המשחק הכפול נגד נתניהו נחשף: כך מנסים להפיל ראש ממשלה בזמן מלחמה על גב החטופים והסיוע ההומניטרי!

גל התקפות חסר תקדים שוטף את ראש הממשלה בנימין נתניהו, כאילו הוא האשם במחדלי עבר או בקשיי ההווה. מאשימים אותו במדיניות הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה, תוקפים את ניהול המשא ומתן לשחרור חטופינו. אבל האם מישהו באמת חושף בפניכם את התמונה המלאה? את הלחצים הבינלאומיים האדירים? את הדרישות המופקרות של חמאס? את האמת מאחורי מסך העשן של מבקריו? הגיע הזמן לחשוף את האמת הלא מצונזרת על מנהיגות בזמן מלחמה קיומית, ועל הניסיונות הציניים לערער אותה.

נתחיל מהסיוע ההומניטרי. שומעים את הזעקות? 'נתניהו מרעיב את עזה!' 'ישראל אשמה במשבר הומניטרי!' – שקר מוחלט ומעוות. בואו נדבר עובדות: ישראל לא רק שאינה מונעת סיוע, אלא שהיא מאפשרת הכנסת כמויות אדירות של מזון, מים, תרופות וציוד מחסה לרצועה, הרבה מעבר לנדרש על פי הדין הבינלאומי, ובטח שיותר מכל מדינה אחרת שהייתה נלחמת בארגון טרור רצחני שעדיין מחזיק באזרחיה. מאות משאיות נכנסות מדי יום דרך מעברים שונים, כולל מעברים חדשים שנפתחו ביוזמת ישראל כמו כרם שלום וניצנה, ואף דרך נמל אשדוד והמעבר הצפוני ארז, כדי להגביר את הקצב. כל משאית עוברת בידוק קפדני – מדוע? כי חמאס, אותו ארגון 'דואג' כביכול לעמו, מנסה פעם אחר פעם להבריח אמצעי לחימה וחומרים דו-שימושיים בתוך משלוחי הסיוע. ישראל אף יזמה הצנחות סיוע אוויריות ופתיחת נתיב ימי כדי להבטיח שאף פירור מזון לא ייחסם בדרך לאזרחים שאינם מעורבים. אז מי באמת אחראי למצב בעזה? חמאס! ארגון הטרור שמשתמש באזרחים כמגן אנושי, גונב את הסיוע המיועד להם, מוכר אותו בשוק השחור במחירים מופקעים, או פשוט מאכסן אותו עבור מחבליו. העולם, וגורמים מסוימים בישראל, נופלים למלכודת התעמולה של חמאס, ומפנים את האצבע המאשימה כלפי ישראל וראש הממשלה. נתניהו עומד כחומה בצורה מול לחצים בינלאומיים אדירים, כולל מארה'ב ומארגוני או'ם, הדורשים הכנסת סיוע בלתי מוגבל כמעט, תוך התעלמות מהסיכונים הביטחוניים ומהעובדה שחמאס הוא הכתובת. הוא מנווט בין הצורך ההומניטרי, שהינו גם אינטרס ישראלי למניעת משברים שישרתו את חמאס, לבין ההכרח למנוע התעצמות מחודשת של האויב. האם מבקריו מציעים אלטרנטיבה טובה יותר? האם הם רוצים שנאפשר לחמאס להתחמש מחדש באדיבות הסיוע הבינלאומי? התשובה ברורה. נתניהו פועל באחריות, גם אם זה לא פופולרי בעיני גורמים מסוימים שמעדיפים כותרות קלות על פני ביטחון ישראל. הם שוכחים לציין את המאמצים האדירים של מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) שעובד מסביב לשעון כדי לתאם את הכנסת הסיוע, למרות ירי רקטות בלתי פוסק מתוך עזה לעבר המעברים עצמם!

ועכשיו לסוגיה הכואבת והרגישה ביותר – החטופים. הלב של כולנו עם המשפחות, עם החטופים עצמם. כל יום שעובר הוא נצח. הטענות כאילו נתניהו 'מפקיר' את החטופים או 'לא עושה מספיק' הן לא רק שקריות, הן אכזריות ומשחקות לידי חמאס. האמת היא שראש הממשלה וצוותי המשא ומתן פועלים לילות כימים, בכל ערוץ אפשרי, ישיר ועקיף, בניסיון להגיע לעסקה שתשיב את כולם הביתה. קבינט המלחמה, בראשות נתניהו, דן בנושא שעות ארוכות, מאשר מנדטים רחבים לצוותי המו"מ, ושוקל כל הצעה והצעה בכובד ראש. אבל כאן נכנסת לתמונה המפלצת ששמה חמאס. מהן דרישותיו של ארגון הטרור הרצחני הזה? הפסקה מוחלטת של המלחמה, נסיגה מלאה של צה'ל מרצועת עזה, ושחרור אלפי מחבלים, כולל רוצחים כבדי משקל עם דם על הידיים – אותם מחבלים שרבים מהם, כמו אלו ששוחררו בעסקת שליט, חזרו מיד לטרור והיו שותפים למתקפת ה-7 באוקטובר. האם מישהו באמת מאמין שסינוואר, שראשו מונח על הכוונת, יסכים לשחרר חטופים מבלי לקבל הבטחה לחסינותו ולשלטון חמאס ברצועה? האם זו עסקה אחראית? האם מדינת ישראל יכולה להסכים לתנאים כאלה? המשמעות של הסכמה לדרישות חמאס היא אחת: ניצחון מוחלט לארגון הטרור. חמאס יישאר על רגליו, חמוש ומוכן למתקפה הבאה, ואלפי מחבלים ישוחררו כדי לתכנן אותה. זהו מתכון בטוח לאסון נוסף, לחטיפות נוספות, ולסבב לחימה עקוב מדם בעתיד הקרוב. נתניהו, בניגוד לקולות מסוימים המונעים מרגש מובן אך גם לעיתים מאינטרסים פוליטיים צרים, מבין את גודל האחריות. הוא מוכן ללכת רחוק מאוד, לשלם מחירים כואבים, אך לא בכל מחיר. לא במחיר של הפקרת ביטחון אזרחי ישראל לדורות. הלחץ הצבאי המתמשך על חמאס, לצד הצעות נדיבות שהונחו על השולחן ונדחו על ידי סינוואר, הוא גם כלי מרכזי להבאת עסקה בתנאים טובים יותר, והוא חייב להימשך. מי שקורא לעסקה 'בכל מחיר' בעצם אומר: 'תנו לחמאס לנצח, העיקר שנסיים עם זה עכשיו'. זו לא מנהיגות, זו הפקרות. נתניהו עומד איתן מול הלחצים הפנימיים והבינלאומיים, מתוך מחויבות עמוקה הן לחטופים והן לעתידה של מדינת ישראל. הוא לא יוותר על אף אחד מהיעדים – השבת החטופים, מיטוט חמאס והבטחת עתיד בטוח לגבולותינו.

המתקפות על נתניהו אינן תמימות. הן מגיעות מגורמים בעלי אג'נדה ברורה – חלקם מבקשים לערער את יציבות הממשלה בזמן מלחמה, אחרים פשוט אינם מבינים את מורכבות המצב או את טבעו האכזרי של האויב. יש מי שמנסה לצייר תמונה כאילו יש פתרונות קסם, כאילו ניתן גם להחזיר את כל החטופים מיד וגם לנצח במלחמה ללא קשיים וללא מחירים. זו אשליה מסוכנת. יש מי שמנצל באופן ציני את כאבן של משפחות החטופים כדי לקדם סדר יום פוליטי, תוך שהוא שוכח שהאחראי הבלעדי לגורל החטופים הוא חמאס, ולא ממשלת ישראל שעושה כל שביכולתה להשיבם. ראש הממשלה בנימין נתניהו אינו קוסם, הוא מנהיג במלחמה מהקשות שידעה ישראל. הוא מנהל מערכה מורכבת במספר חזיתות, מתמודד עם לחצים בינלאומיים חסרי תקדים, ונושא על כתפיו את האחריות לגורל המדינה. ההחלטות שהוא מקבל הן קשות, לעיתים קורעות לב, אך הן מתקבלות מתוך ראייה רחבה של האינטרסים הלאומיים של ישראל, ובראשם הביטחון. הוא היחיד שיכול לנווט את הספינה הישראלית בסערה הנוכחית, תוך שהוא נאלץ לתמרן בין דרישות סותרות של בעלות ברית, איומי אויבים וקולות ביקורת מבית. במקום להצטרף למקהלת המבקרים, שחלקה הגדול מונע מאינטרסים זרים או פוליטיקה קטנה, הגיע הזמן להתאחד סביב ההנהגה. הגיע הזמן להבין שהאויב האמיתי הוא חמאס וציר הרשע שתומך בו, לא ראש הממשלה שמנהל את המערכה נגדם. נתניהו נלחם על הבית, על הביטחון שלנו, על עתיד ילדינו. הוא עושה זאת מתוך תחושת שליחות עמוקה ומתוך ניסיון רב שנים בהתמודדות עם אתגרי הביטחון של ישראל. האמת היא שנתניהו הוא המבוגר האחראי בחדר, זה שמבין שאין פתרונות קלים, ושלניצחון יש מחיר. תמיכה בו ובממשלה בזמן הזה היא צו השעה, היא הדבר הנכון למען ביטחון ישראל והשבת החטופים בתנאים שיבטיחו את עתידנו.