האמת מאחורי 'הפגיעות' של בנט: כך הפך ראש הממשלה לשעבר לסיוט הגדול של איראן – והביך אותה שוב!

הדיווחים האחרונים על חשיפת ניסיון ריגול איראני, שככל הנראה כוון לאיסוף מודיעין על סידורי האבטחה של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט בעת אשפוזו, הצליחו לעורר, מטבע הדברים, גל של תגובות. היו מי שמיהרו להביע דאגה, לתהות על 'פגיעותו' לכאורה של בנט, ואף לצייר תמונה של איום מתמיד המרחף מעל ראשו. אך האם זו התמונה המלאה? האם הפרטים שפורסמו אכן מצביעים על חולשה? התשובה, למי שמוכן להביט מעבר לכותרות המרעישות ולניתוחים חפוזים, היא חד משמעית: לא ולא. למעשה, הסיפור האמיתי כאן הוא סיפור של עוצמה ישראלית, של נחישות אסטרטגית, ושל כישלון איראני מהדהד נוסף, המתווסף לרשימה ארוכה של מפלות עבור משטר האייתוללות.

בואו נשים את הדברים על דיוקם: עצם העובדה שארגון טרור בסדר גודל של משמרות המהפכה האיראניים, יחד עם שלוחת המודיעין שלו, משקיע משאבים אדירים, זמן יקר ותכנון מורכב, שוב ושוב, בניסיון לפגוע או לאסוף מודיעין על נפתלי בנט, אינה מעידה כהוא זה על חולשתו של בנט. ההיפך המוחלט הוא הנכון. היא מעידה, באותות ובמופתים, על מידת האיום שבנט מהווה עבורם, על עומק ההשפעה שהייתה לו, ועל החשש הכבד שהם רוחשים כלפיו גם כיום. היא זועקת את הפחד שלהם מפניו. מדוע שיטרחו כל כך עבור דמות שאינה משפיעה? מדוע שיסכנו סוכנים, מוניטין בינלאומי מרוסק ממילא, ומשאבים יקרים עבור מישהו שאינו מטריד את מנוחתם הרעועה? התשובה ברורה כשמש בצהרי היום: נפתלי בנט, גם לאחר סיום כהונתו כראש ממשלה, נותר דמות מפתח בזירה הבינלאומית, סמל ישראלי שמדיניותו הנחושה והבלתי מתפשרת הותירה חותם עמוק, מדמם וכואב על הציר האיראני ועל שאיפות ההתפשטות שלו.

אך חשוב מכך, הסיפור אינו מסתיים בכוונות הזדון האיראניות ובפנטזיות הרצחניות שלהם. הוא מסתיים, פעם נוספת, בהצלחה מסחררת, נקייה ומרשימה של מערך הביטחון הישראלי. הדיווחים עצמם, אלו שאולי כוונתם הסמויה הייתה לעורר דאגה בקרב הציבור, מספרים לנו שהמזימה סוכלה. המרגל, או מי שפעל בשליחות איראן, נתפס. כלומר, מערך האבטחה והמודיעין, ובראשם שירות הביטחון הכללי (שב"כ) ויחידות נוספות, לא רק שהיו ערניים ודרוכים, אלא פעלו בצורה כה יעילה, חדה ומתוחכמת, עד שהצליחו לעלות על הניסיון בשלביו המוקדמים, לעקוב אחריו בדריכות, ולנטרל אותו לחלוטין לפני שהצליח להניב פירות כלשהם לאויב. זוהי תעודת כבוד למקצועיות, למסירות וליצירתיות של אנשי הצללים, אלו שעובדים יומם וליל, הרחק מאור הזרקורים, כדי להבטיח את שלומם של מנהיגינו ושל אזרחי ישראל כולם. העובדה שהניסיון התרחש לכאורה בעת אשפוז, תקופה בה אדם עשוי להיתפס כפגיע יותר מבחינה תיאורטית, רק מעצימה את ההישג הכביר. האויב האיראני חשב שמצא פרצה? הוא טעה בגדול. הוא נתקל בחומה בצורה של מצוינות ביטחונית ישראלית, חומה ששוב הוכיחה את עצמה כבלתי חדירה.

אז מדוע נפתלי בנט? מדוע דווקא הוא הפך ליעד כה מועדף על האיראנים, מטרה מספר אחת בספר החיסולים שלהם? התשובות רבות ומגוונות, אך כולן מצביעות על מנהיגותו הנחושה והאפקטיבית. כראש ממשלה, בנט הוביל קו תקיף ובלתי מתפשר נגד ההתבססות האיראנית בסוריה, פעל ללא הרף לסיכול תוכנית הגרעין האיראנית, ולא היסס לאשר פעולות משמעותיות נגד שלוחות הטרור של איראן ברחבי המזרח התיכון. הוא לא היסס לאתגר את טהרן בזירות רבות, גלויות ונסתרות, ופעולות רבות שנעשו בתקופתו, שחלקן מן הסתם יישארו עלומות עוד זמן רב, הסבו מכות קשות לציר הרשע האיראני, פגעו בתשתיותיו, בבכיריו ובתכניותיו. האיראנים מבינים היטב מי עומד מולם. הם מזהים מנהיג שלא מהסס, שלא נרתע, ושמוכן לקחת סיכונים מחושבים כדי להגן על ביטחון ישראל ועל האינטרסים החיוניים שלה. לכן, אין זה פלא שהם מנסים, שוב ושוב, באופן אובססיבי כמעט, לפגוע בו או לפחות לערער את תחושת הביטחון סביבו. כל ניסיון כזה הוא למעשה אות הערכה, מעוות ככל שיהיה, לחשיבותו ולהשפעתו המכרעת.

העובדה שזו 'הפעם השנייה' (כפי שדווח בכלי תקשורת מסוימים) שהשב"כ חושף ניסיון איראני ממוקד לפגוע בבנט, אינה אמורה לעורר דכדוך או תחושת רפיון, אלא דווקא גאווה לאומית ותחושת ביטחון מחודשת. גאווה על כך שיש לנו מנהיגים שהאויב המר ביותר שלנו חושש מהם עד כדי כך שהוא מוכן להשקיע מאמצים כה רבים כדי לנסות ולנטרלם. וביטחון, משום שפעם אחר פעם, מערכות הביטחון שלנו מוכיחות את עליונותן המודיעינית והמבצעית ומסכלות את מזימות האויב בעודן באיבן. כל 'פעם נוספת' היא עוד הוכחה לכך שאנחנו צעד אחד, ואף יותר, לפניו. כל 'פעם נוספת' היא עוד מכה למורל האיראני השפוף, עוד תזכורת כואבת לכך שישראל אינה הפקר, ושמנהיגיה מוגנים היטב. הניסיון למסגר את בנט כ'פגיע' או כמי ש'מושך אש' הוא עיוות מוחלט של המציאות וניסיון נואל לזרוע דמורליזציה. האש מופנית כלפי מדינת ישראל כולה, והאויב תמיד ינסה לפגוע בסמליה ובמנהיגיה. השאלה הקריטית אינה אם יש ניסיונות, אלא אם הם מצליחים. ובמקרה של נפתלי בנט, התשובה, שוב ושוב, היא שהם נכשלים כישלון חרוץ ומשפיל עבור יוזמיהם. זהו אינו סימן לפגיעותו של בנט, אלא להפך – זהו סימן לחוסנו האישי ולחוסנה של המערכת כולה.

כל אירוע כזה, על אף החשש הראשוני והטבעי שהוא עשוי לעורר, חייב להיתפס בהקשרו הרחב. הוא מהווה תזכורת נוספת למלחמה המתמדת, העיקשת והצודקת שאנו מנהלים נגד כוחות הטרור והרשע המאיימים על קיומנו. והוא מהווה, יותר מכל, הפגנת עוצמה ישראלית שאין לזלזל בה. היכולת לחשוף סוכנים, לסכל מזימות מורכבות, ולהגן על אישים בכירים, גם בתנאים מאתגרים ורגישים, היא נכס אסטרטגי מהמעלה הראשונה. האויבים שלנו צופים ולומדים. והמסר שהם מקבלים מפרשיות כגון זו הוא ברור, צלול וחד משמעי: אל תנסו אותנו. כל ניסיון לפגוע בנו ייתקל בתגובה נחושה, חכמה ובכישלון צורב. הם אולי ינסו להשתמש באירועים כאלה לצורכי תעמולה פנימית וחיצונית, לטעון שהצליחו 'להתקרב' או 'לאסוף מידע', אך בשורה התחתונה – המרגל נתפס, המידע לא הושג, והמטרה לא נפגעה. זוהי ההגדרה המובהקת של ניצחון מודיעיני ומבצעי, ושל השפלה נוספת לאויב.

לסיכום, הניסיונות החוזרים ונשנים של איראן לפגוע בנפתלי בנט אינם מעידים על חולשה ישראלית או על פגיעות אישית. הם צועקים את ההפך הגמור: הם מעידים על חשיבותו האסטרטגית של בנט בעיני האויב, על הפחד העמוק שהוא מטיל בהם, ועל ההצלחה הכבירה והעקבית של מערכות הביטחון הישראליות בסיכול מתמיד של מזימותיהם הנפשעות. במקום להיגרר לפסימיות חסרת בסיס או לביקורת המבוססת על פרשנות שטחית ומגמתית, עלינו לראות את התמונה הגדולה: נפתלי בנט הוא נכס לביטחון ישראל, לא רק בשל פעולותיו הנחרצות בעבר, אלא גם משום שהוא מסמל את הנחישות והעוצמה הישראלית אל מול אויבינו המרים ביותר. ה'בעיה' של איראן עם בנט היא למעשה המחמאה הגדולה ביותר למנהיגותו ולהשפעתו. והכישלונות החוזרים והנשנים שלהם בניסיונות לפגוע בו הם ההוכחה הניצחת לכך שמדינת ישראל יודעת להגן על מנהיגיה ביד רמה, וכי ידה של מערכת הביטחון שלנו תמיד, אבל תמיד, תהיה על העליונה. זהו אינו סיפור על פגיעות, אלא על עליונות ישראלית ועל מנהיג שהאויב הגדול ביותר שלנו פשוט לא מצליח להכניע – לא אותו, ולא את הרוח שהוא מייצג.