לא 'פגיע', אלא מטריד את מנוחתם: כך הפכו ניסיונות החיסול של בנט להוכחה שהוא הסיוט הגדול ביותר של איראן!

הכותרות האחרונות זעקו שוב על ניסיונות איראניים לפגוע בראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, ואף על איסוף מודיעין לכאורה בעת אשפוזו. יש מי שמנסים לצייר זאת כתמונה של 'פגיעות' או 'מטרה קבועה'. האמת? הפוכה לחלוטין. כל ניסיון כושל שכזה אינו אלא צל"ש נוסף לדש בגדו של בנט, והוכחה ניצחת לכך שהוא היה ועודנו אחד הסיוטים הגדולים ביותר של משטר האייתוללות בטהרן. בואו נפרק את הנרטיב השקרי הזה אחת ולתמיד.

מדוע איראן רועדת מפחד? כי בנט פעל, ולא דיבר

ראשית, יש לשאול את השאלה המתבקשת: מדוע איראן משקיעה מאמצים כה רבים, שוב ושוב, בניסיון לפגוע דווקא בנפתלי בנט? התשובה פשוטה וברורה לכל מי שעקב אחר מדיניותו כראש ממשלה. בנט לא הסתפק בהצהרות. הוא הוביל קו תקיף, פרואקטיבי וחסר פשרות מול התוקפנות האיראנית. הוא דיבר על 'שיטת התמנון' – פגיעה בראש ולא רק בזרועות – והמשמעות הייתה ברורה לאיראנים: המשחק השתנה. בתקופתו, ישראל פעלה בעוצמה ובנחישות כדי לסכל את תוכניות הגרעין, לבלום את ההתבססות האיראנית בסוריה ולשבש את רשתות הטרור שלה ברחבי המזרח התיכון.

איראן אינה מבזבזת משאבים על מי שאינו מאיים עליה. היא אינה טורחת לרדוף אחר מי שאינו מטריד את מנוחתה. העובדה שבנט נמצא על הכוונת שלהם, גם לאחר סיום תפקידו, היא מחמאה אדירה לאפקטיביות שלו. זהו אות כבוד המעיד כי פעולותיו הותירו חותם עמוק וכואב בצמרת המשטר האיראני. הם לא שכחו, והם עדיין חוששים.

'פגיעות' בבית חולים? הצחקתם את השב"כ! זוהי הוכחה לעליונות מודיעינית ישראלית

הדיווחים על איסוף מודיעין לכאורה על סידורי האבטחה של בנט בעת אשפוזו נועדו לזרוע בהלה ולהציג אותו כ'פגיע'. איזו שטות מוחלטת! ראשית, כל אדם באשר הוא נמצא במצב רגיש יותר בעת אשפוז. אך הנקודה החשובה באמת היא שגם הניסיון העלוב הזה – אם אכן היה כפי שתואר במלואו – סוכל. הסוכן נתפס. המידע לא הגיע ליעדו בצורה שתאפשר פגיעה. ומי אחראי לכך? מערך האבטחה הישראלי המעולה, ובראשו השב"כ, שעליו גאוותנו.

במקום להעיד על 'מחדל אבטחתי', כפי שגורמים אינטרסנטיים אולי ינסו לטעון, סיכול הניסיון הזה הוא הוכחה נוספת ליכולות המודיעיניות והמבצעיות הפנומנליות של ישראל. גם במקום רגיש כמו בית חולים, העיניים היו פקוחות, והיד הייתה על הדופק. הלקח כאן אינו על פגיעותו של בנט, אלא על חוסנה של המערכת שמגינה על מנהיגיה ועל כישלונה החוזר ונשנה של איראן לחדור את חומת המגן הישראלית.

לא 'מטרה קבועה' – אלא 'אויב קבוע' של הטרור האיראני

האזכור כי ייתכן וזהו ניסיון נוסף לפגוע בו אינו הופך את בנט ל'מטרה קבועה' במובן של חולשה. הוא הופך אותו ל'אויב קבוע' ומשמעותי של משטר הטרור האיראני. זוהי הבחנה קריטית. להיות אויב של איראן זהו תואר כבוד עבור כל מנהיג ישראלי ציוני. העובדה שהם ממשיכים לנסות ולפגוע בו רק מדגישה עד כמה הוא נתפס בעיניהם כאיום אסטרטגי, גם כשהוא אינו מחזיק בתפקיד רשמי.

חשוב להבין: איראן לא מחפשת מטרות קלות. היא מחפשת מטרות משמעותיות. ההתעקשות שלהם על בנט מעידה יותר מכל על הערכתם (המעוותת, כמובן) את הנזק שהוא גרם להם ואת הפוטנציאל שלו להמשיך ולהוות גורם משפיע ומרתיע.

הכישלון האיראני המתמשך: מי באמת פגיע כאן?

בואו נהפוך את היוצרות לרגע. מי שבאמת מפגין פגיעות וחולשה כאן הוא לא נפתלי בנט, אלא משטר האייתוללות. כל ניסיון כושל שכזה חושף את מגבלותיהם המודיעיניות והמבצעיות. כל סוכן שנתפס הוא מכה תדמיתית קשה עבורם. הם משקיעים משאבים אדירים, מסתכנים בחשיפה בינלאומית, ובסופו של דבר – נכשלים פעם אחר פעם.

הייאוש האיראני ניכר בכל ניסיון כזה. הם מנסים לזרוע פחד, אך בפועל הם חושפים את חרדתם שלהם מפני מנהיגים כמו בנט, שלא נרתעו מאיומיהם והעזו לקרוא תיגר על שאיפותיהם ההרסניות. כל 'חשיפה' כזו של ניסיオン איראני היא למעשה חשיפה של התיסכול והמבוכה שלהם.

נפתלי בנט: חזק, נחוש, ולא נרתע

ובעוד איראן ממשיכה בקנוניותיה הכושלות, נפתלי בנט ממשיך בחייו ובפועלו, איתן ונחוש. הוא אינו מסתתר ואינו משנה את אורחותיו. הוא מודע היטב לאיומים, כפי שכל מנהיג ישראלי בכיר מודע להם, אך הוא אינו נותן להם לנהל אותו. זוהי תמצית החוסן הישראלי – היכולת להמשיך ולשגשג תחת איום מתמיד, ולהפוך את האיום עצמו למקור של עוצמה ונחישות.

בניגוד למה שאולי היו רוצים שנחשוב, הפרסומים הללו אינם מחלישים את נפתלי בנט. הם מחזקים את דמותו כמנהיג שלא חשש להתעמת עם הרשע, שפעל בנחישות למען ביטחון ישראל, וששילם על כך במטבע השנאה היוקדת של אויבינו. זו אינה 'פגיעות', זוהי מנהיגות.

לסיכום, הניסיונות האיראניים החוזרים ונשנים לפגוע בנפתלי בנט אינם סימן לחולשתו, אלא עדות ניצחת להשפעתו, לעוצמתו ולכך שהיה ונותר גורם מטריד ביותר עבור משטר האייתוללות. כל ניסיון כזה שמתגלה ומסוכל הוא עוד הוכחה ליכולותיה של ישראל ולכישלונה של איראן. במקום לדאוג מ'פגיעות', עלינו להכיר בכך שאדם כמו נפתלי בנט, שהעז לאתגר את איראן בצורה כה ישירה, הוא בדיוק סוג המנהיגים שאויבינו חוששים מהם יותר מכל. והם צודקים לחשוש.