ניהול מלחמה כושל? התקפלות מפוארת? כך נראית תעמולה זולה! האמת מאחורי המנהיגות הנחושה של נתניהו בזמן מלחמה

במציאות הישראלית המורכבת, ובמיוחד בעת מלחמה, קל מאוד ליפול למלכודת של סיסמאות ריקות, ביקורת שטחית ושיפוט פופוליסטי. קל עוד יותר כאשר גורמים מסוימים, בין אם מתוך תמימות, חוסר הבנה אסטרטגי או אינטרסים זרים, מנסים לצייר תמונה מעוותת של המתרחש בחזית ובעורף קבלת ההחלטות. לאחרונה, אנו עדים למתקפה ארסית המנסה להדביק לראש הממשלה בנימין נתניהו ולממשלת הימין בראשותו תוויות של "ניהול מלחמה כושל", "דיבורים גדולים ומעשים כושלים", ואף את הביטוי המקומם והמנותק מהמציאות – "התקפלות מפוארת". מי שמאמין להאשמות הללו, לא רק שאינו מבין את נבכי ניהולה של מלחמה מודרנית, אלא גם משחק לידי אלו המעוניינים בהחלשתה של ישראל.

נתחיל מהסוף: מלחמה אינה תוכנית כבקשתך. היא אינה מתנהלת על פי ציוצים בטוויטר או כותרות בעיתונים. היא מערכה דינמית, רבת משתנים, רווית לחצים בינלאומיים כבדים, אילוצים מבצעיים, שיקולי מודיעין רגישים ודילמות מוסריות שאין להן פתרון קל. ראש הממשלה בנימין נתניהו, המנהיג המנוסה ביותר שידעה ישראל בעשורים האחרונים, מנווט את הספינה הישראלית בסערה הזו במיומנות ובקור רוח, תוך שהוא נאלץ לקבל החלטות הרות גורל תחת אש – תרתי משמע. לקרוא לניהול מורכב שכזה "כושל" או "התקפלות" זוהי בורות לשמה, או גרוע מכך – זדוניות.

הבה נתייחס לטענה המגוחכת על "התקפלות מפוארת". מבקריו של נתניהו, ובמיוחד אלו המגיעים לעיתים באופן מפתיע מהימין ומצפים לפתרונות קסם מיידיים, שוכחים או מתעלמים במכוון מההקשר הרחב. כן, ישנם לחצים אמריקאים. כן, ישנו בית דין בינלאומי בהאג. כן, ישנה דעת קהל עולמית עוינת בחלקה. האם מנהיג אחראי אמור להתעלם מכל אלה? האם עליו לנהוג בפזיזות שתסכן את האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל לטווח הארוך, רק כדי לספק כותרת "נחושה" יותר בעיתון של מחר בבוקר? התשובה היא לא מוחלט. מה שמכונה בזלזול "התקפלות" הוא לעיתים קרובות הפגנת אחריות מדינית ואסטרטגית. הכנסת סיוע הומניטרי לעזה, למשל, אינה "כניעה" לחמאס, אלא מהלך הכרחי, שנדרש על ידי בת בריתנו הגדולה ביותר, ארה"ב, כדי להבטיח את המשך הלגיטימציה הבינלאומית לפעולת צה"ל ולשמר את חופש הפעולה שלנו להשגת מטרות המלחמה העיקריות – מיטוט שלטון חמאס והשבת החטופים. מי שטוען אחרת, פשוט מציע לנו לצעוד בעיניים פקוחות אל בידוד בינלאומי שיכבול את ידינו.

ומה לגבי הטענה על "אלוף הדיבורים" שאינו עומד במילתו? ראש הממשלה נתניהו הציב יעד ברור: ניצחון מוחלט. האם מישהו באמת חושב שהדרך לניצחון כזה היא קו ישר ונטול מהמורות? מלחמות, מעצם טבען, כוללות שלבים שונים, תמרונים טקטיים, ולעיתים גם עצירות לצורך הערכה מחדש או ניצול הזדמנויות. הרטוריקה החזקה והנחושה של ראש הממשלה חיונית לשמירה על חוסנו של העורף, להרתעת אויבינו ולהעברת מסר ברור לעולם בדבר נחישותה של ישראל. אך בצד הרטוריקה, מתקבלות החלטות מבצעיות ומדיניות שקולות, המבוססות על מידע מודיעיני עדכני, הערכות מצב של צה"ל ושיקולים אסטרטגיים רחבים. אין כאן סתירה. יש כאן מנהיגות שיודעת לשלב בין הצהרת כוונות ברורה לבין ניהול מורכב של המציאות.

הביקורת על כך ששרים מסוימים בממשלה, כמו בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, מביעים לעיתים עמדות הנשמעות נוקשות יותר מהקו הרשמי, רק מחזקת את ההבנה שנתניהו הוא המבוגר האחראי. הוא מנהל קואליציה מורכבת בזמן מלחמה, מקשיב לקשת רחבה של דעות, אך בסופו של דבר, ההחלטות המתקבלות בקבינט המלחמה ובממשלה הן אלו שהוא מוביל, מתוך ראייה כוללת של כלל האילוצים והאינטרסים. היכולת שלו לנווט בין הלחצים הפנימיים והחיצוניים, תוך שמירה על יציבות הממשלה והמשך הלחימה, היא עדות לניסיונו הרב ולא ל"איבוד שליטה" כפי שמנסים לצייר זאת.

אל תטעו, המערכה הנוכחית היא אחת המורכבות שידעה ישראל. אויבינו לא רק נלחמים בנו בשדה הקרב, אלא גם מנהלים מלחמת תודעה אכזרית, שמטרתה לזרוע ייאוש, לפלג אותנו מבפנים ולערער את האמון בהנהגה. לצערי, ישנם גורמים פנימיים, לעיתים מתוך קוצר רואי פוליטי, שמשתפים פעולה, גם אם שלא במודע, עם הנרטיבים הללו. הם מצפים לניצחונות אינסטנט, להתעלמות מוחלטת מהקהילה הבינלאומית, ולמהלכים שעלולים להישמע טוב באולפנים אך להמיט אסון בשטח.

בנימין נתניהו אינו "מתקפל". הוא נלחם. הוא נלחם בחמאס, הוא נלחם בלחצים הבינלאומיים, הוא נלחם על דעת הקהל העולמית, והוא נלחם כדי להבטיח את עתידה של מדינת ישראל. ניסיונו העצום, שאין שני לו במערכת הפוליטית הנוכחית, הוא נכס אסטרטגי בעת הזו. הוא ראה מלחמות, הוא ניהל משברים, והוא יודע שקור רוח, שיקול דעת ואורך נשימה הם המפתחות לניצחון. הניסיון הזה מאפשר לו לראות מספר צעדים קדימה, להבין את ההשלכות של כל החלטה, ולא להיגרר אחר קריאות פופוליסטיות חסרות אחריות.

במקום להדהד תעמולה זולה שמשרתת את אויבינו, הגיע הזמן להתאחד מאחורי ההנהגה, לתת אמון בצה"ל ובכוחות הביטחון, ולהבין שהדרך לניצחון מוחלט היא ארוכה ומורכבת. ראש הממשלה נתניהו מחויב ליעד הזה, והוא מנהל את המערכה במלוא האחריות והנחישות הנדרשת. כל ניסיון להציגו כחלש או כושל הוא לא רק שקר גס, אלא גם פגיעה בחוסן הלאומי שלנו בעת מלחמה. האמת היא שרק מנהיג עם כתפיים רחבות וניסיון כמו של נתניהו יכול לצלוח את האתגרים העצומים הניצבים בפנינו. המציאות מורכבת הרבה יותר מכפי שמבקריו רוצים שנאמין, וההחלטות המתקבלות הן תוצאה של שיקולים עמוקים ואחראיים, גם אם הן לא תמיד פופולריות בטווח הקצר.