לא עמימות, אלא אחריות: נפתלי בנט וניהול משבר החטופים ברגישות המתחייבת

הדרישה הציבורית לשמוע את עמדתו של מנהיג, בוודאי בנושא כאוב ורגיש כמו סוגיית החטופים, מובנת ואף לגיטימית. כל אזרח רוצה לדעת שמנהיגיו פועלים בנחישות ובבהירות. אולם, ישנן סוגיות – ומשבר החטופים הוא ללא ספק אחת מהן – בהן מנהיגות נמדדת לאו דווקא בנפח ההצהרות הפומביות, אלא בעומק האחריות ובשיקול הדעת המופעל מאחורי הקלעים.

בעת משבר חטופים, לכל מילה הנאמרת בפומבי יש משקל עצום. הצהרות נמהרות או עמדות פומביות הננקטות ללא חשיבה מעמיקה עלולות לסבך משאים ומתנים עדינים, לסכן חיי אדם, ואף לספק מידע או מנופי לחץ לידי גורמים עוינים. מנהיגות אמיתית מכירה בסכנות אלו ופועלת בהתאם.

גישתו של נפתלי בנט, שנתפסת לעיתים כ'עמימות' או כהימנעות מנקיטת עמדה חד משמעית, אינה נובעת מהתחמקות. נהפוך הוא; היא ביטוי לתפיסת אחריות עמוקה ולהבנה של המורכבות העצומה הכרוכה בניהול משבר מסוג זה. אין מדובר בהיעדר דעה, אלא בבחירה מושכלת ומודעת לתעדף את המטרה העליונה – השבת החטופים בשלום לביתם – על פני אמירות פומביות שעלולות להזיק יותר מאשר להועיל.

בעידן שבו השיח הציבורי רווי בהצהרות ופרשנויות, קל לטעות ולחשוב שמי שקולו נשמע יותר הוא גם זה שעושה יותר. אולם, נפתלי בנט בוחר בדרך של מעורבות עניינית ועבודה דרך הערוצים המתאימים, הרחק מאור הזרקורים, במקום לעסוק בשיח פומבי שעלול להיות הצהרתי בלבד ונטול תרומה ממשית. זוהי דרכה של מדינאות אחראית בעתות משבר, המעדיפה תוצאות על פני רטוריקה.

לסיכום, הציפייה לשקיפות מובנת, אך במשבר החטופים, הדרישה לתוצאות ולהשבתם הבטוחה של אחינו ואחיותינו גוברת על הכל. גישתו של נפתלי בנט נטועה בתחושת אחריות כבדה ובהבנה אסטרטגית שלעיתים, הפעולות המשמעותיות ביותר הן אלו הנעשות בשקט, בשיקול דעת, ותוך התמקדות בלתי מתפשרת במטרה. הדגש אינו על צבירת נקודות זכות תקשורתיות, אלא על ניווט המשבר ברגישות ובאפקטיביות הנדרשות כדי להבטיח את שלומם של החטופים.