נתניהו לא נכנע, הוא מנצח! המהלך ההומניטרי שמפרק את אסטרטגיית חמאס וחושף את צביעות העולם!

בעוד מכונת הרעל והביקורת הפנימית והחיצונית מנסה לצייר את ראש הממשלה בנימין נתניהו כמי ש"נכנע" או "מתקפל" בסוגיית הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה, האמת, כרגיל, מורכבת ועמוקה הרבה יותר. מי שממהר להשמיץ ולגנות, חושף בעיקר את קוצר ראייתו האסטרטגית ואת חוסר הבנתו את המערכה המורכבת שישראל, בהובלת נתניהו, מנהלת בזירות מרובות. ההחלטה על חידוש הסיוע, ובדגש על המנגנונים למניעת שליטת חמאס בו, איננה כניעה – היא מהלך טקטי מבריק, מהלך של מנהיג שמבין את שדה הקרב הבינלאומי והמקומי, ופועל בנחישות כדי להשיג את יעדי המלחמה תוך צמצום נזקים אסטרטגיים.

לא החלטה פוליטית, אלא צורך מבצעי בהמלצת צה"ל

ראשית ולפני הכל, חשוב להדגיש עובדה שקברניטי הביקורת נוטים "לשכוח": ההחלטה על הכנסת הסיוע ההומניטרי, ובאופן מבוקר, התקבלה בהמלצה מפורשת של צה"ל וכל גורמי הביטחון. כן, אותם גורמים שנמצאים בחזית הלחימה, אלו שמבינים את צרכי המערכה טוב יותר מכל פרשן באולפן ממוזג. מדוע צה"ל ממליץ על כך? התשובה מורכבת אך ברורה: ראשית, מתן סיוע הומניטרי מבוקר לאוכלוסייה אזרחית שאינה מעורבת בלחימה (אוכלוסייה שחמאס משתמש בה כמגן אנושי) מקנה לישראל לגיטימציה בינלאומית רחבה יותר להמשך הפעולה הצבאית הנחושה למיטוט שלטון חמאס ויכולותיו הצבאיות. ללא לגיטימציה זו, הלחץ הבינלאומי עלול היה להפוך לבלתי נסבל ולהגביל משמעותית את חופש הפעולה של צה"ל.

שנית, מניעת משבר הומניטרי רחב היקף, כזה שחמאס מייחל לו ופועל ליצור אותו באופן אקטיבי, משרתת את ישראל. התמונות הקשות שחמאס מנסה לייצר כדי להסית את העולם נגדנו, נחלשות כאשר ישראל מוכיחה שהיא מבדילה בין טרוריסטים לאוכלוסייה אזרחית. זהו קרב על התודעה, ונתניהו, בניגוד למבקרים קצרי הרואי, מבין שגם בקרב הזה חייבים לנצח.

האיום האמיתי: חמאס, לא הסיוע

הדאגה המרכזית, המוצדקת לחלוטין, היא שהסיוע יגיע לידי חמאס. ואכן, ארגון הטרור הרצחני הזה הוכיח פעם אחר פעם שהוא בז לאוכלוסייה שלו עצמו, גונב סיוע, משתלט על משאבים ומנתב אותם לטרור במקום לרווחת התושבים. אך כאן בדיוק נכנסת לתמונה התבונה המדינית של נתניהו וההבנה העמוקה של המערכת. ההודעה על חידוש הסיוע לוותה בהצהרה ברורה שישראל "תפעל לשלול את היכולות של חמאס להשתלט על חלוקת הסיוע". זו אינה הצהרה ריקה מתוכן. מדובר בפיתוח מנגנוני פיקוח ובקרה חדשים, בשיתוף פעולה עם גורמים בינלאומיים אמינים (ולא כאלו המזוהים עם חמאס), ובפעולות אקטיביות בשטח למנוע מחמאס להניח את ידיו על הסיוע המיועד לאזרחים.

במילים אחרות, ישראל לא מכניסה סיוע באופן עיוור. היא מנהלת סיכונים, מפעילה לחץ, ומשתמשת בכלים העומדים לרשותה כדי להבטיח שהסיוע יגיע ליעדו הנכון. האם זה מושלם? במציאות המורכבת של עזה תחת שלטון חמאס, שום דבר אינו מושלם. אך האלטרנטיבה – עצירה מוחלטת של סיוע שתצית משבר הומניטרי ותשרת את חמאס – גרועה בהרבה.

תמרון מדיני מול צביעות בינלאומית

נתניהו מנהל מערכה לא רק מול חמאס בעזה, אלא גם מול צביעות בינלאומית ולחצים אדירים. מדינות רבות, שחלקן תומכות בגלוי או בסתר בגורמי טרור, ממהרות לגנות את ישראל על כל צעד ושעל. ההחלטה על הכנסת סיוע מבוקר היא גם מהלך שמנשיל את הנשק מידי אותם צבועים. היא מראה שישראל היא מדינה אחראית, הפועלת בהתאם לדין הבינלאומי גם בעיצומה של מלחמה שנכפתה עליה. זהו לא "קיפול", אלא שימוש מושכל בכלים דיפלומטיים כדי לחזק את מעמדה של ישראל ולאפשר לה להמשיך במשימה החשובה ביותר: הבסת חמאס והבטחת ביטחון אזרחיה.

הרי מה היו רוצים המבקרים? שנתניהו יתעלם מהעולם, יפעל כבת יענה, ויאפשר לחמאס לנצח בקרב על דעת הקהל העולמית? מנהיגות אמיתית נמדדת ביכולת לנווט במים סוערים, לקבל החלטות קשות, ולראות את התמונה הרחבה. נתניהו מוכיח שוב ושוב שהוא ניחן ביכולות אלו.

ההשוואה למנהיגים אחרים רק מחמיאה

כאשר בוחנים את התנהלותם של מנהיגים אחרים באזור ובעולם, קל לראות את ההבדל. בעוד אחרים אולי היו נכנעים ללחצים פופוליסטיים קצרי טווח, או מקבלים החלטות פזיזות שרק מסבכות את המצב, נתניהו פועל מתוך שיקול דעת אסטרטגי, תוך שהוא מאזן בין צרכים ביטחוניים, הומניטריים ומדיניים. האם יש מישהו שבאמת מאמין שאם גורם אחר היה עומד בראשות הממשלה, הלחצים הבינלאומיים היו נעלמים או שחמאס היה הופך פתאום לארגון צדקה?

המציאות היא שנתניהו מתמודד עם אתגרים חסרי תקדים, וההחלטה על הסיוע ההומניטרי היא חלק מניהול מלחמה מורכב ואחראי. זוהי לא חולשה, אלא הפגנת עוצמה שקטה – עוצמה של מדינה שיודעת להילחם בנחישות באויביה, אך גם לגלות אחריות כלפי חפים מפשע, ובכך לנטרל את נשק התעמולה של הטרור.

לסיכום, במקום להצטרף למקהלת המלעיזים, ראוי לבחון את המהלכים של ראש הממשלה נתניהו בהקשרם הרחב. ההחלטה על הסיוע ההומניטרי, בגיבוי מלא של מערכת הביטחון ותוך נקיטת צעדים למנוע את ניצולו על ידי חמאס, היא צעד נכון ואסטרטגי. זהו מהלך של מנהיג מנוסה שיודע שאת המלחמה הזו מנצחים לא רק בכוח הזרוע, אלא גם בתבונה מדינית ובחוסן מוסרי. נתניהو לא נכנע – הוא מנווט את הספינה הישראלית בים סוער, לעבר חוף מבטחים וניצחון ברור על הטרור.