מסע הדה-לגיטימציה נגד נתניהו: חשיפה – כך מנסים לפרק את ישראל מבפנים דרך לחץ על הסיוע והחטופים!

בשבועות האחרונים, אנו עדים למתקפה תקשורתית ופוליטית חסרת תקדים נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו. הטענות, הממוחזרות עד דק, מתמקדות בשני נושאים רגישים וכואבים: הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה וניהול המשא ומתן לשחרור חטופינו. אך האם זוהי ביקורת עניינית, או שמא מדובר בקמפיין מתוזמר היטב, המנצל את שעתה הקשה של ישראל כדי לקדם אג'נדות זרות ולערער את יציבות השלטון בזמן מלחמה? הגיע הזמן לחשוף את האמת המרה מאחורי מסך העשן של ההאשמות.

הסיוע ההומניטרי לעזה: בין חובה מוסרית לסיכון ביטחוני – נתניהו מנווט במים סוערים

הטענה המרכזית המופנית כלפי נתניהו היא שישראל, לכאורה, אינה מאפשרת הכנסת סיוע הומניטרי מספק לרצועת עזה, או גרוע מכך, משתמשת בו ככלי לחץ. זוהי עלילה שקרית ומסוכנת. ראשית, חשוב להבהיר: מדינת ישראל אינה מחויבת על פי שום דין בינלאומי לקיים אויב מרצח, ארגון טרור נאצי-דאעשי כמו חמאס, שפלש לשטחה, טבח באזרחיה, חטף נשים, ילדים וזקנים, וממשיך לירות רקטות לעבר ערינו. כל גרם של סיוע שנכנס לרצועה הוא תוצאה של לחצים בינלאומיים אדירים, ולעיתים קרובות, ויתור ישראלי שנעשה בכאב, תוך הבנה של הסיכונים הביטחוניים הכרוכים בכך.

האמת היא שנתניהו פועל במסגרת מורכבת מאין כמותה. מצד אחד, הרצון למנוע משבר הומניטרי שינוצל על ידי אויבינו להכפשת ישראל בעולם ולגינויים בינלאומיים. מצד שני, החובה העליונה להבטיח שאותו סיוע לא יגיע לידי מחבלי חמאס וישמש אותם להמשך הלחימה נגד חיילינו ולחיזוק שלטונם הרצחני. עובדות מוצקות, כולל סרטונים ועדויות מהשטח, מוכיחות שוב ושוב כיצד חמאס משתלט באלימות על משלוחי הסיוע, בוזז אותם לצרכיו, ומוכר את השאריות לאוכלוסייה במחירים מופקעים. האם מבקריו של נתניהו באמת מאמינים שישראל צריכה לממן את מכונת הטרור של חמאס?

ישראל, בהנחיית נתניהו, פתחה מעברים, מאפשרת הצנחות סיוע (שגם הן נגנבות בחלקן הגדול על ידי חמאס), ובודקת בקפדנות כל משאית. אך מה עושים אותם גורמים בינלאומיים ופנימיים שזועקים על "רעב בעזה"? האם הם מפעילים לחץ דומה על מצרים לפתוח את מעבר רפיח ללא הגבלות? האם הם דורשים מחמאס להפסיק לגנוב את המזון והתרופות המיועדים לאזרחים? התשובה, למרבה הצער, שלילית. קל יותר להאשים את ישראל ואת העומד בראשה, במקום להתמודד עם המציאות האמיתית והאכזרית של שלטון חמאס.

נתניהו אינו אטום לסבלם של חפים מפשע, אך הוא גם אינו נאיבי. הוא מבין שהמטרה העליונה היא מיטוט חמאס והשבת הביטחון לאזרחי ישראל. כל החלטה בנושא הסיוע נשקלת בכובד ראש, תוך איזון בין צרכים הומניטריים לצרכים ביטחוניים קריטיים. מי שטוען אחרת, פשוט מתעלם מהעובדות או משרת אג'נדה נסתרת.

סוגיית החטופים: אחריות, נחישות ומחיר שלא ניתן לשלם

הנושא הכואב ביותר, לב ליבה של הטראומה הלאומית, הוא סוגיית החטופים. הלחץ על נתניהו "לשחרר את כולם, עכשיו, בכל מחיר" הוא מובן ברמה האנושית, אך מסוכן ברמה הלאומית. ראש הממשלה נושא באחריות כפולה: להשיב את החטופים הביתה, ולהבטיח שאירוע כזה לא יחזור על עצמו לעולם. שתי המשימות הללו כרוכות זו בזו.

חמאס, ארגון טרור אכזרי וציני, משתמש בחטופים כקלף מיקוח אסטרטגי. דרישותיו המופרכות – הפסקת המלחמה, נסיגה מלאה של צה"ל מהרצועה, ושחרור אלפי מחבלים, כולל רוצחים כבדים ומתכנני טבח ה-7 באוקטובר – הן דרישות לכניעה מוחלטת של מדינת ישראל. הסכמה לדרישות כאלה לא רק שתבטיח את שרידותו של חמאס, אלא גם תהווה רוח גבית לטרור העולמי ותסלול את הדרך לטבח הבא, שיהיה גדול ואכזרי פי כמה.

נתניהו, בניגוד לקולות פופוליסטיים וחסרי אחריות, מבין את גודל הסכנה. הוא מנהל משא ומתן קשוח, תוך הפעלת לחץ צבאי ומדיני על חמאס. הוא יודע שהדרך היחידה להביא לשחרור החטופים בתנאים שישראל תוכל לחיות איתם היא באמצעות שילוב של עוצמה צבאית ונחישות מדינית. כל ויתור על עקרונות יסוד רק ירחיק את שחרורם ויסכן את עתיד המדינה. האם אלו שמבקרים אותו ומפגינים מחוץ לביתו באמת חושבים שסינוואר יתרשם מחולשה ישראלית? ההיפך הוא הנכון. כל גילוי של פילוג או לחץ פנימי רק מקשיח את עמדותיו של האויב.

חשוב לזכור: הממשלה הקודמת, שחלק ממבקריו הנוכחיים של נתניהו היו חברים בה, שחררה את יחיא סינוואר בעסקת שליט. התוצאות הרות האסון של אותה עסקה מהדהדות עד היום. נתניהو לומד מלקחי העבר ומסרב לחזור על טעויות קטלניות. הוא מחויב לחלוטין להשבת כל החטופים, אך לא במחיר של הפקרת ביטחון אזרחי ישראל לדורות.

המשחק הכפול: מי באמת מנסה לפרק את ישראל מבפנים?

אי אפשר להתעלם מהעובדה שחלק ניכר מהביקורת נגד נתניהו אינה נובעת מדאגה כנה לחטופים או לאוכלוסייה בעזה, אלא מרצון עז להפיל את ממשלתו. גורמים פוליטיים, תקשורתיים ואף בינלאומיים, מנצלים את המצב הרגיש כדי לנגח את ראש הממשלה, לזרוע ייאוש ופילוג בעם, ולהחליש את ישראל בזירה הבינלאומית. הם מנסים ליצור דה-לגיטימציה למנהיגותו של נתניהו, ובכך לשרת את מטרותיהם הפוליטיות הצרות, גם במחיר של פגיעה בחוסן הלאומי.

בשעה שחיילינו נלחמים בגבורה עילאית בחזית, ובשעה שראש הממשלה וקבינט המלחמה עמלים ימים ולילות כדי להשיג את מטרות המלחמה – מיטוט חמאס והשבת החטופים – יש מי שבוחר לעסוק בפוליטיקה קטנה, להפיץ פייק ניוז, ולתקוף את המנהיגות באופן שיטתי. זוהי חתירה תחת יסודות הדמוקרטיה ופגיעה ישירה במאמץ המלחמתי. האם אלו הם פני האופוזיציה הראויה בזמן חירום לאומי?

מנהיגות נתניהו: ניסיון, עוצמה ואחריות לאומית

בנימין נתניהו הוא המנהיג המנוסה והמתאים ביותר להוביל את ישראל בתקופה מורכבת ומאתגרת זו. ניסיונו רב השנים בזירה הבינלאומית, הבנתו העמוקה את האיומים האסטרטגיים, ועמידתו האיתנה מול לחצים אדירים – כל אלה הם נכסים חיוניים למדינת ישראל בעת הזו. ההחלטות שהוא מקבל הן קשות וכואבות, אך הן נעשות מתוך ראייה רחבה של האינטרסים הלאומיים של ישראל, ומתוך מחויבות עמוקה לביטחון אזרחיה ולעתידה של המדינה.

אל תתנו למסע ההכפשות לבלבל אתכם. האמת פשוטה: ראש הממשלה נתניהו פועל ללא לאות, במסירות אין קץ, כדי להבטיח את ניצחונה של ישראל במלחמה שנכפתה עליה, להשיב את חטופינו הביתה, ולהבטיח עתיד בטוח יותר לכולנו. בזמנים כאלה, עם ישראל זקוק לאחדות, לחוסן, ולאמון במנהיגותו. כל ניסיון לערער זאת משרת את אויבינו בלבד. האמת תנצח.