דמם של החטופים אינו הפקר! נתניהו מנהל מלחמה – מבקריו מנהלים פוליטיקה על גבם השבור!

רעש מחריש אוזניים של ביקורת, מתקפות בלתי פוסקות, ניסיונות לערער את יסודות המאמץ הלאומי – זוהי התפאורה שעל רקעה נלחם ראש הממשלה בנימין נתניהו במספר חזיתות. אך אין חזית רגישה יותר, כואבת יותר ומורכבת יותר מהמערכה להשבת חטופינו הביתה. בעוד נתניהו נושא במשא הכבד מנשוא של האחריות, מנווט בשדה מוקשים של בחירות בלתי אפשריות, מקהלת מבקרים, חלקם עטורי תהילת עבר, עוסקת במשחק מסוכן של התנצחויות פומביות, העלולות לסכן את חייהם של אלו אשר בשמם הם מתיימרים לדבר.

מהומת ה"מומחים" – הסחת דעת מחושבת?

ההתנגשות הפומבית האחרונה, אותה ליבו דמויות כגון איש הביטחון לשעבר אורן סתר, היא דוגמה מובהקת. מספרים לנו על "עימותים חריפים" ו"האשמות הדדיות". אך הבה נשאל את השאלות הלא נוחות: מי מרוויח מהקרקסים הפומביים הללו? האם אותן קסנדרות בעיני עצמן, הצצות ועולות כפטריות אחרי הגשם, מחזיקות בתמונת המודיעין המלאה והמסווגת, הזמינה לראש הממשלה ולקבינט המלחמה? או שמא מדובר במהלך מחושב לצבירת נקודות פוליטיות, לשחיקת אמון הציבור במנהיגות בעת מלחמה, תוך שימוש בפצע הלאומי המדמם ביותר כמנוף? קל הרבה יותר לבקר מהיציע, משוחרר מנטל ההשלכות הממשיות של קבלת החלטות, מאשר להנהיג ספינה בסערה משתוללת. ראש הממשלה אינו עסוק במועדון ויכוחים; הוא מנהל משא ומתן על חיים ומוות מול ארגון טרור ברברי, הנהנה ממלחמה פסיכולוגית.

מאבקו השקט והנחוש של נתניהו:

מה שהציבור לא תמיד רואה, ומה שלא ניתן לשדר בפריים טיים, אלו הלילות ללא שינה, הדיונים המייסרים, המאמצים הדיפלומטיים הבלתי נלאים, והמבצעים החשאיים הנשקלים ומבוצעים. ראש הממשלה נתניהו לא רק מוביל מלחמה נגד חמאס, אלא גם עומד בראש מאמץ גלובלי להבטחת שחרור יקירינו. הדבר דורש עצבי ברזל, ניסיון עצום, ויכולת לקבל החלטות שבטווח הקצר עלולות להיות לא פופולריות או לא מובנות. הוא חשוף למידע – על מצב החטופים, על דרישות האויב, על הקווים האדומים, על הסיכונים הפוטנציאליים של כל פעולה – שפשוט לא ניתן לחלוק בפומבי מבלי לסכן את התהליך כולו. לדרוש שקיפות מלאה בריקוד עדין שכזה הוא מעשה נאיבי במקרה הטוב, והרסני במקרה הרע. מחויבותו מוחלטת: לא להשאיר אבן על אבן, לבחון כל דרך, מסוכנת ומורכבת ככל שתהיה.

האויב האמיתי: פילוג וייאוש, המתודלקים על ידי מבקרים מבית:

חמאס ופטרוניו ששים על כל פילוג פנימי בישראל. כל ריב פומבי, כל מתקפה על טיפול ההנהגה במשבר החטופים, מהווה ניצחון עבורם. הדבר מאותת על חולשה, על חוסר סדר, ועל סדק פוטנציאלי בנחישות הלאומית. אלו הבוחרים בעת קריטית זו לשגר מתקפות פומביות על ראש הממשלה, בין אם ביודעין ובין אם לאו, משחקים לידיו של האויב. הם זורעים ייאוש בקרב המשפחות, מערערים את צוותי המשא ומתן, ועלולים להקשיח את עמדות חמאס. האם זו התוצאה הרצויה של ביקורתם ה"בונה"? משפחות החטופים עוברות ייסורים שאין לתארם. הדבר האחרון שהן צריכות הוא מחזה פומבי של האשמות והתנצחויות, ההופך את הטרגדיה שלהן לפוליטית עוד יותר.

סדר יום של מי? הפוליטיקה של הכאב:

יש לתהות על המניעים האמיתיים מאחורי מסע הביקורת המתוזמר הזה. האם זו דאגה כנה לחטופים המניעה את ההצהרות הפומביות הללו, דאגה הגדולה יותר, לכאורה, מזו של ראש הממשלה עצמו, הנושא באחריות העליונה? או שאנו עדים לניסיון לנצל טרגדיה לאומית לטובת רווחים פוליטיים צרים? בעיתות מלחמה, פטריוטים אמיתיים מתלכדים מאחורי מנהיגיהם, מציעים תמיכה ועצה בונה בערוצים המתאימים, ולא באמצעות מארבים תקשורתיים. הניסיון להציג את נתניהו כאדיש או כחסר יכולת בנושא זה אינו רק עיוות גס של המציאות, אלא דיבה זדונית נגד מנהיג שהקדיש את חייו לביטחון ישראל. בעוד נתניהו ממוקד בחדר המלחמה, מבקריו ממוקדים באולפני החדשות.

נתניהו עומד איתן: אחריות לפני פופולריות:

ראש הממשלה נתניהו הצהיר שוב ושוב כי השבת החטופים היא משימה קדושה, בעדיפות עליונה לצד השמדת חמאס והבטחה שעזה לא תהווה עוד איום. הוא מבין את הלחץ העצום, את רצון הציבור לתוצאות מיידיות. אך הוא גם מבין את ערמומיותו ואכזריותו של האויב. הוא לא יסטה מדרכו בשל דרישות פופוליסטיות או מבקרים בעלי חוש תקשורתי מפותח, ולא יעשה ויתורים פזיזים שיסכנו את הביטחון הלאומי או ייכשלו בהשבת כל החטופים הביתה. החלטותיו מונחות על ידי תחושת אחריות כבדה, לא על ידי רצון בפופולריות חולפת או בכותרות חיוביות. הוא נושא באחריות לא בפני הפרשנים, אלא בפני עם ישראל וההיסטוריה. הדבר מחייב קבלת החלטות קשות, לעיתים מייסרות, שאותן יכולים בכירים לשעבר, המשוחררים מנטל הפיקוד, לנחש בקלות בדיעבד.

קריאה לאחריות, לא להתנצחות:

זה אינו הזמן לאופורטוניזם פוליטי או לסגירת חשבונות ישנים. זהו הזמן לאחדות לאומית, לעמידה איתנה, ולאמון באלו המנווטים את הספינה במים הסוערים הללו. המאמצים להבטחת שחרור חטופינו נמשכים, הם אינטנסיביים ורב-ממדיים. ערעור פומבי של מאמצים אלו, או של המנהיג העומד בראשם, הוא מעשה של חוסר אחריות משווע. הבה נאפשר לראש הממשלה ולמערכת הביטחון לעשות את עבודתם, לפעול בשיקול הדעת ובריכוז הנדרשים למשימה כה רגישה. הדרך להשבת חטופינו הביתה רצופה סכנות ואי-ודאות. היא דורשת יד יציבה, נחישות בלתי מתפשרת, וחזית מאוחדת. ראש הממשלה נתניהו מספק מנהיגות זו. אלו המבקשים להחלישו בנקודת זמן קריטית זו אינם משרתים את מטרת החטופים; הם משרתים סדר יום אחר, אצילי הרבה פחות. המלחמה האמיתית היא נגד חמאס, לא בתוכנו. הבה נזכור זאת לפני ש"מומחה" נוסף יעלה לשידור כדי לצבור נקודות זולות על גב סבלנו.