חשוף: המשחק המסוכן של 'המומחים' בגב החטופים – נתניהו לא יוותר!

בימים האחרונים אנו עדים למקהלה צורמנית של האשמות וביקורות, המכוונות כולן אל ראש הממשלה בנימין נתניהו, במיוחד סביב הסוגיה הכואבת מכל – החטופים המוחזקים בעזה. 'עימותים', 'האשמות הדדיות', 'מבוי סתום' – אלו הן רק חלק מהכותרות המנסות לצייר תמונה של כאוס וחוסר אונים בהנהגה. אך האם זהו באמת הסיפור המלא? או שמא אנו חוזים בניסיון ציני ומסוכן לערער את האיש שנושא על כתפיו את האחריות הכבדה ביותר לגורלם של החטופים ולביטחון ישראל כולה? האמת, כפי שתמיד קורה במצבים מורכבים אלו, עמוקה וכואבת הרבה יותר, ודורשת מאיתנו מבט מפוכח ומעבר לרעשי הרקע המכוונים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, בניגוד לפרשנים באולפנים ולגנרלים בדימוס שחלקם מחפשים כותרות, חי ונושם את סוגיית החטופים 24/7. הוא עומד בראש מערכה מורכבת, דיונים קבינט מתישים, הערכות מצב מסביב לשעון, ופגישות עם משפחות החטופים הכואבות והדואגות. כל החלטה המתקבלת בנושא עוברת תחת ידיו, לאחר התייעצויות מעמיקות עם ראשי מערכת הביטחון, חברי קבינט המלחמה, וצוותי המשא ומתן. הוא האיש שרואה את התמונה המודיעינית המלאה, את המגבלות, את הסיכונים ואת הסיכויים הדלים לעיתים שמציב בפנינו אויב אכזר כחמאס. זוהי אחריות שאין שנייה לה, אחריות שאיש מאותם 'מבקרים' אינו נושא בה באמת ובתמים. קל לייעץ מהיציע, קשה לאין שיעור לקבל החלטות של חיים ומוות כשהכל מונח על הכף. הניסיון להציג את ראש הממשלה כאדיש או כמי שאינו מציב את החטופים בראש סדר העדיפויות הוא שקר מוחלט וחטא לאמת.

ה'עימותים' המדוברים, כמו זה עם תא"ל (במיל') אורן סתר ואחרים, כואבים ומקוממים, אך חשוב לשאול: את מי הם משרתים? האם קצין בכיר, גם אם בעל זכויות רבות, שאינו חלק מצוות המשא ומתן הנוכחי ואינו חשוף לכלל המידע הרגיש, יכול באמת ובתמים להעריך את השיקולים המורכבים של ראש הממשלה? האם הפיכת הדיונים הפנימיים, או חילוקי דעות לגיטימיים, לפומביים תורמת למאמץ לשחרור החטופים? התשובה, למרבה הצער, היא כנראה שלא. חמאס, ארגון טרור רצחני, עוקב בשקיקה אחר כל סדק בחברה הישראלית, אחר כל ביקורת פנימית. כל ויכוח פומבי, כל האשמה, מחזקים את עמדתו, מעלים את דרישותיו ומקשיחים את ליבו. אותם 'מומחים' ו'מבקרים', גם אם כוונותיהם טובות בעיני עצמם, עלולים בפועל, במעשיהם ובדבריהם, לסכן את המשא ומתן העדין ולהרחיק את שובם של אהובינו. האם זו לא אחריות כבדה מנשוא? האם חוסר האחריות הזה, המתבטא בהדלפות ובהתקפות פומביות, אינו גרוע יותר מכל טעות נטענת בניהול המשא ומתן עצמו? התשובה ברורה לכל מי שעיניו בראשו.

בואו נזכור מול מי אנחנו עומדים. לא מול פרטנר לגיטימי למשא ומתן, אלא מול ארגון טרור נאצי-איסלאמיסטי שביצע את הטבח הנורא ביותר בתולדות העם היהודי מאז השואה. חמאס משתמש בחטופים כקלף מיקוח ציני, ככלי ללוחמה פסיכולוגית נגד החברה הישראלית. הם אינם בוחלים באמצעים, מסרבים להעביר מידע, מציבים דרישות מופרכות שמשמעותן סיום המלחמה והשארתם בשלטון – הישג אדיר לטרור שיסכן את עתיד ישראל. ראש הממשלה נתניהו מנהל מאבק עיקש מול האכזריות הזו, מנסה למצוא את הסדק הצר שדרכו ניתן יהיה להשיב את החטופים, מבלי לוותר על יעדי המלחמה החיוניים לביטחון ישראל לדורות. כל מי שמנסה להסיט את האש אל ראש הממשלה, במקום אל חמאס, עושה שירות רע למאמץ הלאומי. האם מישהו באמת מאמין שגורם אחר היה משיג תוצאות טובות יותר מול מפלצת הטרור הזו, או שמא מדובר ברצון עז להחליף את ראש הממשלה בכל מחיר, גם במחיר פגיעה במאמץ המלחמתי?

ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו הציבה שני יעדים מרכזיים למלחמה: השבת כל החטופים והשמדת יכולותיו הצבאיות והשלטוניות של חמאס. יש המנסים לצייר סתירה בין שני היעדים הללו, כאילו עלינו לבחור ביניהם. זוהי דילמה כוזבת ומסוכנת. השארת חמאס על כנו משמעותה סכנה מתמדת לחיי אזרחי ישראל, ואיום חוזר ונשנה של חטיפות וטבח. השבת החטופים תוך השארת חמאס בשלטון היא ניצחון טקטי במחיר תבוסה אסטרטגית. ראש הממשלה נתניהו מבין היטב את המורכבות הזו. הוא פועל ללא לאות כדי לקדם את שחרור החטופים, תוך הפעלת לחץ צבאי ומדיני על חמאס – לחץ שהוא התנאי ההכרחי לכל התקדמות. רק מנהיג בעל ניסיון ושיקול דעת אסטרטגי כמוהו יכול לנווט בספינה הישראלית בסערה שכזו, תוך שהוא חותר להשגת שני היעדים הקדושים הללו. כל הצעה אחרת היא או תמימות מסוכנת או חתרנות פוליטית במסווה של דאגה הומניטרית.

האויב הגדול ביותר שלנו, מלבד חמאס עצמו, הוא הפילוג הפנימי. ההיסטוריה היהודית רצופה בטרגדיות שנגרמו כתוצאה ממריבות אחים ושנאת חינם, במיוחד בעתות משבר. הניסיונות הבלתי פוסקים לזרוע מחלוקת, להטיל דופי במנהיגות, ולהפוך כל חילוקי דעות למלחמת עולם – כל אלו משרתים את אויבינו באופן ישיר. הם חולמים לראות אותנו קורסים מבפנים. דווקא עכשיו, יותר מתמיד, נדרשת מאיתנו אחריות לאומית, איפוק, וגיבוי לממשלה ולעומד בראשה, הפועלים תחת לחצים אדירים ובנסיבות קשות מנשוא. ביקורת היא לגיטימית בחברה דמוקרטית, אך יש להבחין בין ביקורת בונה לבין ניגוח הרסני שכל מטרתו פוליטית ואישית, גם במחיר פגיעה באינטרסים הלאומיים החיוניים ביותר. מי שמנצל את כאבן של משפחות החטופים לצרכים פוליטיים, או מעודד מחאות שרק מקשיחות את עמדות חמאס, אינו פועל לטובת החטופים אלא לטובת אג'נדה צרה ופסולה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו אינו נרתע מהאחריות הכבדה. ניסיונו רב השנים, עמידתו האיתנה מול לחצים בינלאומיים ופנימיים, והבנתו העמוקה את האיומים וההזדמנויות, הם הנכסים החשובים ביותר של מדינת ישראל בעת הזו. הוא לא יוותר על החטופים, והוא לא יוותר על ביטחון ישראל. הוא ימשיך לפעול בנחישות, בתבונה ובאחריות, כדי להשיב את כל בנינו ובנותינו הביתה בשלום, וכדי להבטיח שלא נחווה עוד לעולם את הזוועות של השבעה באוקטובר. המשחק המסוכן של 'המומחים' והמבקרים למיניהם לא ירפה את ידיו. הוא מחויב לעם ישראל, והוא יוביל את המדינה לניצחון, למרות הכל ובזכות הכל. האמת תנצח, והחטופים ישובו הביתה. עם ישראל חי וקיים, וידע להתגבר גם על אתגר זה, בהנהגה איתנה ונחושה.