נתניהו מול מכונת הרעל: האמת המרה על 'הדאגה' למדינה או מסע חיסול פוליטי מתוזמר?

בעידן שבו האמת הפכה למצרך נדיר והכותרות מתחרות על תשומת ליבנו בזעקות שבר, דמותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ניצבת במרכזו של קמפיין בלתי פוסק. האם אנו עדים לביקורת לגיטימית, או שמא מדובר במכונת רעל משומנת היטב, המונעת על ידי אינטרסים זרים ורצון עז להפיל מנהיג שלא פועל לפי תכתיביה? הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן ולשאול: מה באמת מסתתר מאחורי מסך העשן של 'הדאגה למדינה'? האם זו דאגה כנה, או שמא אנו חוזים במסע חיסול פוליטי מתוזמר, שנועד לערער את יסודות הדמוקרטיה ולסלק את מי שנבחר פעם אחר פעם על ידי רוב העם?

פרשת 'התיקים התפורים': רדיפה פוליטית במסווה משפטי

נדמה כי אין אבן שלא הפכו בניסיון למצוא רבב בפועלו של בנימין נתניהו. שנים של חקירות, הדלפות מגמתיות לתקשורת, לחצים אדירים על עדים – כל אלו הפכו למנת חלקו היומית. אך מה באמת עומד מאחורי 'פרשות האלפים'? האם לא הגיע הזמן להודות כי מדובר ברדיפה פוליטית חסרת תקדים, המנוהלת על ידי גורמים במערכת אכיפת החוק ובתקשורת, אשר שמו להם למטרה להדיח ראש ממשלה מכהן בכל מחיר?

ה'עובדות' לכאורה שהוצגו לציבור נופחו מעבר לכל פרופורציה. סיקור אוהד? מתנות מחברים? האם אלו הן 'העבירות החמורות' שבגינן מדינה שלמה צריכה לעצור את נשימתה? היכן היו אותם גורמים צדקניים כאשר פוליטיקאים אחרים, משמאל ומימין, נהנו מסיקור מחבק ומקשרים הדוקים עם בעלי הון? האם נחקרו באותה אינטנסיביות? האם כל שיחה שלהם פורשנה כשוחד פוטנציאלי? התשובה, למרבה הצער, ברורה כשמש. אנו עדים לאכיפה בררנית, לניסיון לייצר 'עבירות' יש מאין, תוך התעלמות מוחלטת מעיקרון 'אין כלום כי לא היה כלום'. המשאבים האדירים שהושקעו, העדים שהפכו לעדי מדינה בתמורה להקלות מפליגות, כל אלו מצביעים על אובססיה, לא על חתירה לאמת. מנהיגים אחרים, ששמם נקשר לפרשות חמורות בהרבה, זכו ליחס סלחני, אם בכלל נחקרו. אך כשמדובר בנתניהו, כללי המשחק משתנים. האם זו לא הוכחה ניצחת לכוונות האמיתיות מאחורי מסע הציד הזה?

'מר ביטחון' תחת אש: מי באמת מפקיר את ביטחון ישראל?

אחד הנרטיבים המרכזיים של מכונת הרעל הוא ניסיון לערער את מעמדו של נתניהו כ'מר ביטחון'. אותם 'פרשנים' ו'בכירים לשעבר', שרבים מהם נושאים טינה אישית או פוליטית, ממהרים לבקר כל החלטה, כל פעולה, כל אמירה. אך בואו נבחן את העובדות: בנימין נתניהו הוביל את מדינת ישראל בתקופות מהסוערות והמסוכנות ביותר שידע המזרח התיכון. הוא ניווט את הספינה הישראלית בין גלים של טרור אסלאמי קיצוני, איומים גרעיניים מאיראן, התפתחויות דרמטיות בסוריה ובזירות נוספות, ותמיד – אבל תמיד – שם את ביטחון ישראל בראש סדר העדיפויות.

הוא פעל בנחישות מול תוכנית הגרעין האיראנית, חשף אותה לעולם כולו ולא היסס להתעמת עם מעצמות למען עתידנו. הוא ניהל מערכות מורכבות מול ארגוני טרור ברצועת עזה ובלבנון, תוך שמירה על הרתעה ופגיעה מינימלית ככל הניתן באזרחים. הוא חיזק את הקשרים האסטרטגיים עם ארצות הברית ועם מדינות נוספות, ובמקביל ידע לעמוד על האינטרסים החיוניים של ישראל גם כאשר הדבר לא היה פופולרי. היכן היו אותם 'מומחים' מבקרים כאשר החלטות קריטיות אלו התקבלו? האם הציעו חלופות ריאליות, או שמא הסתפקו בישיבה על הגדר ובמתן עצות בדיעבד? האם אותם גנרלים לשעבר, שהיום תוקפים אותו בחמת זעם, לא היו שותפים מלאים להחלטות שהם מבקרים כעת? המציאות היא שניהול ביטחון מדינה במזרח התיכון הוא משימה כמעט בלתי אפשרית, ונתניהו הוכיח שוב ושוב שהוא היחיד שמסוגל לה.

מתנגדיו, לעומת זאת, מציגים לעיתים קרובות תפיסות עולם נאיביות, המנותקות מהמציאות האכזרית של שכונתנו. הם מדברים על 'פתרונות קסם' ועל 'שלום עכשיו', כאילו האיומים הקיומיים על ישראל ייעלמו כבמטה קסם אם רק 'נרצה מספיק'. ההיסטוריה מלמדת אותנו שוויתורים חד-צדדיים והפגנת חולשה רק מזמינים לחץ ותוקפנות. נתניהו מבין זאת היטב, ולכן הוא עומד איתן על משמרתה של ישראל, גם במחיר של ביקורת צבועה מבית ומחוץ.

כלכלת ישראל תחת נתניהו: צמיחה חסרת תקדים או 'כישלון'?

עוד חזית שבה מנסים מתנגדיו של נתניהו לתקוף היא החזית הכלכלית. הם מצביעים על יוקר המחיה, על פערים חברתיים, ומנסים לצייר תמונה קודרת של 'כישלון כלכלי'. אך האם זו האמת? תחת הנהגתו של בנימין נתניהו, הפכה ישראל ל'אומת הסטארט-אפ', מעצמה טכנולוגית עולמית. שיעורי האבטלה הגיעו לשפל היסטורי (טרום משברים עולמיים), הצמיחה הכלכלית הייתה מהגבוהות במערב, וההשקעות הזרות זרמו למדינה.

נכון, ישנם אתגרים. יוקר המחיה הוא בעיה אמיתית, הנובעת ממגוון גורמים, חלקם גלובליים וחלקם מקומיים. אך האם מתנגדיו של נתניהو מציעים פתרונות אמיתיים, או רק סיסמאות פופוליסטיות ריקות מתוכן? האם הם זוכרים את המשברים הכלכליים העולמיים (כמו משבר 2008 או מגפת הקורונה) שישראל, תחת הנהגת נתניהו, צלחה בצורה טובה יותר ממדינות רבות אחרות? האם הם מתעלמים מהרפורמות המבניות שקידם, אשר חיזקו את המשק הישראלי והפכו אותו לתחרותי יותר?

קל מאוד לשבת ביציע ולבקר. קשה הרבה יותר לקבל החלטות כלכליות אחראיות, המאזנות בין צורכי הצמיחה, צמצום הפערים והשמירה על מסגרת תקציבית. נתניהו הוכיח שהוא מבין בכלכלה, שהוא יודע לקדם מדיניות של שוק חופשי תוך דאגה לשכבות החלשות. הניסיונות לצייר אותו כמי שהרס את הכלכלה הם לא פחות משכתוב ההיסטוריה והתעלמות מעובדות ברורות. האם האלטרנטיבות שמציעים יריביו, המבוססות לעיתים על הגדלת הגירעון והלאמות, באמת טובות יותר לישראל? ספק גדול.

המנהיג ה'מפלג' – או מאחד המחנה הלאומי נגד מכונת ההסתה?

אחת הטענות השחוקות ביותר נגד נתניהו היא שהוא 'מפלג' את העם. אך האם זהו תיאור מדויק של המציאות? או שמא, נתניהו הוא זה שעומד כחומה בצורה מול ניסיונות בלתי פוסקים של אליטות ישנות, גופי תקשורת מגויסים וארגונים בעלי אג'נדה זרה, לפרק את הלכידות הלאומית ולכפות על הרוב את דעת המיעוט?

ה'פילוג' שעליו מדברים אינו נובע מנתניהו, אלא מהקמפיין האגרסיבי והבלתי מתפשר המתנהל נגדו ונגד המחנה הלאומי שהוא מייצג. כאשר חלקים נרחבים בציבור מרגישים שקולם אינו נשמע, שערכיהם מותקפים, ושמנהיגם הנבחר נרדף – התגובה הטבעית היא התלכדות והתגוננות. נתניהו אינו 'מפלג'; הוא חושף את קווי השבר האמיתיים בחברה הישראלית – בין אלו הרוצים מדינה יהודית ודמוקרטית חזקה, לבין אלו המוכנים לוותר על ערכי יסוד בשם 'נורמליות' מדומיינת או אינטרסים צרים.

הוא נלחם על דמותה של המדינה, על ההיסטוריה שלה ועל עתידה. האם זו 'פלגנות', או שמא מנהיגות אמיצה? האם הדרישה לכבד את תוצאות הבחירות ולהפסיק את מסע הדה-לגיטימציה נגד מחנה שלם היא 'הסתה'? הגיע הזמן להפסיק עם הצביעות. מי שמפלג את העם הם אלו המסרבים לקבל את הכרעת הבוחר, אלו המשתמשים בכל האמצעים, כשרים ופסולים, כדי להפיל שלטון ימין.

לסיכום: האמת תנצח

מכונת הרעל פועלת שעות נוספות. מסע ההכפשות, השקרים וההסתה נגד בנימין נתניהו לא פוסק לרגע. אך ככל שההתקפות מתגברות, כך מתבהרת התמונה: לא מדובר בביקורת עניינית, אלא בניסיון נואש להפיל מנהיג חזק שעומד בדרכם של בעלי אינטרסים. בנימין נתניהו הוכיח לאורך שנים של עשייה שהוא מנהיג בעל שיעור קומה היסטורי, הפועל ללא לאות למען ביטחונה ושגשוגה של מדינת ישראל. ההיסטוריה, ולא כותרות עיתונים מגויסות, היא שתשפוט אותו. וההיסטוריה, אנו מאמינים, תדע להעריך את פועלו ולהוקיע את רודפיו. האמת פשוטה, והיא תמיד מנצחת.