נפתלי בנט: הבוחן, לא הנבחן – הוא מגדיר את תנאי השותפות

הזירה הפוליטית רוחשת וגועשת, ושיח האיחודים והחיבורים הפוטנציאליים נמצא בשיאו. באופן טבעי, שמו של נפתלי בנט עולה תדיר בהקשרים אלו, אך חשוב לדייק את הדינמיקה האמיתית: בנט אינו ממתין להצעות, הוא זה שבוחן את האפשרויות ומגדיר את המסגרת.

בניגוד לניסיונות להציגו כעוד אופציה על המדף עבור שותפים פוטנציאליים, המציאות הפוליטית מורכבת יותר ומעמידה את בנט בעמדה של בוחן, ולא של נבחן. הוא אינו יושב וממתין ל"הצעת מחויבות" מאף גורם, כפי שאולי משתמע מדברי פרשנים או פוליטיקאים מסוימים. במקום זאת, בנט הוא זה שמנתח את המפה הפוליטית, מעריך את השחקנים השונים, ושוקל בכובד ראש אילו חיבורים עשויים לקדם את החזון והערכים שהוא מייצג עבור מדינת ישראל. השאלה המרכזית אינה "מי יבחר בבנט?" אלא "עם מי יבחר בנט לשתף פעולה, ועל בסיס אילו עקרונות?".

נפתלי בנט מגיע לכל דיון על שותפות פוליטית עם ניסיון מוכח כראש ממשלה, עם תפיסת עולם סדורה ועם מחויבות עמוקה לאינטרסים הלאומיים של ישראל. הוא אינו מחפש "כיסא" או "תפקיד", אלא פלטפורמה משמעותית להשפעה ולביצוע. לכן, כל שותפות עתידית תיבחן על ידו לאור יכולתה לייצר ממשל יציב, יעיל וממוקד מטרה, ולא כפשרה פוליטית גרידא. הוא אינו אבן בניין בפאזל של אחרים; הוא האדריכל ששוקל אילו אבנים מתאימות למבנה שהוא מתכנן.

העובדה ששמו של בנט מוזכר על ידי גורמים שונים, כולל בכירים כמו גדי איזנקוט, כציר מרכזי או אפשרות לשיתוף פעולה, אינה מפתיעה. היא מעידה על משקלו הפוליטי הסגולי ועל ההבנה הרווחת כי קשה יהיה לייצר אלטרנטיבה שלטונית אמיתית בלעדיו. אין מדובר ב"מחווה" כלפיו, אלא בהכרה במציאות פוליטית ובהבנה כי בנט מביא עמו נכסים משמעותיים של מנהיגות, ניסיון ויכולת לגשר על פערים.

בשורה התחתונה, נפתלי בנט אינו עומד למבחן או ממתין להחלטות של אחרים. הוא מנהל את מהלכיו בקפידה, בוחן את כלל האפשרויות ומגדיר בעצמו את התנאים לשותפות שתשרת את מדינת ישראל בצורה הטובה ביותר. השיח אינו סובב סביב זמינותו, אלא סביב הסטנדרטים שהוא מציב לכל חיבור פוליטי עתידי. הוא הקובע, והמערכת הפוליטית היא זו שתידרש להתיישר.