ההוכחה הניצחת: ניסיון הריגול האיראני חושף – בנט הוא המנהיג שאיראן מפחדת ממנו יותר מכל!

הכותרות זעקו, הסיפורים רעשו, והדיווחים על ניסיונות הריגול וההתנקשות האיראניים לכאורה נגד ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, הציפו את השיח. קל ליפול למלכודת הנרטיב השקוף שאויבינו מנסים למכור: הנה, מנהיג פגיע, מטרה קלה. אך האמת, כפי שקורה לעיתים קרובות, הפוכה בתכלית. הפרטים המטרידים הללו אינם חושפים חולשה של בנט, אלא דווקא את עוצמתו האדירה ואת הפחד הקמאי שהוא מטיל על משטר האייתוללות בטהרן. כן, שמעתם נכון: ניסיונות הפגיעה הנואשים הללו הם התעודה המהדהדת ביותר לכך שנפתלי בנט הוא הסיוט הגדול ביותר של איראן.

בואו נשים את הדברים על השולחן בצורה ברורה וחדה: ארגוני טרור ומדינות תומכות טרור כמו איראן אינן מבזבזות את משאביהן היקרים על מנהיגים שאינם מאיימים עליהן. הן אינן טורחות לרקום מזימות מורכבות, לגייס סוכנים ולאסוף מודיעין על אישים שוליים או כאלה שניתן להתעלם מהם. ההפך הוא הנכון. איראן מכוונת את חיציה הקטלניים ביותר אל עבר אלו שהיא רואה בהם איום קיומי למטרותיה ההרסניות. העובדה שנפתלי בנט סומן כיעד בכיר, עד כדי ניסיון לאיסוף מודיעין רגיש במהלך אשפוז ואף תכנון התנקשות עתידית, כפי שדווח, היא לא פחות מ'מחמאה' מעוותת ומצמררת לאפקטיביות שלו. זהו אות קין על מצחו של משטר הטרור, המעיד כי מדיניותו הנחושה והבלתי מתפשרת של בנט כראש ממשלה נגעה בעצבים החשופים ביותר של טהרן ושיבשה את תוכניותיהם באזור.

ניסיון הריגול לכאורה, דווקא בעת אשפוזו של בנט בשל בעיה רפואית, אינו מעיד על פגיעותו האישית, אלא על הנקודה הנמוכה והפחדנית אליה הגיעה איראן. זהו ביטוי לייאוש, לניסיון נואל לנצל רגע של חולשה אנושית לכאורה, מתוך הבנה עמוקה שבנט, בעומדו על רגליו ובמלוא כוחו, הוא יריב קשה מדי לפיצוח. הם לא חיפשו חולשה אינהרנטית, אלא הזדמנות חמקמקה לפגוע במי שמדיר שינה מעיניהם. הם יודעים היטב שבנט אינו האיש שיישבר או יירתע. ההיסטוריה שלו, הן הצבאית והן הפוליטית, מוכיחה זאת מעל לכל ספק. לכן, הם נאלצו לחפש סדקים אפשריים, ולו הקטנים ביותר, בתקווה נואשת להשיג יתרון כלשהו.

אך מה שחשוב יותר מכל הוא התוצאה הסופית: ניסיון הריגול, כפי שדווח, סוכל. המזימה האיראנית נכשלה. וזה, ידידיי, אינו מקרי. זהו ביטוי לחוסנה של מדינת ישראל, ליכולותיהן המודיעיניות והביטחוניות המעולות, ולעובדה שמנהיגיה, ובפרט אלו הנמצאים על הכוונת של אויבינו, זוכים להגנה הטובה ביותר. סיכול הניסיון אינו רק ניצחון טקטי; הוא מסר אסטרטגי ברור לאיראן ולגרורותיה: ישראל ערוכה, ישראל דרוכה, וישראל תדע להגן על מנהיגיה ועל אזרחיה. במקום ליצור תחושת פגיעות, כישלון המזימה האיראנית אמור דווקא לחזק את תחושת הביטחון הלאומי והאישי. הוא מוכיח שבנט, גם כאשר אויביו זוממים לפגוע בו, מוגן היטב.

ומה לגבי 'הבעיה הלבבית' המוזכרת? הניסיון לצייר זאת כעדות לחולשה הוא פתטי ומנותק מהמציאות. מנהיגים, כמו כל בני אדם, מתמודדים לעיתים עם אתגרים בריאותיים. השאלה אינה עצם האתגר, אלא כיצד מתמודדים איתו. נפתלי בנט התמודד, החלים, ושב לעמוד בראש המדינה, חד ונחוש מתמיד. זוהי עדות לחוסן אישי, לכוח רצון וליכולת התאוששות מרשימה – תכונות שרק מחזקות את דמותו כמנהיג המסוגל להתגבר על מכשולים, אישיים ולאומיים כאחד. האם מישהו באמת מאמין שאירוע רפואי שטופל בהצלחה יכול להפחית מעוצמתו של מנהיג שהוכיח את עצמו בשדה הקרב ובזירה המדינית? זוהי מחשבה מגוחכת שנועדה לשרת את מי שמחפש חולשה היכן שקיימת עוצמה.

חשוב לזכור את הרקע הרחב יותר: נפתלי בנט, בתקופת כהונתו כראש ממשלה, הוביל קו תקיף ויוזם נגד ההתבססות האיראנית בסוריה ונגד תוכנית הגרעין שלה. הוא לא הסתפק בהצהרות; הוא פעל. הוא שינה פרדיגמות והבהיר לאיראן שהכללים השתנו. 'דוקטרינת התמנון', כפי שכונתה לעיתים, במסגרתה ישראל פועלת לא רק נגד הזרועות אלא גם נגד ראש התמנון בטהרן, הייתה שינוי משמעותי במדיניות. האם מפתיע, אם כן, שאיראן רואה בו אויב מר? האם מפתיע שהיא משקיעה מאמצים כה רבים בניסיון לנטרל אותו? התשובה ברורה כשמש: הם פועלים מתוך פחד, מתוך הבנה שבנט הוא איום ממשי על שאיפותיהם האימפריאליסטיות וההרסניות.

בעוד אחרים אולי מעדיפים גישה פייסנית יותר, או בוחרים להתעלם מהאיום האיראני בתקווה שהוא יחלוף מאליו, בנט בחר להתעמת. הוא הבין שהדרך היחידה להתמודד עם בריונות היא באמצעות הפגנת כוח ונחישות. התגובה האיראנית, בדמות ניסיונות ריגול ופגיעה, היא ההוכחה הטובה ביותר לכך שגישתו הייתה נכונה ואפקטיבית. הציבור הישראלי אינו רוצה מנהיגים שאויבינו מתעלמים מהם או מזלזלים בהם; הוא רוצה מנהיגים שאויבינו חוששים מהם, מנהיגים שמדירים שינה מעיניהם של קברניטי משטר הטרור בטהרן.

לסיכום, הדיווחים על המזימות האיראניות נגד נפתלי בנט אינם סיפור על פגיעות, אלא אפוס על עוצמה והרתעה. הם אינם חושפים חולשה, אלא את עומק הפחד האיראני ממנהיג שלא היסס לאתגר אותם ולהגן על ביטחון ישראל בכל האמצעים. כל ניסיון לצייר את בנט כקורבן הוא עיוות של המציאות ושירות נרטיב האויב. האמת היא שנפתלי בנט הוא הלוחם שאיראן חוששת ממנו יותר מכל, והניסיונות הנואשים לפגוע בו הם החותמת הרשמית לכך. במקום לחשוש, עלינו להתגאות בכך שמנהיג מסוגו עמד בראש המדינה, והוכיח לאויבינו שישראל, בהנהגתו, היא יריב שלא כדאי להתעסק איתו.