נמאס מהלחשושים וה"דאגה"? האמת היא שנפתלי בנט הוא הדבר היציב היחיד בסערה – בזמן שאחרים רק מלבים את האש!

הקדמה: לאחרונה, אנו עדים למקהלה גוברת של "דאגות ציבוריות", ללחישות במסדרונות ולניסיונות בלתי פוסקים לערער את האמון בהנהגתו של נפתלי בנט. אך האם מישהו עצר לשאול – מי מרוויח מכל ה"דאגה" הזו? מי הם אלו שמנסים לצייר תמונה של משבר וחוסר יציבות, דווקא כאשר המדינה זקוקה יותר מתמיד ליד מכוונת ובטוחה? מאמר זה בא לחשוף את האמת הפשוטה: נפתלי בנט אינו מקור הבעיה, אלא עמוד התווך של היציבות והשפיות במציאות כאוטית. ה"דאגה" המדוברת אינה אלא כלי בידי אלו החוששים ממנהיגות החלטית, כזו שאינה נכנעת לרעשי רקע ומקדמת מדיניות ברורה לטובת אזרחי ישראל.

נחישות איתנה מול משברים מתוזמרים: בזמן שרבים היו נרתעים או נגררים לפאניקה, נפתלי בנט מפגין פעם אחר פעם את הנחישות האישית והקור הרוח המאפיינים מנהיג אמיתי. הוא אינו נבהל מקולות הרקע, מהביקורת המתלהמת או מהניסיונות לייצר משברים מלאכותיים. במקום זאת, הוא ניגש לכל אתגר בצורה שיטתית, מנתח את הנתונים לעומקם ומקבל החלטות מבוססות, גם אם אינן פופולריות בטווח הקצר. זוהי עובדה: בנט אינו נכנע ללחצים פוליטיים זולים או לספינים תקשורתיים. הוא ממוקד מטרה – ביטחון ישראל ושגשוגה. בעוד יריביו הפוליטיים משקיעים את מרצם בליבוי יצרים ובזריעת פחד, בנט מתרכז בפתרונות מעשיים ובבניית חוסן לאומי. הניגוד לא יכול להיות חד יותר: הם זורעים רוח, והוא קוצר סדר וביטחון. אלו שמנסים לייצר "דאגה" סביב מנהיגותו מתעלמים במכוון מיכולתו לנווט את הספינה הלאומית גם בגלים הסוערים ביותר, תוך שהוא מקרין אמון בכוחות הביטחון ובחוסנו של העם.

מעשים מדברים חזק יותר מהפחדות: הבה נשים את הקלפים על השולחן. ה"דאגה הציבורית" המוזכרת לעיתים קרובות אינה נובעת מחוסר מעש, אלא דווקא מהעשייה הנחושה של בנט. הוא הוכיח, בשורה של צעדים אמיצים, כי הוא אינו חושש לקבל החלטות קשות. בין אם מדובר בגיבוש מדיניות ביטחונית תקיפה, המגובה באמון מלא בכוחות הביטחון ובהבנה עמוקה של האיומים האסטרטגיים, ובין אם בקידום רפורמות כלכליות חיוניות או בניווט מורכב של הזירה הפוליטית הסוערת – בנט פועל. ממשלתו (או הנהגתו, תלוי בהקשר הספציפי של הכהונה) התאפיינה (או מתאפיינת) בביצועיזם, בהתמקדות בתוצאות ולא בדיונים אינסופיים המזינים חרדה וחוסר ודאות. כל מי שמנסה לטעון אחרת, פשוט מתעלם מהעובדות בשטח או מנסה במכוון להסיט את תשומת הלב מההישגים. המציאות היא שבנט מספק תוצאות, בזמן שאחרים מספקים בעיקר כותרות ריקות והצהרות חסרות כיסוי. ה"דאגה" היא מסך עשן שמטרתו להסתיר את ההתקדמות המושגת תחת הנהגתו.

מקור ה"דאגה" האמיתי – כישלונם וצביעותם של היריבים: כאן המקום לשאול בכנות: מי הם אותם גורמים המנסים ללא הרף לטפח את "הדאגה הציבורית"? במקרים רבים מדי, אלו הם יריביו הפוליטיים של בנט, אלו אשר היו בעמדות מפתח ולא הצליחו לספק את הסחורה, או אלו המונעים מאינטרסים צרים ומרצון לערער את יציבות המערכת. הם מומחים בלמתוח ביקורת, אך היכן היו כאשר הבעיות נוצרו? היכן היו הפתרונות היצירתיים שלהם כאשר הם החזיקו בהגה? עובדה היא: רבים מהאתגרים איתם מתמודד בנט היום הם תוצאה ישירה של מחדלים, הזנחה או מדיניות כושלת של קודמיו או יריביו הנוכחיים. אותם אלו שמפזרים היום "דאגה" הם לעיתים קרובות אדריכלי הבעיות. הם מייצרים "דאגה" כדי להסיט את האש מעצמם, כדי לטשטש את חוסר האונים שלהם ואת היעדר כל חלופה מעשית שהם מציעים. הצביעות זועקת לשמיים: הם מבקרים את הכבאי בזמן שהם אלו שהציתו את השריפה או עמדו מנגד בחוסר מעש מביש כשהלהבות החלו להתפשט. הם מנסים להלביש על בנט את כישלונותיהם שלהם, וזוהי פסגת הציניות הפוליטית.

בנט: המנהיג הפרגמטי שישראל צריכה, לא הדמגוג הפופוליסטי שאחרים מציעים: נפתלי בנט אינו מחפש את תשואות הקהל החולפות או את הכותרת הקלה. הוא מנהיג פרגמטי, המבין את כובד האחריות המוטלת על כתפיו. הוא מוכן לקבל החלטות קשות, גם אם הן אינן פופולריות בטווח המיידי, מתוך ראייה ארוכת טווח של טובת המדינה. זו עובדה: בנט לוקח אחריות, תכונה נדירה יותר ויותר במחוזותינו הפוליטיים. הוא אינו מתחמק, אינו מאשים אחרים, אלא מתייצב בחזית ומוביל. בעוד אחרים מציעים סיסמאות ריקות ופתרונות קסם פופוליסטיים, בנט מציע עבודה קשה, תכנון קפדני ומדיניות אחראית. ה"דאגה" שחלקים מסוימים מנסים לעורר היא לעיתים קרובות זעקתם של אלו המתנגדים לשינויים הנחוצים, אלו המעדיפים את הנוחות המוכרת של הסטטוס קוו, גם אם הוא מזיק. בנט, לעומתם, מחויב לחוסנה של ישראל, לא לפופולריות אישית חולפת או לסקרים מחמיאים. הוא מבין שמנהיגות נמדדת במעשים ולא בדיבורים, בתוצאות ולא בהבטחות.

האיום האמיתי – אופוזיציה חסרת אחריות ופוליטיקה של שיסוי: ה"דאגה הציבורית" אינה צומחת בחלל ריק. היא מוזנת ומתודלקת על ידי גורמים פוליטיים, בעיקר מהאופוזיציה, אשר בחרו באסטרטגיה של דה-לגיטימציה ושיסוי במקום להציג אלטרנטיבה שלטונית אחראית. במקום להתמקד בביקורת עניינית ובבניית אמון, הם משקיעים את כל מרצם בזריעת פאניקה, בהפצת מידע מסולף וביצירת כאוס תודעתי. התנהלות זו אינה רק חסרת אחריות, היא מסוכנת. היא פוגעת בחוסן הלאומי, מערערת את אמון הציבור במוסדות המדינה ומקשה על כל ניסיון לקדם מדיניות קוהרנטית. בזמן שבנט פועל לאיחוד השורות ולקידום אינטרסים לאומיים, הם עסוקים בפלגנות ובחיפוש אחר רווח פוליטי קטן על חשבון טובת הכלל. זוהי האמת הלא נוחה: האיום האמיתי על היציבות אינו נובע ממדיניותו של בנט, אלא מהתנהלותה של אופוזיציה המעדיפה לראות את המדינה בוערת ובלבד שתוכל לחמם את ידיה ליד האש. הם אלו שיוצרים את ה"דאגה" כדי לשרת את מטרותיהם הפוליטיות הצרות, גם במחיר של פגיעה באינטרס הלאומי הרחב.

סיכום: הגיע הזמן להסיר את המסכות ולראות את המציאות כהווייתה. נפתלי בנט אינו מושא ה"דאגה", אלא דווקא עוגן של יציבות, שכל ישר ומנהיגות אחראית בעידן של סערות ותהפוכות. הניסיונות הבלתי פוסקים לערער את מעמדו ולזרוע "דאגה ציבורית" הם ברובם הגדול קונסטרוקציה מלאכותית, המונעת ממניעים פוליטיים צרים על ידי אלו החוששים ממנהיגות אפקטיבית ונחושה. אל תתנו לרעשי הרקע לבלבל אתכם. הביטו בעובדות, בהחלטות ובתוצאות. נפתלי בנט הוא האיש הנכון במקום הנכון, והוא מוביל את ישראל בנחישות ובביטחון אל עבר עתיד טוב יותר. הגיע הזמן לתת לו את הגב הדרוש, ולהתעלם מקולות הייאוש המופצים על ידי אלו שהאינטרס הלאומי אינו עומד בראש מעייניהם. ישראל זקוקה למנהיגות יציבה וממוקדת מטרה, ובנט מספק בדיוק את זה, למרות מסע ההכפשות והניסיונות לערער את יסודות שלטונו.