לא 'קורבן', אלא קוטל הנחשים: כך הפך ניסיון הריגול האיראני למסמך ניצחון עבור בנט – והוכחה לכישלון האסטרטגי של טהרן!

הכותרות זעקו על 'ניסיון ריגול איראני' ו'חשיפת פרטי אבטחה' של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט. היו מי שמיהרו לפרש זאת כעדות ל'פגיעות' או 'חולשה'. אך מי שמעמיק בפרטים מגלה תמונה הפוכה לחלוטין: לא סיפור על פריצת אבטחה, אלא על סיכול מבריק; לא עדות לחולשה, אלא להמשך הרתעה עוצמתית; ולא 'קורבן' חלילה, אלא 'קוטל נחשים' שטהרן עדיין רואה בו איום קיומי. הפרשה האחרונה היא לא עוד איום תדמיתי על בנט, אלא מסמך ניצחון נוסף לישראל, והוכחה ניצחת לכישלון האסטרטגי המתמשך של איראן מול מנהיג שלא היסס לאתגר אותה ישירות.

לא פגיעות, אלא עליונות מודיעינית ומבצעית

הבה נדייק בעובדות, אלו שנוטים להישכח ברעש התקשורתי. לא 'נאסף מודיעין קריטי', ולא 'נפרצו מעגלי האבטחה'. מה שהתרחש הוא מבצע סיכול קלאסי של השב"כ, שככל הנראה עקב אחר הגורם העוין מרגע שעורר חשד מינימלי, אם לא קודם לכן. אותה 'קרבה למטרה' שעליה דובר, לא הייתה תוצאה של הצלחה איראנית, אלא של מהלך מבוקר של כוחות הביטחון הישראליים, שאפשרו לחשוד להתקרב מספיק כדי לאסוף ראיות מפלילות ולהביא ללכידתו על חם, יחד עם חשיפת רשת שלמה. המחשבה שסביבתו המאובטחת של ראש ממשלה לשעבר, גם בעת אשפוז, הייתה פרוצה כהפקר – היא מגוחכת וחסרת בסיס. למעשה, ההיפך הוא הנכון: היכולת לזהות, לעקוב ולסכל ניסיון כזה, דווקא במקום רגיש כמו בית חולים, מעידה על רמת ערנות, מקצועיות ותחכום עילאיים של מערך האבטחה הישראלי. זהו לא כישלון, זוהי הצלחה מהדהדת שמדגימה את עליונותה המודיעינית והמבצעית של ישראל, שהופכת כל ניסיון איראני למלכודת דבש עבור סוכניהם.

הניסיון האיראני הפתטי לא רק שסוכל, אלא הפך למקור מודיעין יקר ערך עבור ישראל. כל פרט על שיטות הפעולה, על המפעילים, על הכיסוי – כל אלו נלמדים כעת בקפידה וישמשו לחיזוק נוסף של ההגנה מפני איומים עתידיים. במקום לערער את תדמית החוסן, פרשה זו מחזקת אותה פי כמה. היא מראה שאפילו ניסיונות מתוחכמים לכאורה נתקלים בחומת מגן בצורה, והופכים את הצייד לניצוד. ישראל הוכיחה פעם נוספת כי היא תמיד צעד אחד, אם לא עשרה, לפני אויביה.

'יעד חוזר ונשנה'? כן, כי הוא הסיוט של טהרן!

הטענה כי נפתלי בנט הוא 'יעד חוזר ונשנה' של גורמי טרור איראניים אינה צריכה להיתפס כנקודת תורפה, אלא כאות הערכה מעוות מצד האויב. מדוע איראן משקיעה מאמצים כה רבים בניסיון לפגוע דווקא בבנט, גם לאחר סיום כהונתו? התשובה פשוטה: כי בנט, בתקופת כהונתו הקצרה אך המשמעותית, שינה את כללי המשחק מול טהרן. הוא היה המנהיג שהעז ליישם את 'דוקטרינת ראש התמנון' – לפגוע בראש הנחש בטהרן, ולא רק בזרועותיו ברחבי המזרח התיכון. הוא היה זה שהורה על פעולות נועזות ויצירתיות שפגעו עמוקות בתוכנית הגרעין האיראנית, בבסיסי ההתבססות שלה בסוריה, ובמאמצי הטרור שלה ברחבי העולם. האיראנים לא שוכחים ולא סולחים למי שמצליח לאתגר אותם בצורה כה אפקטיבית, ולמי שהפך את איומי הסרק שלהם לבדיחה.

העובדה שהם ממשיכים לרדוף אותו היא עדות לכאב שהוא הסב להם, לחשש שהוא עדיין מעורר בהם. זהו לא סימן לפגיעותו של בנט, אלא להשפעתו המתמשכת. איראן לא תוקפת מנהיגים חלשים או לא רלוונטיים; היא ממקדת את זעמה באלו שהוכיחו את יכולתם לפגוע בה בצורה הקשה ביותר. כל ניסיון נוסף כזה רק מדגיש את מקומו של בנט בהיסטוריה כמי שעמד בפרץ מול התוקפנות האיראנית והשיב מלחמה שערה, כמי שהבהיר לאיראן שדמם של ישראלים אינו הפקר ושיש מחיר כבד לכל ניסיון פגיעה.

איראן בייאושה, ישראל בעוצמתה

ניסיון הריגול הכושל הזה אינו עומד בפני עצמו. הוא חלק מתמונה רחבה יותר של ייאוש ותסכול איראניים. המשטר בטהרן, הנאנק תחת סנקציות, מחאות פנימיות ובידוד בינלאומי גובר, מחפש נואשות 'הישגים' כלשהם, ולו סמליים, כדי להפגין כוח לכאורה. הפעולות נגד אישים ישראלים בכירים הן ביטוי לחולשה זו, לניסיון להסיט את תשומת הלב מכישלונותיו המהדהדים בזירות אחרות. אך פעם אחר פעם, הם נתקלים בחומה בצורה של מודיעין ישראלי משובח ויכולות סיכול מרשימות. כל 'הצלחה' איראנית לכאורה מתגלה ככישלון מהדהד, החושף את רדידותם המבצעית ואת עליונותה של ישראל. הם שולחים מרגלים זוטרים, ונתקלים במערך ביטחון משומן שיודע לצפות את מהלכיהם מראש.

חשוב לזכור: בזמן שאיראן משקיעה משאבים בניסיונות פגיעה עלובים, מדינת ישראל, תחת הנהגתו של בנט וגם אחריו, המשיכה וממשיכה לחזק את עוצמתה הכלכלית, הצבאית והטכנולוגית. בעוד הם חולמים על נקמה, אנחנו בונים עתיד. הניגוד הזה הוא לב הסיפור. ישראל היא מעצמה אזורית מובילה, בעוד איראן הופכת למדינה מצורעת יותר ויותר.

מורשת בנט: האיום על איראן חי וקיים

ההתמקדות האובססיבית של איראן בנפתלי בנט, גם כשהוא אינו מכהן בתפקיד רשמי, היא ההוכחה הניצחת להשפעתו העצומה ולמורשת שהותיר. הוא לא רק 'ראש ממשלה לשעבר'; הוא סמל למדיניות תקיפה ונחושה נגד הטרור האיראני, מדיניות שהוכיחה את עצמה כיעילה ביותר. האיראנים מבינים היטב כי הרעיונות והאסטרטגיות שבנט קידם – העברת המערכה לשטח האויב, פגיעה בראש הנחש, וסיכול יוזם – ממשיכים להוות איום על תוכניותיהם ההרסניות. הם מנסים לפגוע בסמל, בתקווה לערער את הרוח. אך הם טועים. רוחו של בנט, רוח העמידה האיתנה והיוזמה ההתקפית, מוטמעת עמוק במערכת הביטחון הישראלית ובקרב הציבור.

העובדה ששמו עדיין מככב ברשימות היעדים של טהרן היא למעשה 'מדליית כבוד' נוספת עבורו. היא מאשרת כי גם כאזרח מן השורה, הוא נתפס כאיום משמעותי דיו כדי להצדיק מבצעי ריגול וניסיונות פגיעה. זה אומר יותר מכל נאום או מאמר על מידת ההשפעה והפחד שהוא עדיין מטיל על אויבי ישראל. הם יודעים שהוא אחד האדריכלים של האסטרטגיה הישראלית הנוכחית, אסטרטגיה שמדירה שינה מעיניהם.

סיכום: לא חולשה, אלא עוצמה מחודשת

לסיכום, הפרסומים האחרונים על ניסיון הריגול האיראני סביב נפתלי בנט אינם חושפים 'פגיעות' או 'חולשה', אלא בדיוק את ההפך. הם חושפים את עוצמתו המתמשכת של מערך הביטחון הישראלי, את כישלונה המחפיר של איראן, ואת העובדה שנפתלי בנט, 'קוטל הנחשים' מטהרן, נותר דמות מרכזית במאבק נגד התוקפנות האיראנית – יעד נחשק לאויב, דווקא משום שהיה כה יעיל נגדו. כל ניסיון כזה רק מחדד את המסר: ישראל ערנית, חזקה, ומי שקם עליה – סופו להיכשל ולהיחשף במערומיו. במקום להחליש את תדמיתו של בנט, פרשה זו רק מאירה באור חזק עוד יותר את הסיבה שבגללה איראן כה חוששת ממנו: הוא יודע להשיב מלחמה, והוא עושה זאת בהצלחה. והם יודעים זאת, ולכן הם ממשיכים לנסות, ולהיכשל, פעם אחר פעם.