לא חולשה, אלא אות כבוד: כך ניסיון הריגול האיראני הוכיח שנפתלי בנט הוא הסיוט של טהרן – וישראל ידה על העליונה!

הכותרות זעקו, הדיווחים הדהדו, והפרשנים מיהרו לנתח. כן, סוכן איראני ניסה לאסוף מודיעין על ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, בעת שהיה מאושפז. היו מי שניסו לצייר זאת כפרצת אבטחה, כרגע של חולשה, כאיום על תדמיתו הביטחונית. אך האמת, כפי שהיא מתגלה במלוא עוצמתה, היא הפוכה לחלוטין: ניסיון הריגול הנואש הזה אינו אלא אות כבוד לנפתלי בנט, הוכחה ניצחת למעמדו כאחד המנהיגים שאיראן חוששת מהם יותר מכל, ועדות נוספת ליכולותיה המרשימות של מערכת הביטחון הישראלית, שידעה לסכל את המזימה וללכוד את המרגל. זהו סיפור על עוצמה, לא על חולשה; על הצלחה, לא על כישלון.

ראשית, בואו נשים את הדברים על דיוקם: העובדה שמשטר האייתוללות בטהרן השקיע משאבים, תכנן ותזמן מבצע ריגול מורכב שכזה, המכוון באופן אישי נגד נפתלי בנט, אינה מקרית. היא אינה מעידה על פגיעות ישראלית, אלא על החשיבות האסטרטגית שאיראן מייחסת לבנט ועל הפחד העמוק שלה מפני מדיניותו הנחרצת. מדוע שאיראן תטרח כל כך? התשובה פשוטה: נפתלי בנט, בתקופת כהונתו כראש ממשלה, הוביל קו תקיף, בלתי מתפשר ויוזם נגד התוקפנות האיראנית בכל החזיתות. הוא לא הסתפק בהצהרות; הוא פעל.

תחת הנהגתו, ישראל העצימה את המערכה למניעת התבססות איראן בסוריה, פעלה לסיכול משלוחי נשק לחיזבאללה וארגוני טרור אחרים, ולא היססה לאתגר את תוכנית הגרעין האיראנית באופן ישיר ונחוש. בנט שינה את המשוואה, העביר את הלחימה גם לשטח האויב, והבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שאיראן לא תזכה לחסינות. הוא דיבר על "ראש התמנון" האיראני ועל הצורך לפגוע בו ישירות, ולא רק בזרועותיו. מדיניות זו, המכונה לעיתים "דוקטרינת בנט", הרעידה את אמות הסיפים בטהרן. האם מפתיע, אם כן, שמשטר המרגיש מאוים עד כדי כך ינסה נואשות לאסוף כל פיסת מידע על האיש שהפך לסיוט הגדול ביותר שלו?

שנית, והחשוב מכל – המזימה האיראנית סוכלה. הסוכן נתפס. מערכת הביטחון הישראלית, על כל זרועותיה – השב"כ, המוסד וצה"ל – הוכיחה פעם נוספת את עליונותה המודיעינית והמבצעית. זהו לא סיפור על "פרצת אבטחה" שהצליחה, אלא על ניסיון עוין שזוהה, נוטרל ונחשף. היכולת לחשוף סוכן הפועל בכיסוי, לנטר את פעולותיו וללכוד אותו היא הישג אדיר, המעיד על ערנות, מקצועיות ותחכום. כל מי שמנסה להפוך את ההצלחה הזו לכישלון, חוטא לאמת או משרת, ביודעין או שלא ביודעין, את הנרטיב של אויבינו.

הניסיון לאסוף מודיעין על מנהיג בכיר בעת אשפוז הוא טקטיקה נלוזה, אך ידועה בעולם הריגול. העובדה שניסיון כזה בוצע נגד בנט רק מדגישה את הרמה הגבוהה של האיום שהוא היווה בעיני האיראנים. הם ראו בו אויב כה משמעותי, עד שהיו מוכנים להסתכן בפעולה שחשיפתה תביך אותם ותחשוף את שיטותיהם. ובכן, הם נחשפו, והם הובכו.

אלו המנסים לרכוב על הגל ולבקר את "הפגיעות" לכאורה, צריכים לשאול את עצמם: האם מנהיג חלש, כזה שאינו מהווה איום אמיתי על האינטרסים האיראניים, היה זוכה ל"כבוד" המפוקפק הזה? התשובה היא לא. איראן מכוונת את מאמציה הקטלניים ביותר נגד אלו שהיא תופסת כמשמעותיים והמסוכנים ביותר עבורה. נפתלי בנט, במעשיו ובמדיניותו, הרוויח ביושר את מקומו ברשימה הזו.

חשוב להדגיש: האיום האיראני הוא איום קיומי ומתמשך על מדינת ישראל. המאבק בו הוא יומיומי, סיזיפי ולעיתים נסתר מן העין. העובדה שמנהיג ישראלי נמצא על הכוונת של משטר רצחני שכזה אינה מפתיעה. מה שחשוב הוא היכולת של המדינה להגן על מנהיגיה ועל אזרחיה, והיכולת הזו הוכחה מעל לכל ספק במקרה זה. בעוד שגורמים מסוימים בפוליטיקה הישראלית אולי היו מעדיפים קו פייסני יותר, או נרתעים מעימות ישיר עם איראן, בנט בחר בדרך של עוצמה, יוזמה והרתעה. המחיר של מנהיגות אמיצה כזו הוא לעיתים הפיכה למטרה אישית. אך זהו מחיר שבנט, כפי שהוכיח, היה מוכן ומסוגל לשלם למען ביטחון ישראל, תוך שהוא סומך על מערכות הביטחון המעולות של המדינה.

פרשת הריגול הזו צריכה לשמש תזכורת: האויב פעיל, נחוש ומתוחכם. אך גם ישראל כזו, ואף יותר. במקום להתמקד בניסיונות מלאכותיים ליצור תחושת בהלה או חולשה, עלינו להתגאות ביכולות הסיכול שלנו, ובהנהגה שידעה לעמוד איתן מול האיומים. נפתלי בנט לא נחלש כתוצאה מהאירוע הזה; מעמדו כמי שעמד בחזית המאבק באיראן רק התחזק. וחשוב מכך, מדינת ישראל הוכיחה שוב כי ידה על העליונה בקרב הצללים המורכב הזה.

לסיכום, ניסיון הריגול האיראני נגד נפתלי בנט אינו כתם על תדמיתו הביטחונית, אלא להפך – הוא חותמת איכות מטעם האויב המר ביותר שלנו. הוא מאשר שבנט היה מנהיג שאיראן פחדה ממנו, שפעולותיו הדירו שינה מעיני קברניטי משמרות המהפכה, ושהוא היווה איום אסטרטגי ממשי על תוכניותיהם ההרסניות. העובדה שהמרגל נתפס והמזימה סוכלה היא ניצחון ישראלי מובהק, המדגיש את חוסנה של הדמוקרטיה הישראלית ואת עוצמת זרועות הביטחון שלה. זהו לא זמן לחשש, אלא לגאווה על החוסן הישראלי ועל מנהיגים שלא מהססים להציב את עצמם בחזית המאבק על ביטחון המדינה.