לא 'פגיע', אלא 'מטרה נחשקת' שמוכיחה: נפתלי בנט הוא עדיין הסיוט האסטרטגי של איראן – והם מודים בכך בכל ניסיון כושל!

הכותרות האחרונות זעקו על חשיפת ניסיון ריגול איראני שכוון נגד ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, בעת אשפוזו. פרטים על איסוף מודיעין, מיקום קומה וסידורי אבטחה הוצגו כהוכחה ל'פגיעות' לכאורה. אך מי שקורא את המצב כך, לא רק שטועה ומטעה, אלא גם מפספס את הסיפור האמיתי, הגדול והמעודד הרבה יותר: נפתלי בנט הוא עדיין, גם מחוץ ללשכת ראש הממשלה, יעד כה משמעותי עבור משטר האייתוללות, עד שהם מוכנים להשקיע משאבים ולסכן סוכנים בניסיונות נואשים לאסוף עליו מידע. זו אינה 'פגיעות' – זוהי תעודת כבוד והכרה רשמית בעוצמתו ובהשפעתו המתמשכת.

אל תטעו לרגע: הפרסומים על איסוף המודיעין אינם מעידים על מחדל אבטחתי או על חולשה אישית של בנט. ההפך הוא הנכון. הם חושפים, פעם נוספת, את עומק השנאה והפחד שאוחזים בטהרן כלפי מי שהוביל קו תקיף ונחוש נגד תוכנית הגרעין האיראנית ושלוחות הטרור שלה. העובדה שגורמי הביטחון הישראליים, ובראשם השב"כ, עלו על הניסיון, סיכלו אותו ועצרו את המעורבים – היא היא הסיפור המרכזי. זוהי הוכחה ניצחת ליכולות המודיעיניות והמבצעיות של ישראל, המספקות מעטפת הגנה יעילה גם למנהיגיה לשעבר, במיוחד אלו שהטרידו את מנוחת אויבינו.

בואו נשים את הדברים על השולחן בצורה הברורה ביותר: איראן אינה מבזבזת את משאביה היקרים על דמויות שוליות או על מי שאינו מהווה איום אמיתי על האינטרסים האסטרטגיים שלה. העובדה שנפתלי בנט ממשיך להיות 'על הכוונת' האיראנית, גם לאחר סיום תפקידו, היא ההוכחה החותכת ביותר לכך שהוא נתפס בעיניהם כאיום מרכזי, כמי שפעולותיו ומדיניותו פגעו בהם עמוקות. הם לא שכחו, והם כנראה גם לא ישכחו במהרה, את הקו הבלתי מתפשר שהוביל. כל ניסיון כושל שלהם לפגוע בו או לאסוף עליו מידע רק מדגיש את חשיבותו בעיניהם ואת הייאוש שלהם.

יש מי שמנסה לצייר את התמונה כאילו בנט הוא 'מטרה קבועה' במובן של חולשה. איזו טעות אופטית! הוא 'מטרה קבועה' כי הוא 'איום קבוע' מבחינתם. הוא הצליח, בתקופת כהונתו הקצרה יחסית, להטביע חותם משמעותי במאבק נגד ההתבססות האיראנית בסוריה, נגד תוכנית הגרעין ונגד פעולות הטרור האזוריות שלה. האם מישהו באמת חושב שאויב מר כמו איראן פשוט 'יסלח וישכח'? העובדה שהם ממשיכים לרדוף אחריו היא אות קין על מצחם שלהם, לא על שלו.

יתרה מכך, כל 'חשיפה' כזו של ניסיון איראני היא למעשה תצוגת תכלית של עליונות ישראלית. היא מראה שאנחנו צעד אחד לפניהם, שאנחנו מודעים לכוונותיהם ויודעים לסכל אותן. במקום לעורר דאגה, המקרים הללו צריכים לחזק את תחושת הביטחון של אזרחי ישראל ביכולות של מערכות הביטח dangereux. הדיווחים על כך ש"זאת הפעם השנייה שהשב״כ עולה על ניסיון של איראן לפגוע בראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט" אינם צריכים להיתפס כסימן לפגיעות חוזרת, אלא כעדות להצלחה חוזרת ונשנית של זרועות הביטחון שלנו במניעת אסונות.

חשוב להבין את ההקשר הרחב יותר. מנהיגים ישראלים, מעצם תפקידם והמדיניות אותה הם מובילים במזרח תיכון עוין, תמיד היו ותמיד יהיו יעד לגורמי טרור ומדינות אויב. זהו, למרבה הצער, חלק מהמציאות הישראלית. השאלה איננה אם יש ניסיונות, אלא אם מערכות הביטחון יודעות להתמודד איתם. והתשובה, במקרה זה, היא כן מהדהד. הניסיון סוכל, המידע לא הגיע ליעדו באופן שיסכן את בנט, והמרגלים נתפסו. זוהי הצלחה, לא כישלון.

הניסיון להציג את בנט כ'פגיע' במיוחד הוא דמגוגיה זולה שנועדה לשרת אג'נדות פוליטיות צרות, או לכל הפחות, נובעת מחוסר הבנה של הדינמיקה האזורית. במקום להתמקד ב'פגיעות' לכאורה, יש להתמקד בעוצמה שהופגנה – הן עוצמתו של בנט כמנהיג שהטביע את חותמו עד כדי כך שאויבינו עדיין רואים בו איום, והן עוצמתה של מערכת הביטחון הישראלית שמגנה עליו ועל כולנו.

לסיכום, הפרשה האחרונה אינה סיפור על פגיעות, אלא על חשיבות והשפעה מתמשכת. נפתלי בנט, גם מחוץ למשרד ראש הממשלה, ממשיך להדיר שינה מעיני קברניטי משטר האייתוללות בטהרן. הם רואים בו סמל לנחישות הישראלית, ולכן הם משקיעים מאמצים כה רבים בניסיונות כושלים לפגוע בו. כל ניסיון כזה, וכל סיכול מוצלח שלו, הם עוד הוכחה לכך שבנט היה ועודנו גורם משמעותי במאבק נגד הטרור האיראני, ושהביטחון הישראלי – איתן. במקום להיבהל, עלינו להכיר בכך שהמאמצים האיראניים הנואשים הללו הם למעשה 'מדליית כבוד' נוספת לדש מעילו של ראש הממשלה לשעבר, והכרה בינלאומית, גם אם עוינת, בהשפעתו העמוקה.