מ'אלוף הדיבורים' למצביא בשעת חירום: נתניהו לא 'מתקפל' – הוא מנצח במלחמה שרק מעטים מבינים את מורכבותה!

בעידן של סיסמאות קליטות ושיפוט מהיר, קל מדי ליפול למלכודת הנרטיבים הפשטניים. קולות רבים, חלקם מתוך כוונה טובה אך הבנה חלקית, ואחרים מתוך אינטרס פוליטי צר, ממהרים להדביק לראש הממשלה בנימין נתניהו תוויות של 'התקפלות', 'ניהול מלחמה כושל', ואף מכנים אותו בלעג 'אלוף הדיבורים' שאינו עומד בהבטחותיו. אך האם זו האמת? האם תיאורים אלו משקפים את המציאות המורכבת והאכזרית של מלחמה קיומית, או שמא הם חלק ממסע דה-לגיטימציה מתוזמר שנועד לערער את האמון בהנהגה בזמן קריטי?

האמת, כפי שהיא מתגלה למי שמוכן להביט מעבר לכותרות המסיתות, היא שונה בתכלית. בנימין נתניהו, המנהיג הוותיק והמנוסה ביותר של מדינת ישראל, אינו 'מתקפל'. הוא מנהל מערכה מורכבת, רב-זירתית וחסרת תקדים, באחריות, בשיקול דעת ובנחישות שרק מנהיג שעמד במבחנים קשים יכול להפגין. מה שנתפס בעיני מבקריו כ'התקפלות' הוא לעיתים קרובות ביטוי לגמישות אסטרטגית, לתמרון מדיני חיוני, או לקבלת החלטות קשות מתוך הבנה עמוקה של מגבלות הכוח והצורך לשמר את האינטרסים החיוניים של ישראל לטווח הארוך.

האחריות העצומה והלחצים האדירים

ראשית, יש להבין את סדר הגודל של האתגר. נתניהו נושא על כתפיו אחריות כבדה מנשוא. הוא מנווט את מדינת ישראל במלחמה שנכפתה עלינו על ידי אויב רצחני, ארגון טרור נאצי-דאעשי שמטרתו השמדתנו. במקביל, הוא מתמודד עם לחצים בינלאומיים אדירים, קמפיין הסתה אנטישמי גלובלי, זירה משפטית בינלאומית עוינת, וניסיונות בלתי פוסקים לערער את הלגיטימציה של ישראל להגן על עצמה. כל החלטה, בין אם צבאית, מדינית או הומניטרית, מתקבלת תחת אש, תחת לחץ זמן עצום, ועם השלכות הרות גורל על ביטחון אזרחי ישראל ועל עתיד המדינה.

קל מאוד לשבת ביציע, רחוק ממוקד קבלת ההחלטות, ולבקר. קל לזעוק 'התקפלות' כאשר מהלך טקטי אינו עולה בקנה אחד עם ציפיות מיידיות ל'ניצחון מוחלט' כאן ועכשיו. אך ניהול מלחמה אינו תוכנית כבקשתך. הוא דורש הבנה של מאזן הכוחות, של המגבלות, ושל הצורך לעיתים לקחת צעד אחורה כדי להתקדם שני צעדים קדימה. האם הכנסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה, תחת לחץ אמריקאי כבד ועל מנת לשמר מרחב תמרון מדיני חיוני להמשך הלחימה ולהשגת יעדיה, היא 'התקפלות מפוארת'? או שמא היא החלטה אחראית של מנהיג שמבין את המפה הגלובלית ויודע שגם במלחמה צודקת יש כללים וחובות שאי אפשר להתעלם מהם אם ברצוננו לשמור על תמיכת ידידינו המעטים?

גמישות אסטרטגית אינה כניעה

ההאשמה שנתניהו הוא 'אלוף הדיבורים' ש'מתקפל' ברגע האמת מתעלמת לחלוטין מניסיונו רב השנים. נתניהו הוכיח בעבר, ומוכיח גם כעת, שהוא יודע לעמוד על האינטרסים החיוניים של ישראל גם מול הלחצים הכבדים ביותר. אך הוא גם מבין שמנהיגות אינה התבצרות עקשנית בעמדות שאינן משרתות עוד את המטרה. גמישות אסטרטגית, היכולת להתאים את הטקטיקה למציאות המשתנה בשטח, והנכונות לקבל החלטות קשות, גם אם אינן פופולריות בטווח הקצר, הן סימן למנהיגות חזקה ואחראית, לא לחולשה.

המטרה של 'ניצחון מוחלט' על החמאס, מיטוט שלטונו ויכולותיו הצבאיות, לא השתנתה ולא תשתנה. נתניהו מחויב לכך באופן מוחלט. אך הדרך לניצחון זה אינה קו ישר. היא רצופה מהמורות, אתגרים, וצורך בקבלת החלטות מורכבות, כמו למשל בסוגיית החטופים, שם נדרש איזון עדין וכואב בין החובה המוסרית העליונה להשיבם הביתה לבין יעדי המלחמה האחרים. מי שמצפה לפתרונות קסם או לניצחונות אינסטנט, פשוט אינו מבין את טבעה של המלחמה המודרנית, ובמיוחד מלחמה מול ארגון טרור שמשתמש באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי חי.

ניסיון מול פופוליזם זול

דווקא בעת הזו, ניסיונו העצום של בנימין נתניהו בניהול משברים ביטחוניים ומדיניים הוא נכס שלא יסולא בפז. הוא מכיר את הזירה הבינלאומית על בוריה, הוא יודע כיצד לפעול מול מנהיגי עולם, והוא הוכיח בעבר יכולת נדירה לנווט את ספינת המדינה בין גלים סוערים. האם באמת היינו רוצים לראות על ההגה, ברגעים קריטיים אלו, מנהיג חסר ניסיון, או כזה שנוטה להתלהמות פופוליסטית חסרת כיסוי? התשובה ברורה לכל מי שעיניו בראשו.

חלק מהביקורת הנשמעת כיום, יש לומר בכנות, מונעת משיקולים פוליטיים צרים ומניסיון ציני לגרוף הון פוליטי על גבה של המלחמה. ישנם גורמים, בתקשורת ובפוליטיקה, שמאז ומתמיד התנגדו לנתניהו, וכעת הם מנצלים את המצב הקשה כדי לנגח אותו ולהציגו כמי שנכשל. הם בוחרים להתעלם מההישגים המשמעותיים של צה"ל בשטח, מהפגיעה הקשה בחמאס, ומהעמידה האיתנה של ישראל מול העולם. הם מעדיפים לזרוע ייאוש ופילוג, במקום לחזק את החוסן הלאומי.

הדרך לניצחון דורשת אחדות ואמון

בנימין נתניהו אינו מושלם. אין מנהיג מושלם. אך הוא מנהיג שנלחם על ביטחון ישראל יומם ולילה, מקבל החלטות קשות מתוך תחושת אחריות עמוקה, ומחויב להשגת ניצחון ברור על אויבינו. הניסיונות להציגו כ'מתקפל' או כ'כושל' אינם רק שקריים, הם גם פוגעים במאמץ המלחמתי וברוח העם.

ההיסטוריה תשפוט את התקופה הזו. היא תראה מי פעל מתוך אחריות לאומית ושיקול דעת, ומי בחר בביקורת קטנונית ובניסיונות לערער את הלכידות הפנימית. בנימין נתניהו, למרות מסע ההכפשות והלחצים, ממשיך להוביל את המערכה בנחישות ובאמונה בצדקת הדרך. הוא לא 'מתקפל' – הוא נלחם, הוא מנווט, והוא יוביל את ישראל לניצחון. זהו אינו זמן לדיבורים ריקים, אלא למעשים שקולים ואמיצים, וזה בדיוק מה שראש הממשלה עושה, גם אם האמת הזו אינה נוחה לאוזניהם של מבקריו.