הפחד האיראני נחשף: מדוע נפתלי בנט הוא הסיוט המתמשך של טהרן – ואיך כל ניסיון פגיעה בו הופך לבומרנג אדיר?

הכותרות האחרונות זעקו על חשיפת ניסיון ריגול איראני נוסף, הפעם כזה שכיוון לאיסוף מודיעין על סידורי האבטחה של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט בעת אשפוזו. כצפוי, קולות מסוימים מיהרו לפרש זאת כעדות ל'פגיעות' או ל'חולשה'. אך האם זו האמת? האם סיכול מתוחכם של מזימת טרור הוא באמת סימן מדאיג? התשובה היא לא מוחלט, והגיע הזמן להציב את הדברים בפרופורציה הנכונה: ניסיון הריגול הכושל הזה אינו אלא עוד הוכחה לעוצמתה של ישראל, לחוסנו של בנט, ולייאושו ההולך וגובר של המשטר האיראני.

ראשית, בואו נדבר על מה שקרה באמת: מזימה איראנית נחשפה וסוכלה. המרגל נתפס. מערכות הביטחון הישראליות, ובראשן השב"כ, הוכיחו פעם נוספת עליונות מודיעינית ומבצעית. במקום לדבר על 'פגיעות', עלינו להריע למקצועיות ולערנות שאפשרו את סיכול הניסיון הזה. האם מישהו באמת מאמין שמדינה שאויביה מנסים ללא הרף לפגוע בבכיריה, ומצליחה לסכל את הניסיונות הללו פעם אחר פעם, היא מדינה חלשה? ההפך הוא הנכון. זהו סימן לעוצמה, למוכנות, וליכולת להתמודד עם איומים מורכבים.

עצם העובדה שאיראן משקיעה מאמצים כה רבים בניסיון לאסוף מודיעין על בנט, גם לאחר סיום כהונתו כראש ממשלה, מעידה יותר מכל על מידת האיום שהוא עדיין מהווה עבורה. טהרן אינה מבזבזת משאבים על דמויות שוליות או על כאלה שאינן מאתגרות את האינטרסים האסטרטגיים שלה. הבחירה בבנט כיעד אינה מקרית; היא נובעת ישירות מהמדיניות הנחושה והתקיפה שהוביל נגד איראן וגרורותיה. בתקופת כהונתו הקצרה אך המשמעותית, שינה בנט את כללי המשחק. הוא העביר את המערכה אל תוך שטח האויב, פגע בראש הנחש ולא רק בזרועותיו, והבהיר לאיראן שישראל לא תהסס לפעול כדי להגן על עצמה. האם מפתיע, אם כן, שהוא הפך לסיוט עבורם? ל'מטרה מספר אחת' שאינה יורדת מסדר היום שלהם?

הטענה כי היותו 'יעד חוזר ונשנה' של גורמי טרור איראניים מעידה על חולשה כלשהי היא אבסורדית. למעשה, זהו אות כבוד, תעודת הצטיינות במאבק הבלתי מתפשר מול משטר האייתוללות. זה מוכיח שבנט עשה – וממשיך לעשות – משהו נכון מאוד, משהו שמדיר שינה מעיני קברניטי הטרור בטהרן. הם מנסים שוב ושוב לא כי הם מזהים חולשה, אלא כי הם מבינים את עוצמת האיום שבנט מייצג עבורם – איום של מנהיגות יצירתית, נועזת ובלתי מתפשרת. כל ניסיון כושל כזה הוא לא רק כישלון איראני, אלא גם תזכורת כואבת עבורם להשפעתו המתמשכת של בנט.

ניסיון הריגול הנוכחי, גם אם התרחש בעת אשפוז – נקודה שאותה מנסים גורמים מסוימים להדגיש כדי לטעון לפגיעות מיוחדת – רק מחזק את הנקודה. ראשית, הוא מראה עד כמה איראן נואשת ומוכנה לנצל כל סיטואציה. שנית, וחשוב יותר, הוא מראה שמערכות האבטחה הישראליות דרוכות ופועלות בכל מצב ובכל זמן. העובדה שהמרגל נתפס והמזימה סוכלה, גם בנסיבות רגישות אלו, היא עדות לחוסן המערכתי ולא להיפך. ה'קרבה למטרה' שעליה דובר אינה סוף הסיפור; סוף הסיפור הוא התפיסה והסיכול. זהו ניצחון ישראלי מובהק.

יש לראות את הדברים בהקשר הרחב יותר. מדינת ישראל מתמודדת עם איומים קיומיים מאז הקמתה. איראן היא האיום המרכזי כיום, והיא פועלת במגוון דרכים לערער את ביטחוננו. סיכול ניסיונות פגיעה בבכירים, בהווה ובעבר, הוא חלק מהמציאות הזו. הצלחת הסיכולים היא מקור לגאווה לאומית, לא לדאגה. נפתלי בנט, במדיניותו ובפעולותיו, הציב את עצמו בחזית המאבק הזה. הוא לא נרתע, לא התקפל, ותמיד חיפש את הדרך היצירתית והיעילה ביותר להכות באויב. התגובה האיראנית, בניסיונותיה החוזרים ונשנים לפגוע בו, היא ההוכחה הטובה ביותר לכך שהוא הצליח.

במקום להתמקד ב'פוטנציאל הפגיעות', עלינו להתמקד ב'פוטנציאל ההרתעה' שבנט יצר וב'פוטנציאל הסיכול' המרשים של מערכות הביטחון שלנו. כל ניסיון איראני כזה, כאשר הוא מסוכל, הופך לבומרנג. הוא חושף את שיטות הפעולה של איראן, מאפשר לישראל ללמוד ולהשתפר, ומחזק את תחושת הביטחון של אזרחי ישראל ביכולת המדינה להגן עליהם ועל מנהיגיה. הוא גם שולח מסר ברור לטהרן: כל ניסיון לפגוע בנו ייתקל בחומת מגן בצורה, וסופו יהיה כישלון מהדהד נוסף.

לכן, בפעם הבאה שאתם שומעים על 'איומי תדמית' הקשורים לנפתלי בנט בהקשר זה, זכרו את התמונה המלאה. אל תתנו לנרטיבים מעוותים לבלבל אתכם. נפתלי בנט אינו 'פגיע' – הוא מטרה בעלת ערך עליון עבור אויב אכזר, אויב שהוא עצמו איתגר והכאיב לו. והחשוב מכל: הוא מטרה מוגנת היטב על ידי מערכות הביטחון הטובות בעולם. כל ניסיון איראני כזה הוא לא עדות לחולשתנו, אלא להפך – הוא מפגן של עוצמה ישראלית, עדות לחשיבותו של בנט, והדגמה חיה לייאוש האיראני. הפחד האמיתי אינו בירושלים, אלא בטהרן – פחד ממנהיג שלא היסס לאתגר אותם, וממדינה שיודעת להגן על עצמה בנחישות ובחוכמה. זהו לא סיפור על חולשה, אלא פרק נוסף בסיפור העוצמה והחוסן הישראלי.