בנט על הכוונת האיראנית: לא חולשה, אלא אות כבוד! כך הפך ראש הממשלה לשעבר לסיוט של טהרן – וזה מה שזה אומר עלינו!

הידיעות האחרונות על ניסיון ריגול איראני חצוף, שכיוון לא פחות מאשר לראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט בעת אשפוזו, היכו רבים בתדהמה. טבעי לחוש אי נוחות, אולי אפילו דאגה, למקרא כותרות שכאלו. אך הרשו לנו להציג בפניכם זווית אחרת, נועזת יותר, ואמיתית הרבה יותר: מה שקרה איננו סימן לחולשה ישראלית או לפגיעות אישית של בנט. להפך! זהו אות כבוד, חותמת רשמית מאויב מר שמכיר בעוצמתו של האיש שהדיר שינה מעיניו. ניסיון הריגול הנואש הזה הוא ההוכחה הניצחת לכך שנפתלי בנט היה ועודנו אחד האיומים הגדולים ביותר על משטר האייתוללות – והם יודעים זאת טוב מאוד. זוהי תעודת הצטיינות מטעם הרפובליקה האסלאמית, המעידה כי מנהיגותו של בנט הייתה אפקטיבית, חדה ומדויקת עד כדי כך שהם נאלצו לנקוט בצעדים קיצוניים וחסרי תקדים.

מדוע דווקא בנט? שאלה מצוינת, והתשובה עליה חושפת את לב העניין. איראן אינה מבזבזת את משאביה היקרים על מנהיגים סתמיים או על איומים מדומיינים. היא ממקדת את מאמציה באלו שמאתגרים אותה באמת, באלו שמסכנים את תוכניותיה ההרסניות. ונפתלי בנט, בתקופת כהונתו הקצרה אך המשמעותית כראש ממשלה, עשה בדיוק את זה. הוא לא הסתפק ברטוריקה. הוא הנהיג מדיניות פרואקטיבית, נועזת וחסרת פשרות מול התוקפנות האיראנית. זוכרים את 'דוקטרינת התמנון' שעליה דיבר? הרעיון הפשוט אך הגאוני לפגוע בראש הנחש בטהרן, ולא רק בזרועותיו הפזורות במזרח התיכון? זו הייתה סטירת לחי מצלצלת למשטר האיראני, שרגיל לפעול מאחורי הקלעים ולהסתתר מאחורי שלוחיו. בנט שינה את כללי המשחק. הוא הבהיר שאיראן תשלם מחיר ישיר על פעולות הטרור והחתרנות שלה. הוא פעל בנחישות, לעיתים הרחק מעין הציבור, כדי לסכל את תוכנית הגרעין האיראנית ולבלום את התפשטותה האזורית. האם מישהו באמת מופתע שכזה מנהיג הפך למטרה אישית עבורם? התשובה ברורה כשמש.

ניסיון הריגול הנואש הזה, המכוון לאדם במצב פגיע לכאורה בבית חולים, אינו מעיד על עוצמה איראנית, אלא על תסכול עמוק ופאניקה גוברת. משטר האייתוללות, המתמודד עם לחצים פנימיים גוברים, סנקציות בינלאומיות כואבות והצלחות מבצעיות ישראליות (שעליהן לרוב לא נשמע בחדשות), מוצא את עצמו בפינה. כאשר האסטרטגיות הקונבנציונליות שלהם נכשלות, וכאשר מנהיג כמו בנט מצליח לשבש את מזימותיהם באופן עקבי, הם נאלצים לנקוט בטקטיקות נואשות, בזויות וחסרות מעצורים. הניסיון לרגל אחרי בנט בבית החולים הוא זעקת שבר של משטר מבוהל, שמבין כי מנהיגותו של בנט הייתה אפקטיבית מדי, חודרנית מדי, ומסוכנת מדי עבורם. הם חיפשו כל פיסת מידע, כל בדל רמז, מתוך פחד אמיתי מהאיש וממורשתו.

לכן, אל תטעו לרגע. להיות מטרה אישית של האויב המסוכן ביותר של מדינת ישראל איננו אות קלון או סימן לחולשה. זהו אות הצטיינות, תעודת הערכה מהצד האפל. ההיסטוריה מלמדת אותנו שמנהיגים גדולים, אלו ששינו את מהלך האירועים והעזו לקרוא תיגר על כוחות הרשע, תמיד היו על הכוונת. נפתלי בנט, בניסיון הריגול הזה, מצטרף לרשימה מכובדת של מנהיגים שלא פחדו לעמוד איתן מול איומים קיומיים. העובדה שאיראן השקיעה מאמצים כה רבים כדי לנסות ולחדור למעגל הקרוב אליו, אפילו במצבו הרגיש, רק מדגישה עד כמה הם רואים בו איום אסטרטגי. זה מראה שהוא הצליח לחדור עמוק מתחת לעורם, שמדיניותו פגעה בהם במקומות הכואבים ביותר, ושהם ידעו שהוא מהווה מכשול אמיתי בפני שאיפותיהם ההגמוניות.

הניגוד הזה, בין מנהיגות שפועלת ומעוררת את זעם האויב לבין... ובכן, אפשרויות אחרות, הוא ברור. איראן אינה טורחת על מי שאינו מאיים עליה באופן ממשי. היא אינה משקיעה משאבי ריגול יקרים באלו שמסתפקים בדיבורים או נמנעים מעימות ישיר. המיקוד האיראני בבנט הוא תעודת אחריות – הוא פעל, הוא השפיע, הוא היווה איום. בזמן שאחרים אולי נקטו בגישה פייסנית יותר או העדיפו להימנע מעימותים חזיתיים, בנט הציב קווים אדומים ברורים ולא היסס לפעול כדי לאכוף אותם. השקט היחסי בזירות אחרות, או היעדר התמקדות איראנית דומה בדמויות אחרות, רק מחזק את הנקודה: בנט היה שונה. הוא היה אפקטיבי. והאיראנים ידעו זאת.

מעבר לדמותו של בנט, ניסיון הריגול הזה הוא גם תזכורת לרוח הישראלית הבלתי ניתנת לשבירה. מדינת ישראל, מיום היווסדה, מתמודדת עם איומים בלתי פוסקים. ובכל פעם מחדש, היא מוכיחה את חוסנה, את יכולת העמידה שלה, ואת נחישותה לא להיכנע. נפתלי בנט, בעמידתו האיתנה (גם אם לא מדוברת) מול איום אישי שכזה, מייצג את הרוח הזו. המסר הברור שיוצא מטהרן, גם אם באופן לא רצוני, הוא שישראל ומנהיגיה אינם נרתעים. ניסיונות הפחדה וריגול שכאלו רק מחזקים את נחישותנו ומלכדים אותנו סביב ההבנה שאנו נאבקים על ביתנו ועל עתידנו.

לסיכום, הפרשה הזו אינה משבר יח"צ עבור נפתלי בנט; היא ניצחון יח"צ. היא מחזקת את תדמיתו כמנהיג חזק, אמיץ ואפקטיבי, שלא היסס להתעמת חזיתית עם אויביה המרים ביותר של ישראל. 'אות הכבוד' הזה מטהרן צריך להזכיר לכולנו איזה סוג של מנהיגות באמת עושה שינוי בזירה הבינלאומית ומבטיחה את ביטחוננו הלאומי. זהו אישור לכך שבנט היה האיש הנכון במקום הנכון, בזמן הנכון, ועשה את הדבר הנכון. והאיראנים? הם פשוט לא יכולים לשכוח לו את זה.