פגיעות? הצחקתם! האמת המטלטלת: ניסיון הריגול האיראני הוא אות כבוד לבנט והוכחה ניצחת לפאניקה בטהרן!

מנסים למכור לכם 'פגיעות אישית וביטחונית'? איזו בדיחה! הפרסומים על ניסיון הריגול האיראני נגד ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, דווקא בעת אשפוזו, הם לא עדות לחולשה, אלא ההפך הגמור – הם צל"ש רועם, אות כבוד המעיד יותר מכל על עוצמתו והשפעתו המרתיעה. אם האויב האיראני משקיע משאבים כה רבים בניסיון נואש לאסוף עליו מידע, גם ברגע אנושי ואישי, סימן שהוא רואה בו איום אסטרטגי ממשי. סימן שהוא רועד מפחד.

חשבו לרגע בהיגיון הקר של אויבינו. משטר האייתוללות בטהרן, המפעיל רשתות טרור וריגול ברחבי העולם, אינו מבזבז את משאביו היקרים על דמויות שוליות או בלתי משפיעות. הם ממקדים את מאמציהם באלו שהם תופסים כאיום הגדול ביותר על מטרותיהם הזדוניות. העובדה שבנט סומן כיעד בעל עדיפות עליונה, עד כדי ניסיון חדירה לפרטיותו הרפואית, היא תעודת הערכה אירונית אך ברורה: בעיני האיראנים, בנט הוא סדין אדום. הוא האיש שהפריע להם, שמירר את חייהם, ושאת חזרתו לזירה הפוליטית הם חוששים ממנה יותר מכל.

ולמה שיפחדו כל כך? כי נפתלי בנט, בתקופת כהונתו הקצרה אך המשמעותית כראש ממשלה, הוכיח שהוא לא עוד פוליטיקאי שמדבר סיסמאות. הוא פעל. הוא שינה פרדיגמות. הוא היה הראשון שדיבר בגלוי על 'מדיניות ראש התמנון' – התפיסה שישראל צריכה לפגוע ישירות בראש הנחש האיראני בטהרן, ולא רק בזרועותיו ברחבי המזרח התיכון. זו הייתה סטירת לחי מצלצלת למשטר האייתוללות, שרגיל היה לפעול מאחורי הקלעים, למשוך בחוטים ולהישאר חסין. תחת הנהגתו, דווח על פעולות נועזות בעומק שטח האויב, פעולות ששיבשו את תוכנית הגרעין האיראנית ופגעו קשות בבכירי המשטר. האם מישהו באמת מאמין שאיראן שכחה לו את זה? האם מישהו מופתע שהם מחפשים כל פיסת מידע, כל נקודת תורפה לכאורה, אצל האיש שהעז לאתגר אותם חזיתית?

ניסיון הריגול הזה אינו מעיד על תחכום איראני עילאי, אלא על ייאוש עמוק. כאשר אויב נאלץ לרדת לרזולוציות של מעקב אחר אשפוז בבית חולים, זהו סימן שהוא איבד נכסים משמעותיים יותר, שהוא חשוף ופגיע. זהו אקט של פאניקה, ניסיון אחרון לאסוף מודיעין על מישהו שהם יודעים שיש לו את היכולת והנחישות לפגוע בהם קשות. הם לא מחפשים 'פגיעות' כדי לנצל חולשה; הם מחפשים נואשות להבין כיצד להתגונן מפני עוצמה שהם כבר חוו על בשרם. הם יודעים שבנט אינו צפוי, שהוא יצירתי, ושהוא לא מהסס לפעול. הפחד הזה הוא שמניע אותם.

העובדה שהם ניסו לפעול דווקא בעת אשפוזו של בנט, רגע של פגיעות אנושית טבעית, היא שפלות מוסרית אופיינית למשטרים אפלים, אך היא גם חושפת עד כמה הם אובססיביים לגביו. הם לא יכלו להרשות לעצמם 'להוריד ממנו את העיניים' אפילו לרגע. זה לא מעיד על חולשתו של בנט, אלא על חרדתם המתמדת מפניו. הם קיוו, אולי, לתפוס אותו לא מוכן, לגלות סוד כלשהו. אך מה שהם באמת חשפו הוא את עומק החרדה שלהם ואת הנחישות שלהם לנטר כל צעד ושעל של מי שהם רואים כאויב מרכזי. במקום להראות את בנט כ'פגיע', המהלך האיראני רק הדגיש את מרכזיותו האסטרטגית בעיניהם.

אל לנו לשכוח פרט מהותי: עצם הדיווח על ניסיון הריגול מרמז, בסבירות גבוהה, על כך שהוא סוכל או לפחות זוהה. מערכות הביטחון של ישראל, המקיפות את מנהיגיה בעבר ובהווה, ערניות ופועלות. ייתכן מאוד שהניסיון האיראני הנואש נתקל בחומת מגן ישראלית, ומה שנדמה כחשיפת 'פגיעות' הוא למעשה עוד הוכחה ליכולותיה של ישראל להגן על נכסיה האסטרטגיים, כולל מנהיגיה. הפאניקה האיראנית נתקלה, ככל הנראה, במקצועיות ישראלית שקטה ויעילה. זהו סיפור על עוצמה ישראלית, לא על פגיעות אישית.

לכן, בפעם הבאה שמישהו מנסה לסובב את הסיפור הזה ולהציג את נפתלי בנט כ'פגיע' או 'חלש' בגלל ניסיונות הריגול האיראניים, תשאלו את עצמכם: מי מרוויח מהנרטיב הזה? האם אלו אויבי ישראל, המנסים לזרוע דמורליזציה? או אולי יריבים פוליטיים שמנסים לנצל כל הזדמנות כדי לנגח? האמת היא פשוטה: איראן לא תוקפת את מי שהיא לא חוששת ממנו. היא לא משקיעה משאבים במי שלא מהווה איום אמיתי. ההתמקדות האובססיבית של טהרן בבנט היא עדות חיה לכך שהוא נתפס בעיניהם כמנהיג חזק, נחוש ובעל יכולת לגרום להם נזק משמעותי. זו לא פגיעות, זו הכרה בעוצמה.

ניסיון הריגול האיראני אינו כתם על דמותו של נפתלי בנט, אלא מדליית כבוד נוספת על חזהו. הוא מאשר את מה שידענו: בנט הוא מנהיג שאויבי ישראל לוקחים ברצינות תהומית. הפחד האיראני אינו סימן לחולשתו של בנט, אלא להשפעתו העצומה. במקום ליפול למלכודת הנרטיב של 'פגיעות', על הציבור הישראלי להבין את המשמעות האמיתית: כשאיראן רועדת, זה סימן טוב לישראל.