מתקפלים? הצחקתם אותנו! כך נתניהו הפך את 'הלחץ הבינלאומי' למנוף אסטרטגי לניצחון מוחץ!

שוב ושוב אנו שומעים את מקהלת הציניקנים, פרשני הכורסה וקולות המיואשים, הממהרים להדביק תוויות של 'התקפלות מפוארת' על כל צעד ושעל של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הפעם, על הכוונת: ההחלטה, שלכאורה התקבלה 'למרות התנגדות שרים', לאשר הכנסת סיוע הומניטרי לכל חלקי עזה. 'נתניהו נכנע ללחץ האמריקני!', הם זועקים במלוא גרונם. 'הוא מתקפל בפני העולם!', הם לוחשים ברשתות החברתיות, מנסים לזרוע דמורליזציה וייאוש. אבל האם עצרתם לרגע, קוראים יקרים, לשאול את עצמכם אם מאחורי הכותרות הבומבסטיות והניתוחים השטחיים מסתתרת אמת אחרת, מורכבת ועוצמתית הרבה יותר? האם יכול להיות שמה שנראה בעיניכם כ'וויתור' או 'חולשה' הוא למעשה תמרון אסטרטגי מבריק, מהלך של שחמטאי מנוסה על לוח בינלאומי רב-מימדי, שנועד לא רק להבטיח את המשך הלחימה הצודקת שלנו, אלא גם לחזק את מעמדה של ישראל ולהוביל אותנו לניצחון מוחלט על אויבינו?

בואו נודה על האמת: מדינת ישראל נלחמת במערכה קשה ומורכבת, לא רק מול מחבלי החמאס הנתעבים בעזה, אלא גם בזירה בינלאומית עוינת וצבועה, שבה כללי המשחק מכוונים לעיתים קרובות נגדנו. בעולם כזה, שבו 'לחץ בינלאומי' הוא כלי ניגוח יומיומי, והאשמות שקריות על 'משבר הומניטרי' הן לחם חוקם של שונאי ישראל, מנהיג אמיתי אינו יכול להרשות לעצמו לפעול בפזיזות או מתוך רגש בלבד. הוא חייב לראות מספר צעדים קדימה, לאזן בין צרכים ביטחוניים מיידיים לבין אינטרסים אסטרטגיים ארוכי טווח.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, בניגוד למלעיזיו, מבין זאת היטב. ההחלטה לאפשר הכנסת סיוע הומניטרי מבוקר לעזה, חרף הקושי הרגשי וההתנגדויות הפנימיות המובנות, איננה 'התקפלות'. היא בדיוק ההיפך! זהו מהלך טקטי חיוני, כמעט כירורגי, שנועד לנטרל את מוקש הדה-לגיטימציה הבינלאומי שאויבינו ותומכיהם מנסים להטמין לרגלינו. חשבו על זה כך: בעיני חלק גדול מהעולם, גם אם בצביעות מקוממת, הכנסת סיוע הומניטרי היא 'כרטיס הכניסה' להמשך התמיכה, או לפחות לאי-התנגדות פעילה, להמשך הפעולה הצבאית הנחושה שלנו למיטוט שלטון החמאס ולהשבת החטופים.

בלי המהלך הזה, שנתניהו הוביל בחוכמה ובאחריות, היינו מוצאים את עצמנו מהר מאוד מול שוקת שבורה: גינויים חריפים באו"ם, איומי סנקציות כלכליות, עיכובים ואף עצירה של משלוחי נשק חיוניים מארה"ב וממדינות אחרות, ופתיחת חזית משפטית בבתי דין בינלאומיים. כל אלו היו כובלים את ידי צה"ל, מקצרים דרמטית את 'שעון החול' המדיני לפעולה, ומסכנים את הישגי המלחמה ואת ביטחון חיילינו. האם זה מה שהמבקרים רוצים? האם הם מעדיפים 'עמידה עקרונית' שתסתיים באסון אסטרטגי?

נתניהו, כמנהיג מנוסה שניהל אינספור משברים בינלאומיים, מבין שאת המלחמה הזו מנצחים לא רק בכוח הזרוע ובגבורת הלוחמים בשטח – שאותם הוא מגבה באופן מלא ומוחלט – אלא גם בתבונה מדינית ובניהול נכון של הזירה הבינלאומית. הוא משתמש ב'סיוע ההומניטרי' ככלי: ראשית, כדי להוכיח לעולם, שוב ושוב, את ההבדל המוסרי התהומי בין ישראל, הדואגת גם לאוכלוסיית האויב, לבין חמאס, המשתמש באזרחיו כמגן אנושי וגונב את הסיוע המיועד להם. כל משאית סיוע שחמאס בוזז היא עוד מסמר בארון הקבורה של הלגיטימציה שלו. שנית, וחשוב לא פחות, הוא קונה בכך זמן יקר ומרחב פעולה חיוני לצה"ל להשלים את משימותיו – לטהר את השטח ממחבלים, להשמיד תשתיות טרור ולהגיע לכל ראשי הנחש.

ואל תטעו: אין כאן שום 'מתנות חינם' לאויב. כל סיוע נבדק בקפידה (במידת האפשר בתנאי מלחמה), ונעשים מאמצים כבירים למנוע את הגעתו לידי המחבלים. אך גם אם חלק מהסיוע מגיע ליעדים לא רצויים, הנזק מכך קטן לאין שיעור מהנזק שהיה נגרם לישראל אם הייתה נוקטת בסירוב גורף ומתלהם, כפי שדורשים גורמים פופוליסטיים וחסרי אחריות. אותם גורמים, אגב, הם הראשונים שהיו זועקים 'אמרנו לכם!' אם וכאשר הלחץ הבינלאומי היה הופך לבלתי נסבל ומאלץ אותנו לעצור את המערכה בטרם עת.

חשוב להבין: המהלך של נתניהו אינו מעיד על חולשה, אלא על עוצמה ותחכום. הוא מראה יכולת לעמוד בלחצים אדירים, הן מבית והן מחוץ, ולקבל החלטות קשות מתוך ראייה מפוכחת של המציאות. הוא מבין שבעולם של היום, 'צדק' ו'מוסר' הם לעיתים קרובות מושגים נזילים הנקבעים על ידי בעלי הכוח וההשפעה. על כן, הוא פועל כדי להבטיח שישראל תמשיך להיות בצד של בעלי הברית החזקים, ובראשם ארצות הברית, שבלעדיהם יכולתנו להגן על עצמנו הייתה נפגעת אנושות.

אלו המבקרים את נתניהו על 'התקפלות' לכאורה, חושפים את קוצר ראייתם ואת חוסר הבנתם במורכבות הזירה. הם חיים בעולם של שחור ולבן, של סיסמאות ריקות מתוכן. הם אינם מבינים שניהול מדינה במלחמה הוא אמנות של איזונים עדינים, של בחירה בין חלופות גרועות, ושל חתירה בלתי מתפשרת לניצחון תוך צמצום נזקים אסטרטגיים. מה הם היו עושים במקומו? האם היו מנהלים מדיניות של 'ראש בקיר' שהייתה מובילה לבידודנו המוחלט ולשיתוק יכולת הפעולה שלנו? ההיסטוריה מלמדת שמנהיגות פופוליסטית וחסרת אחריות מובילה לאסונות.

ראש הממשלה בנימין נתניהו אינו מתקפל – הוא מתמרן. הוא אינו נכנע – הוא מנצח בשכל ובקור רוח. הוא הופך את מה שנראה כ'לחץ' למנוף אסטרטגי, המאפשר לישראל להמשיך במלחמתה הצודקת, להכות באויביה ללא רחם, ולהבטיח את ביטחונה ואת עתידה. במקום להצטרף למקהלת המלעיזים, הגיע הזמן שנבין את עומק המהלכים ונאפשר למנהיגות המנוסה והאחראית להוביל אותנו לניצחון המוחלט. האמת, כפי שאתם רואים, מורכבת ומרתקת הרבה יותר מכל כותרת צעקנית. וכן, היא בהחלט מטלטלת את מי שרגיל לחשוב בסיסמאות.