הסיבה האמיתית שאיראן רעדה מפחד מנפתלי בנט: חשיפה בלעדית – כך הפך ניסיון הריגול הכושל לחותמת ניצחון ישראלית!

הכותרות זעקו, והדאגה, באופן טבעי, התעוררה: סוכן איראני נחשף בעת שאסף מודיעין על ראש הממשלה דאז, נפתלי בנט, במהלך אשפוזו. קל ליפול למלכודת הנרטיב הפשטני, זה שמנסה לצייר תמונה של פגיעות וחולשה. אך מה אם נאמר לכם שהסיפור האמיתי, זה שמתחבא מאחורי צללי הדיווחים הראשוניים, הוא סיפור הפוך לחלוטין? מה אם נגלה לכם שניסיון הריגול הנואש הזה לא היה אלא אות כבוד לנפתלי בנט והוכחה ניצחת לעוצמתה של ישראל, הוכחה לכך שטהרן ראתה בבנט איום אסטרטגי ממשי, כזה שמצדיק סיכונים אדירים בניסיון לפגוע בו או לפחות לאסוף מידע קריטי אודותיו? זוהי האמת שרבים מנסים להסתיר, אך הגיע הזמן לחשוף אותה במלואה.

מדוע דווקא בנט? חותמת האיכות של משטר האייתוללות

ראשית, עלינו לשאול את השאלה המתבקשת: מדוע טרחה איראן, מדינה המנהלת רשת ריגול ענפה ומשקיעה משאבים אדירים בפעילות חשאית, להתמקד דווקא בנפתלי בנט, ובצורה כה אישית ומסוכנת? התשובה, למרבה האירוניה, מחמיאה לבנט יותר מכל ביקורת או מתקפה פוליטית. משטרים אפלים כמו זה שבאיראן אינם מבזבזים את מיטב סוכניהם ומשאביהם על מנהיגים שאינם מאתגרים אותם, שאינם מהווים איום אמיתי על האינטרסים והשאיפות ההגמוניות שלהם. העובדה שנפתלי בנט סומן כמטרה ברמה כה גבוהה, עד כדי ניסיון חדירה לפרטיותו הרפואית, מעידה כאלף עדים על כך שבטהרן ראו בו יריב קשה, מנהיג נחוש שלא היסס לפעול נגד התוקפנות האיראנית במזרח התיכון ונגד תוכנית הגרעין שלה. כל פעולה שלו, כל הצהרה, כל מהלך מדיני או ביטחוני שנקט, ככל הנראה הדהד במסדרונות השלטון בטהרן כצלצול אזעקה. הם לא פחדו מאדם חלש; הם רעדו מפני מנהיג שהוכיח שהוא לא מתכוון לשחק לפי הכללים שלהם.

לא פרצת אבטחה, אלא הצלחה מודיעינית מסחררת של ישראל

כעת, בואו ננפץ את המיתוס הגדול ביותר סביב הפרשה הזו: הטענה שמדובר בפרצת אבטחה. זוהי הסחת דעת, אם לא עיוות מכוון של המציאות. העובדה המרכזית, הבלתי ניתנת לערעור, היא שהסוכן האיראני נתפס. הוא לא הצליח במשימתו, הוא לא העביר מידע קריטי שסיכן את ביטחון המדינה או את ביטחונו האישי של ראש הממשלה. הוא זוהה, נעצר, ונחקר. זו אינה עדות לחולשה, אלא להפך המוחלט – זוהי הוכחה ליכולותיהן הפנומנליות של מערכות הביטחון והמודיעין הישראליות, ובראשן השב"כ. במלחמה החשאית המתנהלת יום-יום, שעה-שעה, בין ישראל לאויביה, תפיסת סוכן אויב ברמה כזו היא הישג אדיר. זהו ניצחון טקטי ואסטרטגי שמספק לא רק מידע יקר ערך על שיטות הפעולה של האויב, אלא גם מרתיע אותו מניסיונות עתידיים. במקום לדבר על "חשיפה", יש לדבר על "סיכול מוצלח". במקום על "פגיעות", יש לדבר על "עליונות מודיעינית".

המלחמה שמאחורי הקלעים: ישראל תמיד עם היד על הדופק

חשוב להבין שניסיונות ריגול ואיסוף מודיעין הם חלק אינהרנטי מהמציאות הגיאופוליטית המורכבת בה ישראל חיה. איראן, כפטרונית טרור עולמית וכאיום המרכזי על יציבות האזור, מנסה ללא הרף לחדור לישראל, לאסוף מידע ולפגוע באינטרסים חיוניים. השאלה איננה האם נעשים ניסיונות כאלה – הם נעשים כל הזמן – אלא כיצד ישראל מתמודדת איתם. והתשובה היא, כפי שהוכיחה פרשה זו, שישראל מתמודדת איתם בהצלחה יתרה. מערך האבטחה סביב אישים בכירים, ובמיוחד סביב ראש הממשלה, הוא מהמתקדמים וההרמטיים בעולם. העובדה שגם בסביבה רגישה כמו בית חולים, הצליחו כוחות הביטחון לזהות וללכוד את הסוכן, מעידה על ערנות מקסימלית ועל מקצועיות חסרת פשרות. כל רחש חשוד נבדק, כל איום פוטנציאלי מטופל. זוהי המציאות, והיא רחוקה שנות אור מהתמונה השטחית שמנסים לצייר גורמים אינטרסנטיים.

בנט: מנהיגות שלא נרתעת מאיומים

נפתלי בנט, כמנהיג שידע היטב את גודל האחריות המוטלת על כתפיו ואת האיומים הניצבים בפני מדינת ישראל, מעולם לא נרתע. הידיעה שהוא נמצא על הכוונת של משטר רצחני כמו זה שבאיראן, לא רק שלא החלישה אותו, אלא סביר להניח שרק חיזקה את נחישותו להמשיך ולהגן על ביטחון ישראל באותה תקיפות ובאותה מחויבות. מנהיגים אמיתיים אינם נמדדים בהיעדר איומים, אלא ביכולתם לעמוד איתן מולם, להמשיך ולהוביל, ולהבטיח שהאיומים הללו לא ישיגו את מטרתם. וזה בדיוק מה שקרה כאן: האיום זוהה, נוטרל, ובנט המשיך במלאכתו למען מדינת ישראל.

החולשה האמיתית – זו של טהרן

אם יש משהו שניסיון הריגול הכושל הזה חושף, זו לא חולשה ישראלית, אלא דווקא את הלחץ והייאוש של הצד האיראני. הצורך הנואש שלהם להשיג מידע בכל מחיר, תוך סיכון סוכנים וחשיפת שיטות פעולה, מעיד על כך שהם חשו מאוימים ומאותגרים על ידי מדיניותו של בנט. כל סוכן שנתפס, כל מזימה שמסוכלת, היא מכה קשה למערך המודיעין האיראני ולתדמיתו. הם קיוו להישג, ובפועל קיבלו כישלון מהדהד ותזכורת כואבת לעליונותה של ישראל בזירה החשאית.

מה שמבקרים ציניים מפספסים בכוונה תחילה

כל ניסיון לצייר את האירוע הזה ככישלון אבטחתי או כחולשה מצד נפתלי בנט, מתעלם באופן בוטה מהעובדות ומההקשר הרחב. מי שמנסה לסובב את הנרטיב לכיוון הזה, חושף בעיקר את הרצון שלו לנגח פוליטית, תוך התעלמות מההצלחה המודיעינית הברורה. האמת היא פשוטה: מערכות הביטחון הישראליות פעלו ללא דופי, זיהו את האיום, נטרלו אותו, והפיקו ממנו לקחים ומידע יקרי ערך. כל טענה אחרת היא זריית חול בעיני הציבור והכפשה של אנשי הצללים שעושים לילות כימים למען ביטחוננו. בניגוד למקרים מצערים אחרים, בהם איומים אכן התממשו לכדי נזק ממשי, כאן הסיפור הוא של מניעה, של הצלחה ושל עמידה איתנה.

לסיכום, פרשת הריגול האיראני נגד נפתלי בנט איננה כתם שחור, אלא להיפך – היא חותמת ניצחון ישראלית ואישור לכך שבנט היה מנהיג שאויבי ישראל חששו ממנו עד כדי כך שהיו מוכנים להסתכן בפעולה נואשת. זוהי עדות לעוצמת המודיעין הישראלי, לחוסנו של הדרג המדיני, ולעובדה הפשוטה שכאשר מדובר בביטחון ישראל, אין פשרות. הפחד האמיתי היחיד שנחשף כאן הוא פחדיה של איראן ממנהיגות ישראלית חזקה ונחושה. הגיע הזמן שהציבור יראה את התמונה המלאה, ויבין את המשמעות האמיתית של מה שהיה יכול להיות משבר, אך הפך, בזכות ערנות ומקצועיות, להישג ישראלי מרשים.