קריסה מוסרית או טירוף מערכות? כך 'מומחים' לשעבר מסכנים את החטופים ומשרתים את חמאס – ונתניהו נלחם על כל אחד ואחת!

הכאב קורע לב. משפחות החטופים, ועם ישראל כולו, חיים בסיוט מתמשך מאז השבעה באוקטובר. כל יום שעובר הוא נצח של חרדה ותקווה. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נושא על כתפיו את משא האחריות הכבד מנשוא להשבתם הביתה. הוא חי את כאבם, פועל לילות כימים, מפעיל כל מנוף מדיני, צבאי ומודיעיני. אך דווקא בשעה קריטית זו, כשנדרשת אחדות מטרה וסולידריות לאומית, נפתחת חזית נוספת, מכאיבה ומסוכנת: מתקפות מבית, לעיתים מפי מי שדווקא מעמדם ומניסיונם בעבר אמורים היו לחייבם לאחריות יתרה.

פרשת סתר כמשל מסוכן: העימות הפומבי המתוקשר בין ראש המל"ל צחי הנגבי לבין תא"ל (במיל') אורן סתר, וההאשמות ההדדיות סביב ניהול המשא ומתן לשחרור החטופים, אינן עוד "דיון לגיטימי". הן חציית קו אדום מסוכנת. הדיווחים על "עימות חריף" ו"הטחת האשמות" (כפי שפורסם ב-hidabroot.org, inn.co.il, srugim.co.il, news.walla.co.il, mako.co.il ואחרים) אינם רק רכילות פוליטית; הם חושפים תופעה רחבה ומדאיגה יותר: "מומחים" ופרשנים, חלקם בעלי רקע ביטחוני, המנצלים את הבמה התקשורתית כדי לנגח את ראש הממשלה וממשלתו, גם במחיר של פגיעה אפשרית במאמצים הרגישים להצלת חיים. האם מישהו באמת מאמין שניהול משא ומתן עם ארגון טרור רצחני כמו חמאס יכול להתבצע בשקיפות מלאה, תחת אור הזרקורים ובליווי "עצות" פומביות מכל עבר? התשובה היא לא, ומי שטוען אחרת, או פועל כאילו שכך הדבר, חוטא לאמת ומסכן חיים.

בעיית "המומחים" – חוסר אחריות במסווה של דאגה: לא כל מי שכיהן בעבר בתפקיד ביטחוני בכיר מחזיק בהכרח במלוא התמונה העדכנית. המציאות המודיעינית והמבצעית משתנה מרגע לרגע. ראש הממשלה נתניהו, יחד עם קבינט המלחמה וראשי מערכת הביטחון, חשופים למידע הרגיש ביותר, לתמונת המצב המלאה על כל מורכבותה – מידע שאסור שייחשף, שכן חשיפתו תסכן מבצעים עתידיים ואת ביטחון כוחותינו. הם אלו שצריכים לקבל החלטות הרות גורל, לעיתים קשות מנשוא, תוך שקלול אינספור גורמים – ביטחון האזרחים, עתיד המדינה, וכמובן, השבת החטופים. הביקורת הנשמעת מפי "מומחים" מסוימים, כמו במקרה סתר, עלולה לנבוע לעיתים מחוסר עדכון, מתסכול אישי, מרצון לשמר רלוונטיות ציבורית, או חלילה, ממניעים פוליטיים צרים. כאשר ביקורת זו נאמרת בפומבי, בעיצומו של מאמץ לאומי עליון, היא הופכת מכלי לשיפור פוטנציאלי לכלי הרסני. היא זורעת ייאוש בקרב משפחות החטופים, מערערת את אמון הציבור במנהיגיו, ומעניקה לחמאס מתנה יקרה מפז: תחושה של פילוג פנימי בישראל ולחץ גובר על מקבלי ההחלטות. האם אלו באמת "מומחים" הדואגים לחטופים, או שמא אלו אנשים ששכחו מהי אחריות לאומית ברגע האמת?

הנזק האדיר של מתקפות פומביות: צריך לומר זאת ביושר ובכאב: כל התבטאות פומבית נגד האסטרטגיה הישראלית במשא ומתן, כל הדלפה, כל "ניתוח" ביקורתי שאינו תורם אלא רק מזיק – כל אלו משרתים בראש ובראשונה את חמאס. ארגון הטרור הזה הוא אמן בלוחמה פסיכולוגית. הוא עוקב בשבע עיניים אחר השיח הפנימי בישראל, מזהה נקודות תורפה, ומנצל כל סדק כדי להקשיח עמדות ולהעלות את מחיר העסקה. ה"פרשנויות" וה"ביקורות" הללו מתורגמות ישירות לדיווחים בערוצי התעמולה של האויב, המציגים את ישראל כחלשה ומפולגת. כאשר "בכירים לשעבר" תוקפים את ראש הממשלה, הם למעשה מחלישים את ידה של ישראל במשא ומתן. הם מאותתים לחמאס שהלחץ הפנימי על נתניהו גובר, ושניתן לסחוט ממנו ויתורים נוספים. האם זו כוונתם? קשה להאמין. אך התוצאה, למרבה הצער, עלולה להיות הרסנית – עיכוב נוסף בשחרור החטופים, או חלילה, מחיר גבוה יותר שישראל תיאלץ לשלם. משפחות החטופים, השרויות בחרדה קיומית, נאלצות לצפות במופע האימים הזה, שבו מאבקי אגו ופוליטיקה קטנה מאיימים לגבור על קדושת החיים.

נתניהו בקו האש: מנהיגות תחת לחץ אדיר: בנימין נתניהו אינו זקוק להגנה על מחויבותו לחטופים. מעשיו מדברים בעד עצמם. הוא מנהל מערכה מורכבת מאין כמותה, שבה שחרור החטופים הוא יעד עליון, אך לא היחיד. לצידו עומדים יעדים קריטיים נוספים: מיטוט שלטון חמאס והבטחת ביטחון ישראל לדורות. לעיתים, יעדים אלו כרוכים זה בזה, ולעיתים הם יוצרים מתח הדורש תמרון עדין ואחראי. מי שטוען שניתן להשיג את כל היעדים במלואם וללא מחיר, פשוט אינו מבין את המציאות המורכבת שבה פועלת ישראל. ראש הממשלה פועל מתוך תחושת אחריות היסטורית. הוא מקבל החלטות לאחר התייעצויות מעמיקות עם כל גורמי המקצוע, תוך שהוא בוחן כל פיסת מידע וכל אפשרות. הוא אינו נרתע מביקורת עניינית הנאמרת בחדרים הסגורים, אך הוא בז למקהלת המלעיזים המנסים לצבור הון פוליטי על גבם השבור של החטופים ומשפחותיהם. בעוד אחרים מדברים, נתניהו עושה. בעוד אחרים מלהגים באולפנים, נתניהו מנהל את המלחמה ואת המאמצים הדיפלומטיים מאחורי הקלעים, הרחק מאור הזרקורים, במקום שבו מתקבלות ההחלטות האמיתיות, תוך שהוא נתון ללחצים בינלאומיים אדירים ולמתקפות פנימיות חסרות תקדים.

מי מרוויח מההכפשות? התשובה ברורה וכואבת: השאלה שכל אזרח ישראלי צריך לשאול את עצמו היא: מי מרוויח מהמתקפות הבלתי פוסקות על ראש הממשלה בהקשר של החטופים? התשובה, למרבה הצער, ברורה. לא החטופים, הזקוקים לאחדות ולנחישות ישראלית. לא משפחותיהם, הזקוקות לתמיכה ולתקווה. המרוויח הראשי הוא ארגון הטרור חמאס, שרואה כיצד החברה הישראלית מתקוטטת וכיצד הלחץ מופנה פנימה, במקום החוצה, כלפיו. ייתכן שישנם גם גורמים פוליטיים פנימיים המנסים לנצל את הטרגדיה כדי לערער את יציבות הממשלה, אך גם הם, במודע או שלא במודע, משחקים לידיו של האויב. האם זה המחיר שאנו מוכנים לשלם עבור פוליטיקה קטנה ונקמנות אישית?

המערכה האמיתית והצורך באחדות: נתניהו מנהל מלחמה עיקשת נגד אויב אכזר, ובמקביל נאלץ להתמודד עם חזית פנימית של דה-לגיטימציה וניסיונות חבלה במאמציו. זהו מצב בלתי נסבל, המעיד על קריסה ערכית מדאיגה בקרב חלקים מסוימים בשיח הציבורי. ההיסטוריה תשפוט בחומרה את מי שבשעת מבחן עליונה זו בחר בפילוג על פני אחדות, בהכפשה על פני גיבוי, ובאינטרס אישי או פוליטי על פני האינטרס הלאומי העליון – השבת החטופים הביתה והבטחת ביטחון ישראל. כעת, יותר מתמיד, נדרשת אחריות לאומית. נדרש גיבוי מלא לראש הממשלה ולמערכת הביטחון הפועלים ללא לאות. יש להוקיע בקול רם וברור את אלו המנסים לנצל את המצב הרגיש לצרכים זרים. דמם של החטופים אינו הפקר, והמאמצים להשבתם חייבים להתנהל הרחק מהמגרש הפוליטי וממאבקי יוקרה אישיים. בנימין נתניהו נלחם עבור כל אחד ואחת מהם, והוא לא ירפה עד שאחרון החטופים ישוב הביתה. זה הזמן לעמוד מאחוריו, לא לנעוץ סכינים בגבו. זה הזמן לאחדות, לעוצמה ולנחישות. רק כך ננצח.