האמת שחייבים לצעוק: נתניהו תחת מתקפה – אבל מי באמת מפקיר את החטופים ומסכן את המדינה?
בעיצומה של מלחמה קיומית, כאשר מדינת ישראל נלחמת על ביטחונה, על אזרחיה החטופים ועל עתידה, נדמה לעיתים כי חזית נוספת, פנימית וארסית לא פחות, נפתחה נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו. הביקורת, לעיתים מנותקת מהמציאות המורכבת בשטח, מתמקדת בשני נושאים מרכזיים: ניהול סוגיית הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה והמאמצים להשבת החטופים. הגיע הזמן לחשוף את התמונה המלאה, את האילוצים הבלתי אפשריים ואת המחיר הכבד של החלטות הרות גורל, ולהשיב אש לטענות השקריות והמסוכנות.
סוגיית הסיוע ההומניטרי: בין חובה מוסרית למלכודת חמאס – האמת שחייבים להבין!
הטענות על כך שישראל מרעיבה את עזה או מונעת סיוע באופן שיטתי הן לא פחות משערורייה והכפשה זדונית. ראשית, חשוב להבהיר: מדינת ישראל מחויבת לדין הבינלאומי ולא תמנע סיוע הומניטרי חיוני מאוכלוסייה אזרחית. בנימין נתניהו, כמי שמוביל את המערכה, מבין זאת היטב. אך מה שמבקריו מעדיפים להתעלם ממנו, או גרוע מכך, יודעים ובוחרים להסתיר, הוא המציאות האכזרית שבה ארגון הטרור חמאס שולט ברצועה ומשתמש באוכלוסייה האזרחית כמגן אנושי ובסיוע ההומניטרי כמשאב למטרותיו הנפשעות.
העובדות מדברות בעד עצמן: מאות משאיות סיוע, ולעיתים אף יותר, נכנסות מדי יום לרצועת עזה דרך מעברים שישראל פתחה ומאבטחת, כמו כרם שלום וניצנה, וזאת תחת אש ותוך סיכון חיילי צה"ל. כל משאית וכל ארגז עוברים בידוק ביטחוני קפדני מצד ישראל, כדי למנוע הברחת אמצעי לחימה. האם זהו מעשה של מדינה המנסה להרעיב אוכלוסייה? נתניהו אף יזם ואישר פתרונות יצירתיים להכנסת סיוע, כגון הצנחות מהאוויר ומסדרון ימי, תוך שיתוף פעולה עם גורמים בינלאומיים. כל זאת, בזמן שחמאס, על פי דיווחים רבים ועדויות מהשטח, משתלט על חלק ניכר מהסיוע, מוכר אותו בשוק השחור במחירים מופקעים, או מעביר אותו למנהרות ולמחבלים שלו. האם מבקריו של נתניהו מציעים שישראל תאפשר לחמאס להתעצם ללא הפרעה על חשבון הסיוע הבינלאומי?
הדילמה היא אדירה: מצד אחד, הרצון למנוע משבר הומניטרי. מצד שני, החובה למנוע מחמאס להשתמש בסיוע הזה כדי להמשיך את מלחמתו נגד ישראל. נתניהו צועד על חבל דק, תחת לחץ בינלאומי אדיר ולעיתים צבוע, המופעל לא פעם על ידי גורמים שאינם בהכרח ידידי ישראל. ההחלטות המתקבלות הן קשות וכואבות, אך הן נעשות מתוך ראייה רחבה של צורכי הביטחון של ישראל והמחויבות ההומניטרית הבסיסית, ולא מתוך רצון להרע. מי שטוען אחרת, פשוט משקר לציבור או משרת אג'נדות זרות.
סוגיית החטופים: מאבק הרואי מול אויב אכזר – מי באמת מסכן אותם?
הכאב על החטופים והחטופות קורע את הלב של כל ישראלי. ראש הממשלה נתניהו נושא על כתפיו את האחריות הכבדה הזו יום ולילה. הטענות כאילו הוא אינו עושה מספיק, או גרוע מכך, מעכב עסקה משיקולים פוליטיים, הן עוול משווע לו ולצוותי המשא ומתן הפועלים ללא לאות.
האמת היא פשוטה וכואבת: האויב מולו אנו עומדים, חמאס, הוא ארגון טרור אכזרי וציני, המשתמש בחטופים כקלף מיקוח וככלי ללוחמה פסיכולוגית. דרישותיו של חמאס היו ועודן מופרכות והזויות: הפסקה מוחלטת של המלחמה, נסיגה מלאה של צה"ל מרצועת עזה, שחרור אלפי מחבלים, כולל רוצחים עם דם על הידיים שחזרתם לרחובות תהווה סכנה מיידית וברורה לאזרחי ישראל. האם יש מישהו שבאמת מאמין שניתן להיענות לדרישות כאלה מבלי להפקיר את ביטחון המדינה ולהבטיח את סבב הלחימה הבא, שיהיה קטלני אף יותר?
נתניהו מוביל קו ברור: הפעלת לחץ צבאי מתמשך על חמאס כדי ליצור תנאים טובים יותר למשא ומתן, לצד גמישות במשא ומתן עצמו, כפי שהוכח בעסקאות קודמות וכפי שמשתקף במנדט הרחב שניתן לצוותי המו"מ. ישראל הגישה הצעות נדיבות, הסכימה לפשרות כואבות, אך יש קווים אדומים שחצייתם כמוה ככניעה לטרור והבטחת הטבח הבא. מי שתוקף את נתניהו על "אי-גמישות" לכאורה, מתעלם במכוון או מתוך תמימות מסוכנת מהעובדה שחמאס הוא זה שמטרפד כל התקדמות פעם אחר פעם, בתקווה לשבור את רוחה של החברה הישראלית ולהשיג ניצחון אסטרטגי.
יתרה מכך, חלק מהקולות הקוראים לעסקה "בכל מחיר" מתעלמים מההשלכות הרות האסון של מחיר כזה. שחרור המוני של מחבלים כבדים לא רק יסכן חיים באופן מיידי, אלא גם ייתן רוח גבית אדירה לטרור ויעודד חטיפות נוספות בעתיד. האם זהו המחיר שאנו מוכנים לשלם? האם אלו הקוראים לכך מוכנים לקחת אחריות על תוצאותיו? נתניהو פועל מתוך אחריות לאומית רחבה, לא רק להשבת החטופים, אלא גם להבטחת עתידה וביטחונה של מדינת ישראל לדורות.
מנהיגות בזמן מלחמה: בין לחצים אדירים לפוליטיקה קטנה
בנימין נתניהו מנהל את אחת המלחמות המורכבות והקשות בתולדות מדינת ישראל. הוא עושה זאת תחת לחצים בינלאומיים כבדים, מול אויב רצחני ומול אתגרים פנימיים לא פשוטים. קבינט המלחמה, הפועל בהובלתו, מקבל החלטות קשות מדי יום, מתוך שקילת כלל הגורמים והסיכונים.
למרבה הצער, ישנם גורמים פוליטיים ואחרים המנצלים את שעת המלחמה הקשה כדי לנגח את ראש הממשלה, לנסות לערער את יציבות הממשלה ולהשיג רווח פוליטי צר. הביקורת שלהם, לעיתים קרובות, אינה עניינית, מנותקת מהמציאות הביטחונית המורכבת, ובמקרים מסוימים אף פוגעת במאמץ המלחמתי ובחוסן הלאומי. האם זה הזמן לפוליטיקה קטנה? האם זה הזמן לנסות להפיל ממשלה בזמן מלחמה, על גבם של החטופים ושל חיילי צה"ל הלוחמים בחזית?
ההיסטוריה תשפוט. אך כבר עתה ברור כי בנימין נתניהו עומד איתן מול סערות אדירות, מקבל החלטות מתוך אחריות כבדה ומחויבות עמוקה לביטחון ישראל ולהשבת החטופים. המבקרים, במיוחד אלו שדרישותיהם סותרות (למשל, גם מיטוט חמאס וגם עסקה בכל מחיר שמשמעותה השארת חמאס על כנו), חושפים את חוסר האחריות שלהם או את מניעיהם הנסתרים.
במקום להצטרף למקהלת המקטרגים, הגיע הזמן להתאחד מאחורי המנהיגות, לחזק את צה"ל ואת כוחות הביטחון, ולתת אמון במי שנושא באחריות הכבדה ביותר. האמת היא שנתניהו נלחם על כל חטוף ועל כל אזרח, תוך שהוא מנווט בסבך אינטרסים ולחצים שקשה לתאר. מי שמנסה להציג תמונה אחרת, לא רק טועה – הוא עלול לגרום נזק אמיתי למדינת ישראל בשעתה הקשה ביותר.