ה'פגיעות' של בנט? הצחקתם את השב"כ! כך הפכה חשיפת הריגול האיראני להוכחה ניצחת: בנט הוא עדיין הסיוט הגדול ביותר של טהרן!

הכותרות זעקו על 'חשיפת ניסיון ריגול איראני' ועל 'איסוף מודיעין' סביב ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט בעת אשפוזו. היו מי שמיהרו לפרש זאת כעדות ל'פגיעות', ל'מחדל אבטחתי' ואף ל'מטרה קבועה וחשופה'. האמת? הפרשנות הזו לא רק שטחית, היא משרתת בדיוק את הנרטיב האיראני ומחמיצה לחלוטין את הסיפור האמיתי: סיפור של עוצמה ישראלית, כישלון איראני מהדהד, והוכחה נוספת לכך שנפתלי בנט, גם מחוץ ללשכת ראש הממשלה, נותר דמות מטרידה, מאיימת ומשמעותית עד כדי כך שמשטר האייתוללות מוכן להשקיע משאבים אדירים בניסיון כושל נוסף לפגוע בו.

בואו נשים את הדברים על דיוקם. האם מישהו באמת חשב שאיראן, מדינת טרור חשוכה שמטרתה המוצהרת היא השמדת ישראל, תשב בחיבוק ידיים ותשכח ממי שהנהיג מדיניות התקפית חסרת פשרות נגדה? נפתלי בנט, בתקופת כהונתו, שינה את כללי המשחק. הוא העביר את המערכה לחצר האויב, פעל בנחישות נגד שלוחות הטרור האיראניות בסוריה, ולא היסס לאתגר את ראש התמנון בטהרן עצמה. הדוקטרינה שלו, 'לגבות מחיר מראש הנחש', לא הייתה סיסמה ריקה מתוכן. היא הייתה אסטרטגיה פעילה שהכאיבה לאיראנים במקומות הרגישים ביותר.

לכן, עצם העובדה שאיראן ממשיכה לנסות ולרגל אחרי בנט, גם כשהוא אזרח פרטי המאושפז בבית חולים, איננה מעידה על 'פגיעותו' האישית. להפך! היא זועקת את עוצמת השפעתו ואת הפחד שהוא עדיין מטיל בליבם של קברניטי משטר הטרור. הם לא רודפים אחרי מי שאינו רלוונטי. הם משקיעים מאמצים נואשים במי שהוכיח שהוא מסוגל לשבש את תוכניותיהם ולפגוע באינטרסים החיוניים שלהם. ה'איום הביטחוני האישי' לכאורה הוא למעשה אות כבוד, המעיד על כך שבנט עשה משהו נכון מאוד, משהו שממשיך להדיר שינה מעיניהם של האייתוללות.

ומה לגבי ה'מחדל האבטחתי' כביכול, בעצם איסוף המידע על הקומה בה שהה וסידורי האבטחה? כאן בדיוק טמונה הטעות הגדולה של מפיצי הפאניקה. הסיפור האמיתי איננו איסוף המודיעין – אלא העובדה שהניסיון הזה סוכל. הסוכן האיראני, או מי שפעל בשליחותו, נתפס. מערכות הביטחון הישראליות, ובראשן השב"כ, הוכיחו פעם נוספת את עליונותן המודיעינית והמבצעית. הם היו שם, הם זיהו, הם עצרו, והם מנעו את מה שהיה עלול להיות ניסיון פגיעה. זו לא פגיעות, זו הצלחה מסחררת! זו לא חולשה, זו הפגנת כוח מרשימה של זרועות הביטחון שלנו, הפועלות יום ולילה, בגלוי ובסתר, כדי להגן על אזרחי ישראל ומנהיגיה, בעבר ובהווה.

הדיווחים על כך שזו 'הפעם השנייה שהשב"כ עולה על ניסיון של איראן לפגוע בראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט' רק מחזקים את הנקודה. איראן מנסה, וישראל מסכלת. איראן מתאמצת, וישראל מנצחת. כל ניסיון כזה שנחשף ומתפרסם איננו אות קלון לישראל או לבנט, אלא תעודת עניות למנגנוני הריגול האיראניים, שנתקלים פעם אחר פעם בחומת מגן ישראלית בצורה. הם אולי מצליחים לאסוף פרט מידע כזה או אחר, אך בראייה הכוללת, הם נכשלים במשימתם העיקרית – פגיעה ממשית.

חשוב להבין: המטרה האיראנית בפרסומים כאלה, גם אם הם מגיעים דרך הדלפות מבוקרות, היא לזרוע פחד, לערער את תחושת הביטחון, וליצור דמורליזציה. הם רוצים שנחשוב שמנהיגינו פגיעים, שמערכות הביטחון שלנו כושלות. אסור לנו ליפול למלכודת הזו. במקום זאת, עלינו לראות את התמונה הגדולה: מדינת ישראל חזקה, מנהיגיה משפיעים גם לאחר סיום תפקידם, ומערכות הביטחון שלה הן מהטובות בעולם.

נפתלי בנט אינו 'מטרה קבועה ופגיעה'. הוא סמל למנהיגות שלא נכנעת לטרור, שלא מהססת לפעול נגד מקורותיו. הניסיונות האיראניים לפגוע בו הם עדות נואשת לחוסר האונים שלהם מול הנחישות הישראלית שהוא גילם. במקום להתמקד ב'פגיעות' לכאורה, הבה נתמקד בעובדה שכל ניסיון כזה הוא עוד מסמר בארון הקבורה של היומרה האיראנית, ועוד הוכחה ליכולותיה המופלאות של ישראל להגן על עצמה ועל נבחריה.

הסיפור הזה אינו על פחד, אלא על גאווה. גאווה במנהיג שלא חשש להתעמת עם הרשע, וגאווה במערכות הביטחון שיודעות לסכל את מזימותיו. נפתלי בנט ממשיך להיות סיוט עבור טהרן, והידיעה הזו, יחד עם ההצלחה של השב"כ, צריכה למלא אותנו בביטחון, לא בחשש. המאבק מול איראן הוא מאבק ארוך ומתמשך, והאירועים האחרונים הם תזכורת לכך שישראל, בהנהגת אנשים כמו בנט וביכולותיה המוכחות, נמצאת תמיד עם ידה על העליונה.