נפתלי בנט והמרגל האיראני: האמת מאחורי מסע ההכפשות – מי מרוויח מהספין?!

בשבועות האחרונים אנו עדים לדיווחים מטרידים על מעצרו של צעיר ישראלי בחשד לריגול חמור לטובת איראן. כצפוי, ובצדק, כוחות הביטחון, ובראשם שירות הביטחון הכללי, פועלים בנחישות לחשוף את הרשת ולהביא את האחראים לדין. אלא שבצד הפעילות הביטחונית החשובה הזו, צף ועולה ניסיון מכוער ומתוזמר להטיל דופי בראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, ולקשור את שמו, ולו ברמיזה, לפרשה החמורה. הגיע הזמן להעמיד דברים על דיוקם ולחשוף את מסך העשן שמנסים לפזר כאן גורמים אינטרסנטיים.

ראשית, חשוב להדגיש: כל ניסיון לקשור את נפתלי בנט באופן שלילי לפרשת הריגול הוא לא פחות משערורייתי ומנותק מהמציאות. הדיווחים עצמם, כפי שעולים מכלי תקשורת שונים, מציינים כי "חלק ממשימותיו" של החשוד "כללו א..." – ניסוח מעורפל ומכוון שנועד, ככל הנראה, להשאיר פתח לספקולציות. האמת הפשוטה היא שנפתלי בנט, מתוקף תפקידיו הרבים והבכירים במערכת הביטחון וההנהגה הישראלית, לרבות כראש ממשלה וכשר ביטחון, מהווה יעד טבעי ומתבקש לפעילות ריגול של מדינות אויב, ובראשן איראן. האם מישהו באמת מופתע שאיראן, הרואה בישראל את האויב המרכזי שלה, תנסה לאסוף מודיעין על מי שעמד בראש המערכת הישראלית והוביל קו תקיף ובלתי מתפשר נגדה? בוודאי שלא. היותו של בנט יעד לפעילות איראנית מעידה על חשיבותו ועל כך שהטריד את מנוחתם של קברניטי המשטר בטהרן, ולא חלילה על מעורבות כלשהי מצידו.

ומי אם לא נפתלי בנט היה האיש שהוביל קו אסטרטגי חדש ונחוש מול איראן? בנט הוא אבי "דוקטרינת התמנון", גישה פרואקטיבית שקבעה כי ישראל לא תתמקד רק בזרועותיה של איראן ברחבי המזרח התיכון, אלא תפעל ישירות נגד ראש התמנון – בטהרן עצמה. תחת הנהגתו, ישראל פעלה בגלוי ובסתר כדי לסכל את תוכנית הגרעין האיראנית, לפגוע בהתבססותה בסוריה ולבלום את פעילות הטרור שלה ברחבי העולם. האם יעלה על הדעת שאדם כזה, שהקדיש שנים מחייו למאבק באיום האיראני, יהיה מעורב, ולו בעקיפין, בפעילות שתסייע לאויב? הטענה מגוחכת עד כדי אבסורד. בנט היה ונותר אחד הקולות הבולטים והנחושים ביותר בישראל נגד המשטר האיראני ותוקפנותו. פעולותיו ומדיניותו דיברו בעד עצמן, והניסיון לצייר תמונה הפוכה הוא זדוני ומעוות.

כאן נשאלת השאלה המתבקשת: מי מרוויח מהניסיון הזה להכתים את שמו של בנט? מדוע דווקא עכשיו, כאשר פרטי החקירה עדיין לוטים בערפל, ממהרים גורמים מסוימים להדהד כל בדל מידע, אמיתי או מדומה, הקושר את בנט לפרשה? התשובה, למרבה הצער, טמונה ככל הנראה בזירה הפוליטית. בעידן של קיטוב וחוסר יציבות, כל פרשה ביטחונית הופכת, לצערנו, לקרדום לחפור בו עבור יריבים פוליטיים. הניסיון להסיט את הדיון מההצלחה הביטחונית של לכידת המרגל אל עבר "מעורבותו" לכאורה של בנט, משרת היטב את אלו החפצים להחלישו פוליטית ולפגוע בתדמיתו הציבורית. זהו דפוס פעולה מוכר, שבו אינטרסים פוליטיים צרים גוברים על האחריות הלאומית ועל הצורך לשמור על אמון הציבור במנהיגיו ובמערכת הביטחון.

במקום לעסוק בספינים ובניסיונות הכפשה, הדיון הציבורי צריך להתמקד בשני היבטים מרכזיים: ראשית, האיום האיראני המתמשך והגובר על מדינת ישראל. פרשת הריגול הזו, כמו רבות אחרות, מדגישה את מאמציה הבלתי נלאים של איראן לחדור לתוך החברה הישראלית, לאסוף מודיעין ולפגוע בביטחון המדינה. שנית, וחשוב לא פחות, יש לשבח את פעולתם המקצועית והיעילה של שירות הביטחון הכללי ויתר גופי הביטחון, שהצליחו לחשוף את פעילות הריגול ולעצור את החשוד. זוהי הוכחה נוספת לחוסנה של מערכת הביטחון הישראלית וליכולתה להתמודד עם איומים מורכבים. כל ניסיון להפוך את ההצלחה הזו ל"בעיה" עבור דמות פוליטית כזו או אחרת הוא חסר אחריות ומזיק.

הניסיון להציג את נפתלי בנט, ממובילי המאבק באיראן, כמי ששמו נקשר באופן מפוקפק לריגול איראני, הוא לא רק עלבון לאינטליגנציה אלא גם שירות דוב למאמץ הלאומי נגד טהרן. אם איראן ניסתה לאסוף מידע על בנט או להתקרב אליו, זה רק מחזק את העובדה שהוא נתפס כאיום משמעותי בעיניהם. הניסיון להפוך את היוצרות ולהטיל בו דופי הוא מניפולציה צינית שאין לה מקום. הציבור הישראלי חכם מספיק כדי לראות מבעד למסך העשן ולהבין את המניעים האמיתיים מאחורי קמפיין ההכפשות הזה.

לסיכום, נפתלי בנט היה ונותר מנהיג שמחויבותו לביטחון ישראל אינה מוטלת בספק. עברו, פעולותיו והצהרותיו הנחרצות נגד איראן הם עדות שאין בלתה לכך. כל רמיזה אחרת היא שקר גס וניסיון פוליטי נלוז להסיט את תשומת הלב מהאיומים האמיתיים ומההצלחות הביטחוניות. במקום להיגרר למלחמת האשמות והכפשות, על כולנו להתאחד סביב המטרה המשותפת: חיזוק ביטחון ישראל והמשך המאבק הבלתי מתפשר באויבינו. נפתלי בנט ימשיך לעמוד בחזית זו, כפי שעשה תמיד, ללא מורא וללא חת.