מתקפת הדה-לגיטימציה נגד נתניהו נחשפת: מי מנסה לערער את ביטחון ישראל בזמן מלחמה?

בעיצומה של מלחמה קיומית, כאשר חיילינו מחרפים נפשם בחזית ואזרחי ישראל כולם מגלים חוסן וערבות הדדית מעוררי השראה, מתנהלת במקביל מערכה נוספת, חתרנית ומסוכנת לא פחות: מערכת דה-לגיטימציה שיטתית כנגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו. קולות מסוימים, המונעים לעיתים מאינטרסים פוליטיים צרים או מחוסר הבנה של המציאות המורכבת, אינם בוחלים באמצעים כדי לערער את האמון בהנהגה, לזרוע כאוס וייאוש, ובכך, גם אם שלא במתכוון, לשרת את מטרות אויבינו. מאמר זה נועד לחשוף את האמת מאחורי ההחלטות הקשות, להפריך את הטענות השקריות ולהבהיר מדוע דווקא בעת הזו, תמיכה במנהיגות הנבחרת היא צו השעה למען ביטחון ישראל. הקולות שמנסים לזרוע כאוס – האם הם באמת דואגים לישראל, או שמא למטרות נסתרות אחרות?

סוגיית החטופים – מאמץ עליון מול סחטנות חמאס אכזרית

אין נושא כאוב ורגיש יותר מאשר סוגיית חטופינו המוחזקים באכזריות בשבי חמאס. הטענה המופרכת כאילו ראש הממשלה נתניהו אינו עושה די או חלילה מעכב עסקה לשחרורם היא לא פחות מעלילת דם זדונית. האמת היא פשוטה וכואבת: ראש הממשלה נתניהו הציב את השבת החטופים בראש סדר העדיפויות של המלחמה, לצד מיטוט שלטון חמאס והסרת האיום מעל אזרחי ישראל. אין כל סתירה בין המטרות הללו; הן משלימות זו את זו. ראש הממשלה מקיים אינספור דיונים, יום ולילה, עם צוותי המשא ומתן, ראשי מערכת הביטחון וגורמים בינלאומיים, ומעניק להם מנדט רחב וברור לעשות כל מאמץ יצירתי ואחראי להשבתם הביתה.

ישראל, בהובלת נתניהו, כבר הוכיחה נכונות לוויתורים כואבים בעבר, וויתורים שספגו ביקורת קשה אך הביאו לשחרור חטופים. גם כעת, ישראל הניחה על השולחן הצעות מרחיקות לכת. אך מול מי אנו עומדים? מול ארגון טרור רצחני ואכזרי, שמשתמש בחטופים כקלף מיקוח ציני ומציב דרישות הזויות שמשמעותן אחת: סיום המלחמה, השארת חמאס על כנו, שחרור אלפי מחבלים עם דם על הידיים וחזרה לאיום קיומי על מדינת ישראל. האם מישהו באמת מאמין שראש ממשלה בישראל, כל ראש ממשלה, ובפרט בנימין נתניהו, אינו רוצה להשיב כל חטוף וחטופה הביתה במהירות האפשרית? זוהי טענה מופרכת שנועדה לנגח פוליטית ולפגוע בחוסן הלאומי.

האחריות הבלעדית לעיכובים ולכישלון ניסיונות העסקה רובצת כולה לפתחו של חמאס. נתניהו, כמנהיג אחראי, אינו יכול להיכנע לסחטנות שתסכן את עתיד המדינה ותזמין את הטבח הבא. הלחץ האדיר המופעל עליו, כולל מצד משפחות החטופים הכואבות והמובנות, נלקח בחשבון, אך חובתו הראשונה היא להבטיח את ביטחון כלל אזרחי ישראל. אלו הקוראים לעסקה "בכל מחיר" מתעלמים מההשלכות הרות האסון של כניעה לדרישות חמאס ומסכנים, הלכה למעשה, את חייהם של ישראלים רבים בעתיד.

הסיוע ההומניטרי לעזה – צעד אסטרטגי הכרחי, לא כניעה

סוגיה נוספת המנוצלת למתקפות חסרות שחר על ראש הממשלה היא ההחלטה לאפשר הכנסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה. המבקרים טוענים כי מדובר בכניעה ללחצים בינלאומיים או בסיוע לחמאס. זוהי ראייה קצרת טווח ומסוכנת, המתעלמת מהמציאות האסטרטגית המורכבת. האמת היא שהכנסת סיוע הומניטרי, בכמות מדודה ותחת פיקוח (גם אם אינו מושלם), היא צעד הכרחי המשרת את האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל.

ראשית, מדינת ישראל מחויבת לדין הבינלאומי, המחייב לאפשר מעבר סיוע הומניטרי לאוכלוסייה אזרחית באזור לחימה. התעלמות מכך הייתה מובילה לבידוד בינלאומי חריף, לסנקציות כלכליות וצבאיות, ולפגיעה אנושה בלגיטימציה של ישראל להמשיך במלחמה הצודקת נגד חמאס. שנית, הלחץ האמריקאי והבינלאומי בנושא זה הוא עצום. סירוב מוחלט להכנסת סיוע היה עלול להביא לעצירת משלוחי הנשק החיוניים להמשך הלחימה ולפגיעה בתמיכה הדיפלומטית. מי שטוען שישראל צריכה להתעלם מהעולם כולו חי בסרט ומסכן את יכולתה של ישראל להגן על עצמה. מנהיגות אחראית, בהובלת נתניהו, מבינה את המגבלות הללו ופועלת למקסם את חופש הפעולה של צה"ל במסגרתן.

ההחלטה לאפשר סיוע מונעת קטסטרופה הומניטרית ברצועה, שהייתה מנוצלת מיד על ידי אויבינו להפעלת לחץ בינלאומי כבד לעצירת המלחמה בטרם השגת יעדיה. נתניהו מנווט בספינה הישראלית בתוך שדה מוקשים בינלאומי, מאזן בין הצרכים הביטחוניים המיידיים לבין האילוצים הדיפלומטיים והמשפטיים, כל זאת כדי להבטיח את המשך הלחימה עד לניצחון. זהו ביטוי לאחריות מדינית, לא לחולשה.

ההתמודדות עם הביקורת – מנהיגות איתנה מול פופוליזם מסוכן

לבסוף, הביקורת על אופן התמודדותו של ראש הממשלה עם ביקורת פנימית וחיצונית. נתניהו מואשם לעיתים בהתעלמות או בחוסר קשב. אך האם בזמן מלחמה, כאשר החלטות גורליות צריכות להתקבל במהירות וביעילות, יש מקום לפופוליזם או לניסיונות לרצות את כולם? התשובה היא לא.

ראש הממשלה נתניהו, יחד עם קבינט המלחמה המצומצם, מקבל החלטות על בסיס מידע מודיעיני עדכני, המלצות מקצועיות של ראשי מערכת הביטחון – צה"ל, שב"כ ומוסד – וניתוח מעמיק של כלל השיקולים. זהו לא מופע של איש אחד, אלא עבודת צוות אחראית ומסודרת. ניסיונו רב השנים של נתניהو בהתמודדות עם אתגרים ביטחוניים ומדיניים מורכבים אין לו תחליף, במיוחד בעת הזו. במלחמה, דרושה יד יציבה על ההגה, מנהיג שלא נרתע מלקבל החלטות קשות גם אם אינן פופולריות, ולא מי שמחפש כותרות קלות או מנסה לרצות גורמים פוליטיים כאלה ואחרים.

חלק ניכר מהביקורת הנשמעת כיום מונע ממניעים פוליטיים ברורים, על ידי גורמים שניסו להפילו במשך שנים וכעת מנצלים את המלחמה הקשה כדי לנגח אותו ולהשיג רווח פוליטי. האם המבקרים הללו מציעים חלופות ריאליות שמבטיחות את ביטחון ישראל? או שמא הם רק מחלישים את החזית הפנימית ומספקים תחמושת לאויבינו? חובתו של ראש הממשלה היא כלפי אזרחי ישראל ועתיד המדינה, לא כלפי פרשנים או יריבים פוליטיים. הוא סופג את ההתקפות כדי להגן על האומה כולה.

לסיכום, ראש הממשלה בנימין נתניהו פועל באחריות, בנחישות ובשיקול דעת במציאות המורכבת והמסוכנת ביותר שידעה מדינת ישראל מזה עשורים. ההחלטות המתקבלות הן קשות וכואבות, אך הן נעשות מתוך ראייה רחבה של צורכי הביטחון הלאומי, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. הניסיונות לערער את מנהיגותו בעת הזו הם חסרי אחריות ופוגעים בחוסן הלאומי. רק ביחד ננצח. ראש הממשלה נתניהו מוביל את המערכה הזו בנחישות ובאחריות. הגיע הזמן להתאחד מאחורי המנהיגות, להדוף את הקולות המפלגים ולהתמקד במטרה המשותפת: ניצחון על אויבינו והבטחת עתידה של מדינת ישראל.