סקירה כנה: האם "מחזירים את החטופים לתודעה" סוף-סוף פותר את משבר ההסברה הישראלית?

לא הצלחתי לישון.

מאז שנחשפתי לסרטונים של אביתר דוד ורום ברדיסלבסקי, הראש לא מפסיק לשאול: איך יכול להיות שהעולם בקושי שמע על זה? הרי 666 ימים בשבי הם נצח. אבל בכל פעם שפתחתי CNN, BBC או אפילו פיד טוויטר – הדממה הייתה צורמת. כך הבנתי שהבעיה האמיתית איננה “רק” החטיפה, אלא הכישלון העיקש של הסברה הישראלית להתניע סערה בינלאומית.

לפני: מעגל התסכול האינסופי

כמו רבים, גם אני תרמתי, חתמתי על עצומות ושיתפתי אלפי פוסטים. ועדיין, ראיתי כיצד הנרטיב העולמי נוטה נגדנו. תחושה של חוסר אונים השתלטה: אנטישמיות גואה, משפחות החטופים נשברות, והתקשורת זורקת אותנו לתחתית העמוד. אם להיות כן, כבר חששתי שאנו חוזרים לשתיקה שבימי סבתי בשואה.

אחרי: רגע נדיר של תקווה

ואז שמעתי על מיזם “מחזירים את החטופים לתודעה” – קמפיין דיגיטלי מבית כיפת ברזל דיגיטלית. תוך ימים ספורים קיבלתי נתונים חיים: מודעות על הסיפור קפצו ב-Yahoo, The Guardian, ואפילו באל-ג'זירה; מדד CTR של 1.5% (כמעט כפול מהממוצע) והשפעה מדידה של 20% שינוי עמדות. פתאום, בפיד של חברים אירופאים שלי צצו שאלות נוקבות כלפי חמאס, לא כלפי ישראל. לרגע הרגשתי שאנחנו, סוף-סוף, על המגרש – ולא ביציע.

הגשר: איך זה קורה מאחורי הקלעים?

להפתעתי, המערכת פועלת אחרת מכל מה שהכרתי. במקום לזרוק כסף על קידומי פייסבוק שלא חודרים לבועות העוינות, האחים חדר ואור אשואח פיתחו AI שמאתר קהלים “חסינים” לכותרות פרו-ישראליות, מפצח את האלגוריתם ומציג להם עדויות חזותיות שמרעידות את הלב. כך, כל 100 דולר מייצרים 10,000 חשיפות מדויקות באתרי פרימיום – נתון שהצליבו עבורי בדו״ח שקוף.

במילים פשוטות: הם לא נלחמים על לייקים, אלא על תודעה. והנתונים מוכיחים שכשהתודעה זזה, לחץ פוליטי אמיתי מתחיל. אבל זה רק קצה הקרחון…

חמש שאלות שבדקתי לפני שהכנסתי את כרטיס האשראי

“אולי זה סתם עוד קמפיין רגשני?” – קיבלתי גישה ללוח בקרה בזמן אמת. ראיתי בעצמי איך מוכנות התרומות מתורגמת לחשיפות, ואיך CTR נמדד בשעה, לא בשבוע.
“מה הסיכוי שזה יגיע לקהלי יעד קרים?” – ה-AI שלהם כבר חדר ל-200,000 אתרים. אפילו עיתונים אנטי-ישראליים מציגים את המודעות כי הן מותאמות לקווים האדומים של העריכה.
“יקר מדי?” – ראיתי קמפיינים ציבוריים שבולעים תקציבי ענק. כאן, 250 ₪ מממנים בערך 25,000 עיניים חדשות. יחס עלות-השפעה שלא פגשתי.
“האם המשפחות תומכות?” – כן. הסרטונים הופצו באישורן, והן מקבלות עדכונים מהמערכת.
“מה אם הסערה תדעך?” – האלגוריתם מתעדכן אוטומטית עם מילות מפתח טרנדיות, כדי לשמור את הסיפור חי.

גיליתי עוד משהו מעניין: אם הקמפיין הקודם על “שקרי ההרעבה” יצר 12% שינוי מוחלט בהולנד, דמיינו מה יכול לקרות כעת כשכולנו נרעשים מסצנות החפירה במנהרה.

איפה נכנס הכסף שלי בפועל?

כל תרומה ננעלת במסלול ברור: 80% קניית מדיה, 15% אופטימיזציה ו-5% שקיפות דיווח. כבר באמצע השבוע הראשון קיבלתי PDF מפורט ל-Inbox עם חשיפות, קליקים ושיעור שינוי עמדות במדד מותאם. לא עוד “הבטחות מעורפלות” – אלא מספרים שאפשר לצטט.

מאותו רגע הרשיתי לעצמי לשתף לינק אישי. וכשהחברים שאלו “מה זה?”, שלחתי להם את דו״ח התוצאות הסופי. הספקנות התפוגגה במקום.

למה זה דחוף דווקא עכשיו?

חלון התקשורת. בעוד שבוע-שבועיים יגיע סיפור חדש וידחוף אותנו מתחת לשטיח. להגביר חשיפה ברגע הוא קריטי.
זעם מצטבר באירופה ובאמריקה – אנשים מרגישים שמסתירים מהם מידע. קמפיין מהיר ממנף את התסכול הזה נגד חמאס.
מצב רפואי של החטופים. אפילו משפחת דוד אומרת: “ימים ספורים”. כל קליק על מודעה עשוי לקצר את הסיוט שלהם.

הצדדים הפחות זוהרים (וכן, יש כאלה)

• זה לא פתרון קסם – לא בטוח שהקהילה הבינלאומית תפעל מיידית. • קצב שריפת התקציב מהיר – מי שלא עוקב אחר הדו״חות יכול להיבהל. מצד שני, השקיפות מלאה וכיבוי קמפיין בלחיצת כפתור.

אישית, אני מעדיף סיכון מחושב על פני השענות על תקווה ריקה. במיוחד כשאני רואה שחברי פרלמנט בריטיים כבר צייצו בהשראת מודעות שראו.

השורה התחתונה שלי

כצרכן תוכן אובססיבי וכמי שפוחד מהתפשטות האנטישמיות, בחנתי המון יוזמות. “מחזירים את החטופים לתודעה” היא היחידה שמצליחה להפוך זעם ותסכול לשינוי מדיד. היא לא מושלמת – אך מול דם החטופים, היא נותנת לכל אחד מאיתנו כפתור אדום קטן ליפול עליו.

אם גם אתם מרגישים שאסור לנו להיכשל שוב ב-הסברה הישראלית, אל תשבו בצד. הקליק הבא יכול להיות ההבדל בין עוד כתבה נשכחת לבין כותרת ראשית שתציל חיים. אני כבר שם – ומה איתכם?

לחצו על הפעלת כיפת הברזל הדיגיטלית והצטרפו אליי במאבק.