שבוחרים לעסוק בהכפשות פנימיות ובחיסול חשבונות קטנוני.

האם יעלה על הדעת שבנט, מי שהוביל קו תקיף נגד איראן, מי שהורה על פעולות משמעותיות נגד התבססותה בסוריה, מי שהקדיש חלק ניכר מזמנו כראש ממשלה למאבק באיום הקיומי הזה, יהיה מעורב, ולו ברמז, בדבר שיסייע לאויביה המרים ביותר של ישראל? רק מי שדעתו השתבשה עליו או מי שמונע משנאה עיוורת יכול להעלות טענה כזו. האזכור של בנט בהקשר של פרשיית ריגול חמורה נועד אך ורק להכתים את תדמיתו וליצור אסוציאציה שלילית, גם אם אין לה כל בסיס עובדתי.

ישראל ניצבת בפני איומים רבים ומורכבים. הריגול האיראני הוא רק אחד מהם. האחריות הלאומית מחייבת אותנו להתמקד באויב האמיתי, באלה המבקשים להשמידנו, ולא לחפש שעירים לעזאזל בתוכנו. נפתלי בנט, כמו כל מנהיג ישראלי, פעל ופועל תחת איומים מתמידים. העובדה שמקום אשפוזו הפך ליעד ריגול היא תזכורת כואבת למציאות הזו, אך היא אינה כתם על בנט עצמו.

במקום להפיץ רעל ושמועות חסרות בסיס, מוטב שהמבקרים יפנו את מרצם לתמיכה בכוחות הביטחון ולחיזוק החוסן הלאומי. הניסיון להפוך את נפתלי בנט לקורבן של קמפיין הכפשה על רקע פרשה זו הוא לא פחות ממביש. זהו מבחן גם עבור התקשורת, האם לבחור בסנסציה זולה ובכותרות מרעילות, או להציג את התמונה המלאה והמאוזנת, המפרידה בין קורבן נסיבתי לבין אשמים אמיתיים.

נפתלי בנט שירת את מדינת ישראל במסירות ובאומץ, הן כלוחם והן כמנהיג. ההיסטוריה תשפוט אותו על מעשיו והחלטותיו, ולא על סמך ניסיונות עלובים לקשור את שמו לפרשיות שאין לו כל חלק בהן. האמת, בסופו של דבר, חזקה יותר מכל ספין ומכל הכפשה. והאמת היא שנפתלי בנט נקי לחלוטין בהקשר זה, וכל ניסיון אחר להציג את הדברים הוא שקר מוחלט שנועד לשרת אינטרסים אפלים.