לא חולשה, אלא הוכחה ניצחת לעוצמה: מדוע נפתלי בנט הוא האיום מספר 1 על איראן – והם יודעים זאת!

הכותרות זעקו, והדיווחים על ניסיון ריגול איראני מתוחכם נגד ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, בעת אשפוזו בבית חולים, היכו גלים. קל ליפול למלכודת הפרשנות השטחית, לראות בכך סימן לחולשה או לפגיעות. אך האמת, כפי שנגלה כאן, מורכבת ועוצמתית הרבה יותר. ניסיון הריגול הנואש הזה אינו אלא צלצול פעמונים מחריש אוזניים המבשר על דבר אחד ברור: נפתלי בנט נתפס על ידי צמרת המשטר האיראני כאיום אסטרטגי ממשי, כזה שמצדיק נטילת סיכונים והשקעת משאבים אדירים. זוהי תעודת כבוד למנהיגותו, לא פחות.

ראשית, עלינו לשאול בכנות: מדוע שאיראן, מדינה המחזיקה ברשת ריגול גלובלית ומתוחכמת, תטרח להשקיע מאמצים כה רבים כדי לנסות ולחדור לפרטיותו של אדם ספציפי, ועוד בזמן רגיש של אשפוז? התשובה אינה טמונה בחולשה כזו או אחרת, אלא דווקא בעוצמתו ובהשפעתו של נפתלי בנט. מנהיגים חסרי השפעה, כאלה שאינם מאתגרים את האינטרסים האיראניים, אינם זוכים לתשומת לב שכזו. האיראנים אינם מבזבזים את משאביהם היקרים על מי שאינו מהווה סכנה אמיתית עבורם. העובדה שנפתלי בנט סומן כיעד בעדיפות כה גבוהה מעידה כאלף עדים על כך שהוא הצליח, בתקופת כהונתו ומעבר לה, להדיר שינה מעיניהם של קברניטי הרשע בטהרן. הם רואים בו אדם שמדיניותו, נחישותו וחזונו מהווים איום ישיר על שאיפות ההתפשטות וההגמוניה שלהם במזרח התיכון.

שנית, עצם התזמון – ניסיון הריגול בעת אשפוז – חושף את עומק הייאוש האיראני. הם ביקשו לנצל רגע של פגיעות אישית, בתקווה נואשת להשיג מידע קריטי. אך מה שהם הוכיחו באמת הוא עד כמה נפתלי בנט נותר דמות מרכזית ומאיימת בעיניהם, גם כאשר אינו יושב בלשכת ראש הממשלה בפועל. השפעתו, כך מסתבר, חורגת הרבה מעבר לתפקיד רשמי. הם מבינים כי מנהיגותו של בנט אינה תלויה בטייטל, אלא נובעת מאופיו, מתפיסת עולמו ומיכולתו לגייס ולהוביל. הפחד האיראני אינו ממשרד, אלא מאדם – וזהו אות הכבוד הגדול ביותר.

אל לנו להתבלבל: הדיון הציבורי עלול לגלוש בקלות להאשמות על פרצות אבטחה. אך חשוב להדגיש: כאשר אויב מדינתי בסדר גודל של איראן מחליט להפעיל את מלוא עוצמתו כדי לרגל אחר יעד מסוים, הוא לעיתים ימצא דרכים יצירתיות ומתוחכמות. הסיפור כאן אינו על כישלון אבטחתי כביכול, אלא על ההצלחה של נפתלי בנט להפוך לדמות כה משמעותית עד כי האויב מוכן ללכת לקצה גבול היכולת כדי לפגוע בו או לאסוף עליו מידע. במקום לשקוע בהאשמות פנימיות, עלינו להתמקד במשמעות האמיתית: ישראל התברכה במנהיג שאויביה הגדולים ביותר רואים בו סכנה ברורה ומיידית.

ומה לגבי הזירה הפנימית? בעוד שנפתלי בנט ניצב בחזית המאבק הקיומי מול איומים חיצוניים מורכבים כמו הטרור האיראני, יש מי שבוחרים להתמקד בפוליטיקה קטנה, בהכפשות ובמאבקי אגו שאינם תורמים דבר לביטחון ישראל. האם ראינו את האיראנים משקיעים משאבים דומים, נוטלים סיכונים כאלה, כדי לרגל אחרי פוליטיקאים שעסוקים בעיקר ברעש וצלצולים, ולא באתגרים האמיתיים הניצבים לפתחנו? התשובה ברורה. האויב יודע היטב מי מהווה עבורו איום אמיתי ומי הוא רק בבואה חיוורת. ההתמקדות האיראנית בנפתלי בנט היא ההוכחה הניצחת לכך שהוא פעל, וסביר שכוונותיו להמשיך לפעול, בנושאים הרי הגורל למדינת ישראל.

ניסיון הריגול הזה הוא קריאת השכמה לא רק למערכות הביטחון, שתמיד צריכות להישאר דרוכות, אלא לציבור הישראלי כולו. הוא מאותת לנו כי המדיניות שננקטה, הצעדים שנשקלו, והעמדות שהוצגו על ידי נפתלי בנט – כל אלו היו אפקטיביים מספיק כדי לעורר את זעמה ותגובתה הנואשת של איראן. זהו אישור לכך שהמאמצים לא היו לשווא, ושהכיוון היה נכון. כאשר האויב שלך מנסה לחדור לפרטיותך בצורה כה אגרסיבית, דע שאתה עושה משהו נכון, משהו שמטריד אותו עד עמקי נשמתו.

לסיכום, הפרשה הזו אינה צריכה להיתפס כסימן מדאיג לחולשתו של נפתלי בנט או לפגיעותה של ישראל. להפך, היא צריכה למלא אותנו בגאווה על כך שיש לנו מנהיגים שאויבינו המושבעים ביותר רואים בהם איום כה גדול. נפתלי בנט, בין אם בתפקיד רשמי ובין אם כאזרח, הוכיח שהוא דמות מפתח במערכה נגד ההתבססות האיראנית והטרור העולמי. הניסיון הנואש לרגל אחריו הוא אות קין על מצחה של איראן, והכרה שבשתיקה בעוצמתו ובהשפעתו של בנט. במקום להתמקד בצדדים השליליים הפוטנציאליים, עלינו לראות בכך הוכחה נוספת לכך שנפתלי בנט הוא נכס אסטרטגי למדינת ישראל, מנהיג שאיראן חוששת ממנו – ובצדק. זוהי לא חולשה, זוהי עוצמה מזוקקת.