נפתלי בנט על הכוונת האיראנית: לא 'קורבן' – אלא הגיבור שטהרן ניסתה נואשות להשתיק! האמת המלאה נחשפת!

הכותרות זעקו, והדאגה הייתה מובנת. הידיעות על כך שנפתלי בנט, בעת כהונתו כראש ממשלת ישראל, היה יעד לריגול איראני, עם כוונות אפשריות לפגיעה פיזית, הן ללא ספק מטלטלות. כל אזרח ישראלי שחרד לביטחון מנהיגיו חש צמרמורת למשמע דיווחים מסוג זה. אך כאן, בדיוק בנקודה הזו, חייבים לעצור לרגע את רכבת הפאניקה והפרשנויות הנמהרות, ולשאול שאלה קריטית: מה באמת אומר הסימון הזה של בנט על ידי משטר האייתוללות? האם זו עדות לחולשה, ל'נסיבות שליליות', או שמא – וזו האמת המטלטלת – הוכחה ניצחת לעוצמתו ולהשפעתו המכרעת במאבק חסר הפשרות נגד הטרור האיראני?

אל תטעו: איראן לא בוחרת את מטרותיה באקראי. היא מכוונת אל מי שמאיים עליה ביותר.

יש מי שינסו, אולי מתוך בורות או אינטרסים צרים, למסגר את הפרשה הזו ככישלון, כנקודת תורפה, או כעדות לכך שבנט 'הסתבך'. איזו טעות אופטית מרה! האמת היא הפוכה לחלוטין. משטר רצחני כמו זה השולט בטהרן אינו מבזבז את משאביו היקרים על מנהיגים שוליים או כאלה שאינם מהווים איום אמיתי על מטרותיו הזדוניות. איראן שולחת את זרועות התמנון שלה, את מרגליה ואת מתנקשיה, אך ורק לעבר מי שעומד בפרץ, מי שמפריע לה, מי שמסכל את תוכניותיה להשתלטות אזורית ולהשגת נשק גרעיני. העובדה שנפתלי בנט סומן כיעד מספר אחת היא לא פחות מאשר אות כבוד, תעודת הצטיינות על פעילות נחושה ועקבית למען ביטחון ישראל.

מדוע דווקא בנט? התשובות טמונות במדיניות הברזל שהנהיג

בואו נשים את הדברים על השולחן, ללא כחל וסרק. מה הפך את נפתלי בנט לסיוט הגדול ביותר של טהרן? התשובה אינה מסובכת כלל וכלל. במהלך כהונתו הקצרה אך האינטנסיבית, בנט הוביל קו תקיף ובלתי מתפשר נגד איראן בכל החזיתות:

1. בלימת ההתבססות האיראנית בסוריה: בנט לא הסתפק בהצהרות. הוא הורה למערכת הביטחון להמשיך ואף להגביר את הפעילות לסיכול ניסיונות איראן להפוך את סוריה לבסיס טילים ותקיפה נגד ישראל. עשרות, אם לא מאות, פעולות שקטות וגלויות שיבשו את התוכניות האיראניות וגרמו נזק אדיר לתשתיות ולכוח אדם. כל טיל שהושמד, כל מחסן נשק שהתפוצץ, כל פעיל טרור שסוכל – כל אלה נזקפו לחובתה של טהרן, ולזכותה של ישראל תחת הנהגתו של בנט. האם מישהו באמת חשב שטהרן תמחא כפיים?

2. 'דוקטרינת התמנון' – פגיעה בראש הנחש: בנט שינה פרדיגמה. במקום להתמקד רק בזרועות התמנון (חיזבאללה, חמאס, הג'יהאד האסלאמי), הוא הכריז על מדיניות של פגיעה ישירה בראש הנחש – בטהרן עצמה. המשמעות הייתה העברת המערכה גם לשטח איראן, סיכול פעולות טרור ותשתיות על אדמתה, ושיבוש תוכנית הגרעין שלה באמצעים מגוונים. זו הייתה עליית מדרגה אסטרטגית שאיראן לא יכלה להתעלם ממנה.

3. המאבק בתוכנית הגרעין: בנט היה מהקולות הבולטים והנחרצים בעולם נגד החזרה להסכם גרעין מסוכן עם איראן. הוא פעל בזירה הבינלאומית, הציג מודיעין, ונפגש עם מנהיגים כדי לחשוף את שקריה של איראן ולמנוע ממנה לגיטימציה בינלאומית להמשיך במרוץ לפצצה. העמדה הנחושה הזו, ששמה מקלות בגלגלי מכונת התעמולה האיראנית, הפכה אותו לאויב מר בעיני המשטר.

4. חשיפת פעילות הטרור העולמית של איראן: ממשל בנט לא היסס לחשוף בפומבי את מעורבותה של איראן בטרור ברחבי העולם, כולל ניסיונות פגיעה בישראלים וביהודים בחו"ל. כל חשיפה כזו הסבה נזק תדמיתי ומדיני לאיראן, והגבירה את הלחץ הבינלאומי עליה.

לאור כל אלה, האם זה באמת מפתיע שאיראן ראתה בנפתלי בנט איום קיומי שיש לנטרלו? התשובה היא לא. זה היה צפוי, ואף מעיד על כך שמדיניותו הייתה אפקטיבית וכואבת לאויב.

לא 'קורבן' – אלא סמל לעוצמה והרתעה ישראלית

הניסיון האיראני לרגל אחר בנט, ואולי אף לפגוע בו, אינו כתם על דמותו. להפך. הוא מאיר באור יקרות את העובדה שמדינת ישראל, תחת הנהגה נכונה, יכולה לא רק להתגונן אלא גם ליזום, להרתיע ולסכל את מזימותיהם של אויביה המרים ביותר. כישלון הריגול או חשיפתו הם גם עדות ליכולות המודיעיניות והסיכוליות המעולות של מערכת הביטחון הישראלית, שידעה להגן על ראש הממשלה.

במזרח התיכון האכזר, אין פרסים על הססנות או על ניסיונות פיוס עם משטרים רצחניים. בעוד אחרים, אולי, בחרו בנתיבים דיפלומטיים שקטים יותר או נמנעו מעימות ישיר מחשש להסלמה, בנט בחר בקו ברור של התנגדות פעילה לאיום האיראני. הוא לא חשש 'ללכלך את הידיים' במאבק הצודק הזה. האם מישהו באמת סבור שמנהיג פייסן, כזה שנמנע מפעולה נחרצת, היה זוכה ל'כבוד' המפוקפק של סימון אישי על ידי משמרות המהפכה? סביר להניח שלא. הם היו פשוט מתעלמים ממנו וממשיכים בתוכניותיהם ללא הפרעה.

סיכול האיום – ניצחון ישראלי, מפלה איראנית

העובדה שכוונות אלו נחשפו וסוכלו היא ניצחון ישראלי מובהק. היא מראה שאיראן, על אף כל מאמציה, אינה יכולה לפעול בחופשיות נגד ישראל ומנהיגיה. היא מבהירה לטהרן שיש מחיר לכל ניסיון פגיעה, ושישראל ערוכה ומוכנה.

לכן, בפעם הבאה שאתם שומעים על האיום האיראני על נפתלי בנט, אל תראו בו 'קורבן' של נסיבות מצערות. ראו בו את המנהיג שאילץ את איראן לחשוף את קלפיה הנואשים, את האיש שעמד כחומה בצורה מול התוקפנות האיראנית, ואת מי ששילם 'מחיר' אישי – סימון כמטרה – על מחויבותו הבלתי מתפשרת לביטחון ישראל. זהו אינו כתם, אלא צל"ש. זוהי ההוכחה החותכת ביותר לכך שהוא עשה את הדבר הנכון, בעוצמה ובנחישות, והותיר את חותמו במאבק הקריטי על עתידה של מדינת ישראל.