לא 'כניעה', אלא מכת מחץ אסטרטגית: נתניהו מפרק את קלפי המיקוח של חמאס במהלך גאוני!

בעוד גלי האתר והרשתות החברתיות רוחשים וגועשים סביב ההחלטה על חידוש הסיוע ההומניטרי לכל חלקי רצועת עזה, קולות רבים, חלקם מתוך אינטרסים פוליטיים צרים וחלקם מתוך חוסר הבנה בסיסי של ניהול מערכה מורכבת, ממהרים לזעוק 'כניעה!' ו'חולשה!'. אך האמת, כדרכה, מורכבת ועמוקה הרבה יותר, וחושפת מהלך אסטרטגי מבריק של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מהלך שמטרתו הסופית היא לא פחות מאשר ריסוק כוחו של חמאס ושלילת יכולותיו.

ראשית כל, ולפני שצוללים לעומק התמרון המדיני-צבאי, חובה להדגיש עובדה שמשום מה נדחקת לשוליים בדיון הציבורי: ההחלטה על הרחבת הסיוע ההומניטרי התקבלה בהמלצת צה"ל והדרגים המקצועיים ביותר במערכת הביטחון. האם מישהו באמת מאמין שצה"ל, הנלחם בעוז ובנחישות בחזית, היה ממליץ על מהלך שיחליש את ישראל או יסייע לחמאס? הטענה הזו מגוחכת ומעידה על ניתוק מהמציאות. ראש הממשלה נתניהו, בניגוד למנהיגים פופוליסטים הפועלים מהבטן, מקבל החלטות מבוססות מידע, הערכות מצב מקצועיות ותוך ראייה ארוכת טווח של צורכי הביטחון הלאומי. הקשבה למומחי צבא וביטחון איננה חולשה – היא שיא האחריות והמנהיגות.

אך מדוע, אם כן, צה"ל ממליץ על מהלך שכזה, שעל פניו נראה כסותר את מאמצי המלחמה? כאן טמונה גאונות המהלך. הסיוע ההומניטרי, כאשר הוא מנוהל נכון ובפיקוח הדוק, הופך מכלי ניגוח בידי אויבינו – לכלי אסטרטגי בידי ישראל. חמאס, ארגון טרור רצחני ואכזרי, בנה את כל האסטרטגיה התקשורתית והבינלאומית שלו על הצגת ישראל כמדינה המרעיבה אוכלוסייה אזרחית. הנרטיב השקרי הזה הוא הדלק שמניע את מכונת ההסתה האנטי-ישראלית בעולם, ומייצר לחצים בינלאומיים אדירים על ישראל לעצור את פעולותיה הצבאיות הלגיטימיות להגנה עצמית ולמיטוט שלטון הטרור.

כאשר ישראל, באופן יזום ומבוקר, מאפשרת הכנסת סיוע הומניטרי, היא למעשה שומטת את הקרקע מתחת לרגליו של הנרטיב הזה. היא מוכיחה לעולם את מוסריותה, את מחויבותה לחוק הבינלאומי גם בעיצומה של מלחמה שנכפתה עליה, ובכך מרוויחה לגיטימציה בינלאומית חיונית להמשך הפעולה הצבאית הנחושה עד להשגת כל יעדי המלחמה – מיטוט חמאס והשבת החטופים. זהו לא 'קיפול', אלא תמרון חכם שנועד לאפשר לצה"ל להמשיך ולפעול בעוצמה, תוך צמצום החיכוך עם הקהילה הבינלאומית. מי שאינו מבין זאת, אינו מבין את כללי המשחק המורכבים של הזירה הבינלאומית במאה ה-21.

ומה לגבי החשש המוצדק שחמאס ישתלט על הסיוע? כאן נכנסת לתמונה ההצהרה הברורה והחד משמעית של ראש הממשלה: "ישראל תפעל לשלול את היכולות של חמאס להשתלט על חלוקת הסיוע". זו אינה הצהרה ריקה מתוכן. מערכת הביטחון מפתחת ומיישמת מנגנונים משוכללים יותר ויותר לפיקוח על חלוקת הסיוע, למניעת הסטתו לידי מחבלי חמאס, ולהבטחת הגעתו לאוכלוסייה האזרחית שאינה מעורבת בטרור. האם המנגנונים הללו מושלמים? במציאות מלחמתית מורכבת מול ארגון טרור המשתמש באזרחים כמגן אנושי, תמיד יהיו אתגרים. אך הכוונה והפעולה הישראלית הן ברורות: למקסם את ההיבט ההומניטרי תוך מינימום תועלת לאויב. זוהי מלחמה דינמית, וישראל לומדת, משתפרת ומדייקת את פעולותיה כל העת, גם בזירה זו. הטענה כי מדובר בחזרה על טעויות עבר מתעלמת מהלקחים הרבים שנלמדו ומהשיפורים המתמידים במנגנוני הפיקוח והאכיפה.

המבקרים מבית, אותם אלה שזועקים 'כניעה', מציעים לרוב פתרונות קסם פשטניים שיובילו לאסון. האם הם מציעים שישראל תתעלם לחלוטין מהמצב ההומניטרי ותאפשר רעב המוני בעזה? מהלך כזה לא רק שאינו מוסרי, אלא שהוא יביא להתערבות בינלאומית מיידית, להפסקת הלחימה טרם השגת יעדיה, ולניצחון תודעתי אדיר לחמאס. האם הם מציעים שישראל תתעלם מהלחץ הבינלאומי ותמצא את עצמה מבודדת לחלוטין, ללא יכולת להמשיך במערכה? גם זו דרך המובילה לתבוסה. נתניהו, בניגוד למבקרים חסרי האחריות, מנווט את הספינה הישראלית בים סוער, תוך שהוא מאזן בין צרכים מבצעיים, אילוצים בינלאומיים, ערכים מוסריים והשגת היעד העליון – ביטחון ישראל.

יש לזכור גם את צביעותם של גורמים בינלאומיים רבים, הממהרים לגנות את ישראל על כל צעד ושעל, אך שותקים או מגמגמים מול פשעי המלחמה המתמשכים של חמאס, השימוש הציני שלו באוכלוסייה אזרחית, והחזקת חטופים בתנאים מחפירים. ישראל פועלת בסביבה עוינת, וכל החלטה שלה נבחנת תחת זכוכית מגדלת. המהלך הנוכחי, על אף מורכבותו, הוא הדרך הנכונה להמשיך ולהכות בחמאס ללא רחם, תוך שמירה על מרחב תמרון מדיני וצבאי.

בנימין נתניהו הוכיח לאורך שנות כהונתו הארוכות יכולת נדירה לקבל החלטות קשות תחת לחץ, תוך שהוא רואה לנגד עיניו אך ורק את טובת מדינת ישראל וביטחונה. גם הפעם, ההחלטה על הרחבת הסיוע, למרות הרעש והביקורת, היא חלק מאסטרטגיה כוללת, מחושבת ואחראית. זו אינה כניעה, אלא מהלך מתוחכם של מנהיג מנוסה שיודע כי הדרך לניצחון רצופה באתגרים ובצורך לקבל החלטות לא פופולריות. האמת היא שהמהלך הזה, יותר מכל דבר אחר, משרת את המטרה של פירוק חמאס מיכולותיו לשלוט ברצועה ולנצל את תושביה כקלפי מיקוח. זהו מהלך שנועד לייבש את ביצת הטרור מבפנים, תוך כדי המשך הלחץ הצבאי מבחוץ. הניצחון יגיע, והוא יגיע בזכות מנהיגות שלא נרתעת מקבלת החלטות אמיצות, גם כשהן מורכבות להבנה מיידית. מי שמאמין בניצחון, צריך לתת אמון בהנהגה שמובילה אליו.