לא 'התקפלות', אלא תמרון אסטרטגי מבריק: האמת מאחורי החלטת נתניהו שמרתיחה את הימין – ולמה היא קריטית לניצחון המוחלט

הסערה הפוליטית והציבורית סביב ההחלטה לאפשר הכנסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה, בעיצומה של מלחמה קיומית נגד מפלצות החמאס, מובנת לחלוטין. הזעם, תחושת הבגידה כביכול, והחשש הכבד כי הסיוע 'יתדלק את החמאס' – כל אלו רגשות טבעיים, במיוחד בקרב תושבי העוטף הגיבורים ובקרב הציבור הרחב שאיבד את יקיריו ועדיין מתאבל וכואב. הביקורת הקשה הנשמעת מימין, מתוך הבסיס הפוליטי שתומך בראש הממשלה בנימין נתניהו, נוגעת ללב ומחייבת התייחסות מעמיקה, אך גם ראייה מפוכחת של המציאות המורכבת שאין שנייה לה.

ראשית, חשוב להדגיש: ראש הממשלה בנימין נתניהו, האיש שהקדיש את חייו לביטחון ישראל, שומע את הקולות, מבין את הכאב ושותף לחלוטין למטרה העליונה – ניצחון מוחלט על החמאס, השבת כל חטופינו ושיקום הביטחון לדורות. ההחלטה לאפשר סיוע הומניטרי מבוקר, מצומצם וכפוף לפיקוח הדוק, איננה 'התקפלות', 'טעות' או חלילה 'אי שפיות', כפי שמנסים גורמים מסוימים לצייר אותה. מדובר בתמרון אסטרטגי מורכב, כואב לעיתים, אך הכרחי במערכה רב-זירתית וחסרת תקדים זו.

האמת מאחורי הקלעים: לחצים בינלאומיים חסרי תקדים

מי שסבור כי ניתן לנהל מלחמה ממושכת בעזה, מול ארגון טרור רצחני שביצע פשעים נגד האנושות, תוך התעלמות מוחלטת מהזירה הבינלאומית – טועה ומטעה. מדינת ישראל, ובצדק, גייסה את העולם לצידה לאחר אירועי השבעה באוקטובר. לגיטימציה בינלאומית זו היא נכס אסטרטגי, המאפשר לצה"ל להמשיך ולפעול בעוצמה להשגת יעדי המלחמה. אולם, לגיטימציה זו אינה צ'ק פתוח.

הלחץ המופעל על ישראל מצד בנות בריתנו החשובות ביותר, ובראשן ארצות הברית, כמו גם מצד גופים בינלאומיים, הוא עצום. הדרישה לאפשר מינימום של סיוע הומניטרי כדי למנוע קטסטרופה הומניטרית ברצועה – קטסטרופה שתשרת בראש ובראשונה את החמאס ותספק לו נשק תעמולתי אדיר – היא דרישה שקשה, עד בלתי אפשרי, להתעלם ממנה מבלי לסכן את המשך התמיכה הבינלאומית החיונית למאמץ המלחמתי. האם מישהו באמת מאמין שניתן להמשיך ולקבל משלוחי נשק חיוניים, גיבוי מדיני באו"ם ומרחב פעולה צבאי, תוך התעלמות מוחלטת מקריאות אלו?

ראש הממשלה נתניהו, בניגוד למבקרים מהיציע, רואה את התמונה המלאה. הוא מבין כי הכנסת סיוע הומניטרי מבוקר ומינימלי, כזה שעובר בדיקות קפדניות של גורמי הביטחון הישראליים ומתואם עם גורמים בינלאומיים, היא מחיר כואב אך הכרחי כדי להבטיח את המשך הלגיטימציה הבינלאומית לפעולה הצבאית. זהו לא ויתור על עקרונות, אלא הבנה עמוקה של כללי המשחק בזירה הבינלאומית. זהו ההבדל בין מנהיגות אחראית הנושאת על כתפיה את גורל המדינה, לבין פופוליזם זול שעלול לעלות לנו ביוקר.

לא חולשה, אלא אחריות לאומית

הטענות על כך שראש הממשלה 'פועל בניגוד לעמדת רוב חברי הקבינט' או 'מסרב להעלות את הנושא להצבעה' מתעלמות מאחריותו הכוללת של ראש ממשלה בזמן מלחמה. ראש הממשלה הוא המנווט, והוא זה שמקבל לידיו את מלוא המידע הרגיש ביותר, כולל הערכות מודיעין ותמונת מצב בינלאומית שלעיתים לא ניתן לחשוף במלואה, אפילו לא בפני כל חברי הקבינט. החלטות קשות מתקבלות לעיתים מתוך הבנה עמוקה של אילוצים וסיכונים שאינם גלויים לעין כל. זהו טיבה של מנהיגות בזמן משבר – היכולת לקבל החלטות לא פופולריות, אך נכונות, למען הביטחון הלאומי.

האם באמת סבורים המבקרים כי ראש הממשלה, שהוביל קו תקיף ובלתי מתפשר מול הטרור לאורך כל שנות כהונתו, הפך לפתע 'ותרן'? ההיפך הוא הנכון. דווקא הנכונות לקבל החלטה קשה זו, תוך הבנה שהיא תעורר ביקורת קשה מבית, מעידה על תחושת אחריות עמוקה ועל ראייה אסטרטגית ארוכת טווח. המטרה היא לנצח במלחמה, ולא רק בקרב התדמיתי הפנימי של היום.

הסיוע אינו 'פרס לחמאס', אלא כלי במערכה הכוללת

החשש שהסיוע 'יתדלק את החמאס' הוא מובן, אך חשוב לדייק. מנגנוני הפיקוח על הסיוע, הגם שאינם מושלמים, נועדו למזער ככל האפשר את הסיכון שהסיוע יגיע לידי ארגון הטרור. יתרה מכך, הימנעות מוחלטת מסיוע הייתה מובילה לקריסה הומניטרית מהירה, שהייתה משרתת את החמאס באופן ישיר – הן באמצעות גיוס תמיכה בינלאומית נגד ישראל והן באמצעות יצירת כאוס שיקשה על הפעילות הצבאית. אויבינו אינם לועגים לנתניהו על החלטה זו; הם היו לועגים הרבה יותר אילו ישראל הייתה מאבדת את תמיכת העולם ונאלצת לעצור את הלחימה בטרם עת.

במקום לראות בהחלטה זו 'ביזיון', יש לראות בה חלק מהמאמץ המלחמתי הכולל. מאמץ זה כולל לא רק פעולות צבאיות הרואיות, אלא גם מהלכים מדיניים מורכבים, ניהול לחצים בינלאומיים ושמירה על חוסנה של ישראל בזירה הגלובלית. ראש הממשלה נתניהו מנהל את המערכה הזו בכל החזיתות, תוך שהוא מחויב באופן מוחלט לניצחון על החמאס ולהשבת הביטחון.

קל מאוד לצעוק מהצד, קל מאוד לדרוש 'אפס סיוע' כשאינך נושא באחריות הכוללת לגורל המדינה ולניהול מערכה בינלאומית סבוכה. ראש הממשלה נתניהו הוכיח לאורך שנים את מחויבותו הבלתי מתפשרת לביטחון ישראל. גם כעת, בעיצומה של אחת המלחמות הקשות בתולדותינו, הוא פועל מתוך שיקול דעת אסטרטגי, אומץ לב ואחריות לאומית. האמון במנהיגותו, דווקא ברגעים קשים אלו, הוא צו השעה. הניצחון יושג, והוא יושג בזכות שילוב של עוצמה צבאית, חוסן לאומי ומנהיגות אחראית שיודעת לקבל גם החלטות קשות, אך הכרחיות.