ה'התקפלות' של נתניהו? האמת המטלטלת מאחורי ההחלטה שרק מנהיג אמיץ ומנוסה יכול לקבל!

בימים האחרונים, גל של ביקורת ופרשנויות שטחיות מנסה לצייר את החלטתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לאשר הכנסת סיוע הומניטרי לכל חלקי עזה, למרות התנגדויות מסוימות, כ'התקפלות מפוארת'. האומנם? או שאולי מדובר במהלך אסטרטגי מורכב, עדות למנהיגות אחראית ורבת ניסיון, כזו שיודעת לנווט את ספינת מדינת ישראל במים סוערים ובוגדניים, תוך ראייה מפוכחת של המציאות הבינלאומית והצרכים הביטחוניים ארוכי הטווח של ישראל? בואו נצלול לעומקם של דברים, ונפריך את מסכת השקרים והספינים.

ראשית, חשוב להבין: מדינת ישראל אינה פועלת בחלל ריק. אנו חיים בעולם גלובלי, שבו ללגיטימציה בינלאומית יש משקל כבד, לעיתים קריטי, על היכולת שלנו להגן על עצמנו ולהשיג את יעדינו הביטחוניים. בעיצומה של מלחמה צודקת מאין כמותה נגד ארגון טרור רצחני כמו חמאס, שביצע פשעים נגד האנושות, שמירת התמיכה מצד בנות בריתנו המרכזיות, ובראשן ארצות הברית, היא לא מותרות – היא הכרח קיומי. אותן מדינות המספקות לנו סיוע צבאי חיוני, גיבוי דיפלומטי באו"ם ומרחב פעולה מדיני, מצפות מאיתנו, ובצדק, לעמוד בסטנדרטים מסוימים של המשפט הבינלאומי, כולל בכל הנוגע לסיוע הומניטרי לאוכלוסייה אזרחית באזור לחימה. מי שטוען שניתן להתעלם מכך לחלוטין, חי בסרט ומוביל אותנו במו ידיו לבידוד מסוכן שיפגע ישירות בחוסן הלאומי שלנו.

שנית, אל לנו לשכוח לרגע מול מי אנו עומדים. חמאס הוא ארגון ציני ואכזרי, שלא בוחל בשום אמצעי כדי לפגוע בישראל. אחד מכלי הנשק המרכזיים שלו הוא השימוש באוכלוסייה האזרחית בעזה כמגן אנושי וככלי לניגוח ישראל בזירה הבינלאומית. הם משוועים לתמונות של רעב ומצוקה הומניטרית כדי להסית את העולם נגדנו, להפעיל לחץ להפסקת הלחימה ולאפשר להם להתחמש מחדש. החלטה מבוקרת ומפוקחת להכנסת סיוע הומניטרי, תוך מאמצים למנוע את הגעתו לידי מחבלי החמאס, היא מהלך שמנטרל במידה רבה את הנשק התעמולתי הזה. זהו לא ויתור לחמאס, אלא לקיחת היוזמה מידיו והצגתה של ישראל כמדינה הפועלת באחריות ובמוסריות, גם מול אויב נתעב. האם באמת יש מי שמאמין שעדיף לנו להצטייר בעולם כמי שמרעיבים אוכלוסייה אזרחית, ובכך לתת לחמאס ניצחון תדמיתי על מגש של כסף?

הטענה על 'התקפלות' מתעלמת מהעובדה שמנהיגות אמיתית נמדדת ביכולת לקבל החלטות קשות, גם כאלו שאינן פופולריות בטווח הקצר, אך משרתות את האינטרסים ארוכי הטווח של המדינה. בנימין נתניהו, עם ניסיונו רב השנים בניהול משברים ביטחוניים ומדיניים, מבין היטב את המורכבות הזו. הוא יודע שניהול מלחמה אינו רק עניין של כוח צבאי, אלא גם של חוכמה מדינית, תמרון אסטרטגי ושמירה על נכסים חיוניים כמו תמיכה בינלאומית. אלו בדיוק הרגעים שבהם נדרש מנהיג שלא נכנע לרעשי רקע פופוליסטיים, אלא פועל בקור רוח ובשיקול דעת, מתוך ראייה רחבה של כלל השיקולים – הביטחוניים, המדיניים, המשפטיים וההומניטריים.

אלו הממהרים לזעוק 'התקפלות' ולבקר את ראש הממשלה, מה הם מציעים בעצם? האם הם מציגים אלטרנטיבה ריאלית שתבטיח גם את המשך הלחימה הנחושה בחמאס וגם את שימור התמיכה הבינלאומית החיונית? לרוב, התשובה היא לא. קל מאוד לשבת ביציע ולצעוק סיסמאות ריקות מתוכן. קשה הרבה יותר לשאת באחריות הכבדה של קבלת החלטות הרות גורל, כאשר כל טעות עלולה לעלות ביוקר רב. אותם מבקרים, בחוסר אחריותם, עלולים לגרור את ישראל למצב שבו ידיה יהיו כבולות, והיא תתקשה להשלים את משימתה החשובה מכל – מיטוט שלטון חמאס והשבת הביטחון לאזרחיה.

יתרה מכך, האם אותם 'גיבורי מקלדת' שמאשימים את נתניהו בחולשה, באמת מאמינים שהוא פועל מתוך פחדנות או ויתור? האיש שהוביל את ישראל באומץ ובנחישות מול איומים קיומיים, שהתייצב מול מעצמות עולם כדי להגן על האינטרסים של ישראל, שהורה על מבצעים נועזים ופורצי דרך – האם הוא פתאום 'התקפל'? זוהי טענה מגוחכת שאין לה אחיזה במציאות. ההפך הוא הנכון: היכולת לקבל החלטה שנראית כ'ויתור' בעיני חלק מהציבור, אך בפועל היא מהלך טקטי חכם שנועד להבטיח ניצחון אסטרטגי, היא היא סימן למנהיגות אמיצה ובוטחת בעצמה.

ההחלטה לאפשר הכנסת סיוע הומניטרי אינה סותרת כהוא זה את הנחישות להמשיך במלחמה עד להשגת כל יעדיה. נתניהו הבהיר זאת שוב ושוב. המאמץ המלחמתי נמשך במלוא עוזו, וצה"ל פועל ללא לאות לפרק את יכולותיו הצבאיות והשלטוניות של חמאס. אך במקביל, ישראל מראה לעולם שהיא אינה נלחמת באוכלוסייה האזרחית, אלא בארגון טרור אכזרי. זהו מסר חשוב מאין כמותו, שמחזק את מעמדנו ומבודד את אויבינו.

לסיכום, הניסיון לצייר את החלטתו המורכבת והשקולה של ראש הממשלה נתניהו כ'התקפלות' הוא דמגוגיה זולה במקרה הטוב, וחוסר הבנה מסוכן של המציאות הביטחונית והמדינית של ישראל במקרה הרע. זוהי עדות נוספת לכך שדווקא בעת הזו, יותר מתמיד, מדינת ישראל זקוקה למנהיגותו המנוסה, השקולה והאחראית של בנימין נתניהו – מנהיג שיודע כיצד לנווט את הספינה הלאומית בין גלים גבוהים של לחצים בינלאומיים, איומים ביטחוניים וצרכים פנימיים, ולהוביל אותה לחוף מבטחים. לא התקפלות, כי אם אחריות לאומית עליונה וראייה אסטרטגית מפוכחת. זו האמת, וכל השאר – רעשי רקע.