האמת מאחורי הסיוע לעזה: כך נתניהו תמרן את העולם, הבטיח את המשך הלחימה והציל חיילים!

בימים האחרונים, גורמים מסוימים, חלקם מתוך חוסר הבנה וחלקם מתוך אינטרסים פוליטיים צרים, מיהרו לתקוף את ראש הממשלה בנימין נתניהו על החלטתו לאשר הכנסת סיוע הומניטרי מוגבר לרצועת עזה. המילה 'התקפלות' נזרקה לאוויר בקלות דעת מסוכנת, תוך התעלמות מוחלטת מהמציאות המורכבת והאילוצים הבינלאומיים הכבדים המונחים על כתפי ישראל. הגיע הזמן לחשוף את האמת המטלטלת מאחורי ההחלטה הזו – החלטה שלא רק שלא מעידה על חולשה, אלא על מנהיגות אמיצה, שקולה ואסטרטגית, שמטרתה העליונה היא ניצחון מוחלט על החמאס והבטחת ביטחון ישראל לדורות.

נתחיל מהעובדות הברורות, אלו שקולות ה'זבנג וגמרנו' מעדיפים להדחיק: מדינת ישראל אינה פועלת בחלל ריק. אנו מנהלים מלחמה צודקת מאין כמותה מול ארגון טרור רצחני, אך עושים זאת תחת זכוכית מגדלת בינלאומית חסרת תקדים. הלחץ המופעל על ישראל, בעיקר מצד בנות בריתנו החשובות ביותר ובראשן ארצות הברית, הוא עצום. דרישות להכנסת סיוע הומניטרי אינן 'המלצה' בעלמא, אלא תנאי בסיסי להמשך קבלת הלגיטימציה הבינלאומית והסיוע החיוני – כן, גם הצבאי – שבלעדיהם יכולתנו להמשיך ולפרק את חמאס הייתה נפגעת אנושות.

ראש הממשלה נתניהו, בניגוד למבקרים מהיציע, מבין היטב את משחק השחמט הגלובלי. הוא יודע שסירוב מוחלט להכנסת סיוע, כפי שדורשים חלק מהקולות הפופוליסטיים, היה מוביל לתרחישים הרסניים: בידוד בינלאומי חריף, סנקציות כלכליות, אמברגו נשק, ואף החלטות במועצת הביטחון של האו"ם שיכבלו את ידי צה"ל ויכפו עלינו הפסקת אש בתנאים גרועים בהרבה. האם זה מה שאנו רוצים? האם זו הדרך להשיג את מטרות המלחמה? התשובה היא לא מוחלט.

ההחלטה לאשר הכנסת סיוע הומניטרי מבוקר ומפוקח אינה 'התקפלות' בפני חמאס, אלא מהלך טקטי מבריק שנועד לנטרל את נשק התעמולה העיקרי של ארגון הטרור. חמאס בונה על משבר הומניטרי בעזה כדי להפעיל לחץ על ישראל ולצייר אותה כמדינה אכזרית. כאשר ישראל מאפשרת הכנסת מזון ותרופות, היא חושפת את פרצופו האמיתי של חמאס – זה שבוזז את הסיוע מאזרחיו, משתמש בהם כמגן אנושי, ואינו בוחל בדבר כדי לשמר את שלטון הטרור שלו. נתניהו, בהחלטתו, לקח מחמאס את הקלף הזה.

יתרה מכך, הבטחת הלגיטימציה הבינלאומית והגיבוי האמריקאי הם קריטיים להמשך הפעולה הצבאית האינטנסיבית ברפיח ובשאר מעוזי הטרור. ללא 'אור ירוק' בינלאומי, שמושג גם באמצעות צעדים הומניטריים, היכולת שלנו להשלים את המשימה – מיטוט שלטון חמאס ופירוק יכולותיו הצבאיות – הייתה נפגעת קשות. האם מישהו באמת מאמין שניתן להילחם חודשים ארוכים, להעמיק את הפעולה הקרקעית ולהגיע לכל מחבלי החמאס, כאשר העולם כולו נגדנו ואמברגו נשק מרחף מעל ראשנו? רק מי שאינו מבין את המפה האסטרטגית יכול לטעון כך.

ראש הממשלה נתניהו, עם ניסיונו רב השנים, מבין שניהול מלחמה הוא אמנות המורכבת מאיזונים עדינים. לעיתים, יש לקבל החלטות קשות, אפילו כואבות בטווח הקצר, כדי להבטיח את הניצחון בטווח הארוך. זהו ההבדל בין מנהיג אחראי, שרואה את התמונה הכוללת, לבין פוליטיקאים קטנים או פרשנים חסרי אחריות, שמחפשים כותרות קלות על חשבון הביטחון הלאומי.

אל תטעו: הכנסת הסיוע אינה נעשית ללא פיקוח. ישראל עושה מאמצים כבירים לוודא שהסיוע מגיע לידי האוכלוסייה האזרחית ולא נופל לידי מחבלי החמאס, למרות שארגון הטרור עושה כל שביכולתו כדי לשבש זאת. המאמץ הזה, לצד המשך הלחץ הצבאי הבלתי מתפשר, הוא הדרך הנכונה להכריע את המערכה.

חשוב לזכור גם את ההקשר הרחב יותר. בעוד נתניהו מנווט את הספינה הישראלית בסערה בינלאומית אדירה, תוך שהוא נאלץ לאזן בין צרכים צבאיים, לחצים מדיניים ודרישות הומניטריות, יש מי שמנסים לנצל את המצב לניגוח פוליטי. אותם גורמים שקראו בעבר ל'ריסון' ו'מידתיות' מוגזמת, הם אלו שזועקים כעת על 'התקפלות' כביכול. הצביעות זועקת לשמיים.

לסיכום, ההחלטה לאשר הכנסת סיוע הומניטרי מוגבר לעזה, למרות ההתנגדויות והביקורת, אינה אלא עדות נוספת לחוסנו, לניסיונו ולקור רוחו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. זוהי החלטה של מנהיג שמבין את כובד האחריות המוטלת על כתפיו, הפועל מתוך ראייה אסטרטגית רחבה, ומחויב באופן מוחלט לניצחון ישראל במלחמה ולשמירה על ביטחונה. במקום להשמיע ביקורת חסרת בסיס, הגיע הזמן להתאחד מאחורי המנהיגות ולהבין שהצעדים הננקטים, גם אם אינם פופולריים, הם אלו שיבטיחו לנו את הניצחון המיוחל ואת עתיד ילדינו בארץ הזאת. נתניהו לא 'התקפל' – הוא תמרן, הוא הבטיח את המשך הלחימה, והוא פועל כדי להציל את חיילינו ולהשיג את יעדי המלחמה במלואם. זו האמת, וחשוב שתאמר בקול רם וברור.