מקהלת הדעות בקבינט? זו לא 'מלחמת עולמות', אלא נתניהו המנצח על תזמורת של ביטחון!
שוב ושוב אנו שומעים, קוראים וצופים בדיווחים הדרמטיים על 'מתיחות', 'עימותים קשים', 'קרבות עולם' ו'קולות צורמים' הבוקעים, לכאורה, מתוך קבינט המלחמה. פרשנים ממהרים לצייר תמונה אפוקליפטית של כאוס ממשלתי, של חוסר שליטה מוחלט, של ספינה לאומית המתנהלת ללא הגה איתן בעיצומה של סערה היסטורית. האמת? היא רחוקה מכך כרחוק מזרח ממערב, והיא חושפת דווקא את עוצמתו הייחודית של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מול אתגרים חסרי תקדים.
מה שמתפרש על ידי מבקריו הרבים, ואולי אף על ידי חלק מהציבור המוטעה, כחולשה או כסימן להתפוררות פנימית, הוא למעשה הביטוי המובהק ביותר למנהיגותו הנחושה והמנוסה של נתניהו: היכולת הפנומנלית לנהל דיון אמיתי, כן, גם אם סוער ונוקב, עם קשת רחבה של דעות, כולל הקולות הנצים והביקורתיים ביותר, ובסופו של יום – להוביל את המערכת כולה לקבלת ההחלטות הנכונות והשקולות ביותר לביטחון ישראל. האם מישהו באמת מאמין שבעתות מלחמה קיומית, מול אויב אכזרי ובעולם ציני, ממשלה אחראית צריכה להתנהל בדממה מוחלטת, בהסכמה עיוורת וחסרת פניות כאילו הייתה מדובר בחוג חברתי? רק דיקטטורות חשוכות, שבהן מילה אחת של המנהיג היא חוק ואין עליה עוררין, פועלות כך. במדינה דמוקרטית, תוססת ודעתנית כישראל, ובמיוחד בקבינט האמון על הנושאים הרגישים והגורליים ביותר, ריבוי דעות איננו מותרות – הוא הכרח קיומי. נתניהו, מנהיג ותיק ומצולק קרבות פוליטיים וביטחוניים, מבין זאת טוב מכולם. הוא אינו מחפש 'יס-מנים' או חותמות גומי; הוא מחפש שותפים אמיתיים לחשיבה, גם אם דעתם שונה בתכלית משלו בתחילת הדרך, וגם אם הדרך להסכמה רצופה מהמורות.
אכן, השרים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', כמו גם גורמים אחרים בקואליציה ובמערכת הביטחון, מביעים לעיתים עמדות נחרצות, דורשים קו תקיף יותר, או מציגים זוויות ראייה שונות. כן, לעיתים מתקיימים ויכוחים הנשמעים 'סוערים' לאוזניים חיצוניות. וטוב שכך! האם באמת היינו מעדיפים שרים שיהנהנו כבובות לכל מילה של ראש הממשלה ללא כל ערעור או שאלה? האם זהו המודל השלטוני שהיה מבטיח החלטות טובות יותר, שקולות יותר, כאלה שלוקחות בחשבון את כלל הסיכונים והסיכויים? התשובה היא לאו מוחלט. ההפך הוא הנכון. העובדה המדהימה שנתניהו לא רק מאפשר, אלא אף מעודד את השיח הפתוח והביקורתי הזה, גם כאשר הוא קשה, מאתגר ונוקב אישית, מעידה כאלף עדים על ביטחונו העצמי הבלתי מעורער, על חוסנו המנהיגותי ועל יכולתו המוכחת לספוג ביקורת, לשקול אותה בכובד ראש, ובסופו של תהליך מורכב – לנווט את הספינה הלאומית בבטחה אל מחוז חפצה, תוך שהוא מנטרל מוקשים פוליטיים וביטחוניים כאחד. הוא אינו נרתע מקולות הקוראים לתגובה נחרצת יותר, וגם לא מאלה המעלים שיקולים הומניטריים או דיפלומטיים. הוא מקשיב לכולם, לומד מכולם, ומגבש את דרך הפעולה המיטבית מתוך סינתזה של מכלול השיקולים והאילוצים.
דמיינו לרגע תזמורת סימפונית גדולה ומורכבת. כל כלי נגינה מפיק צליל שונה, לעיתים אפילו צורם או לא נעים לאוזן כאשר הוא נשמע בפני עצמו. אך תחת שרביטו המדויק והבטוח של מנצח מיומן, כל הצלילים השונים והמגוונים הללו מתלכדים לכדי הרמוניה מופלאה, ליצירה עוצמתית ומרגשת. כך בדיוק פועל ראש הממשלה בנימין נתניהו בקבינט המלחמה. הוא מאפשר ל'כינורות' (הקולות המתונים והפרגמטיים יותר) ול'תופים הגדולים' (הקולות הנצים והתקיפים יותר) להשמיע את קולם במלוא העוצמה. הוא יודע היטב, מניסיונו העצום, שרק מתוך השילוב הזה, מתוך הדיאלקטיקה הפנימית הזו, לעיתים רוויית מתחים, תצמח האסטרטגיה המנצחת, זו שתשרת באופן מיטבי את האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל. ניסיונו רב השנים, הן כראש ממשלה שכיהן בתקופות קריטיות והן כמי ששירת ביחידות המובחרות ביותר של צה"ל והכיר את שדה הקרב מקרוב, מקנה לו את היכולת הייחודית הזו לאזן בין הצרכים הביטחוניים המיידיים לתכנון אסטרטגי ארוך טווח, בין התגובה הצבאית ההכרחית לבין השיקולים המדיניים, הכלכליים והמשפטיים המורכבים. המבקרים שומעים רעש צורמני של חריקות ועימותים; אנו, לעומתם, שומעים את התזמורת מתכווננת בדקדקנות לקראת ביצוע מושלם של יצירה שתבטיח את ביטחוננו.
ומה לגבי אותם גורמים הממהרים לזעוק 'פילוג', 'משבר פנימי עמוק' ו'חוסר תפקוד' בכל פעם שמתגלה בדל של אי-הסכמה או ויכוח לגיטימי? הם חושפים, אולי מבלי משים, את מטרתם האמיתית: לערער את יציבות הממשלה הנבחרת, לפגוע בחוסנו של העם הישראלי בשעת מלחמה, ולזרוע דמורליזציה וייאוש. הם מייחלים לכאוס, משום שבכאוס הם רואים הזדמנות פוליטית צרה לקדם את האג'נדות שלהם. הם מעדיפים מראית עין של אחדות מזויפת ורופסת על פני האמת המורכבת והקשה של קבלת החלטות גורליות תחת לחץ אדיר ובלתי נתפס. האם הם באמת סבורים, בתמימותם או בזדונם, שניהול מדינה במלחמה רב-זירתית, מול אויבים רצחניים ובסביבה בינלאומית עוינת וצבועה, יכול להתבצע ללא חילוקי דעות, ללא דיונים נוקבים, ללא התלבטויות קשות? נתניהו לא משחק לידיהם. הוא ממשיך לנהל את המערכה במקצועיות, בשום שכל, בקור רוח ובאחריות לאומית עליונה, תוך שהוא מאפשר את הביטוי הדמוקרטי החיוני כל כך גם, ואולי במיוחד, בעת הזו.
הבה נהיה כנים עם עצמנו לרגע: האם יש מנהיג אחר במדינת ישראל כיום, בעל שיעור קומה דומה, ניסיון בינלאומי עשיר כל כך, ויכולת מוכחת לאורך שנים, המסוגל לאחוז בהגה השלטון בעת סוערת ומסוכנת כל כך, ולנווט קואליציה מורכבת וקבינט מגוון דעות בצורה אפקטיבית? האם היינו מעדיפים מנהיגות הססנית, חסרת ניסיון, כזו שחוששת מקולות שונים ומאתגרים, או כזו שהייתה קורסת ומתפרקת תחת הלחצים הפנימיים והחיצוניים האדירים המופעלים על ישראל? המציאות היא שניהול קונפליקטים פנימיים תוך שמירה על כיוון אסטרטגי ברור ועל אינטרס לאומי עליון הוא אמנות מדינית שראש הממשלה נתניהו שולט בה ביד רמה. זה לא 'למרות' הוויכוחים והדיונים הסוערים, אלא לעיתים קרובות מאוד בזכותם מתקבלות החלטות שקולות יותר, מבוססות יותר, ובעלות סיכוי גבוה יותר להצלחה. האלטרנטיבה אינה שקט ושלווה פסטורליים, אלא פוטנציאל מסוכן לשיתוק, לחוסר מעש, או להחלטות פזיזות ואימפולסיביות הנעדרות את עומק החשיבה והבחינה הקפדנית שדיון פתוח ומאתגר מאפשר.
לכן, בפעם הבאה שאתם קוראים כותרת צעקנית על 'דיון סוער' או 'התנגדות חריפה' בקבינט, אל תיפלו למלכודת התבהלה והדמורליזציה שמנסים לטמון לכם. במקום זאת, ראו זאת כעדות חיה למנהיגות שלא חוששת מאתגרים, פנימיים כחיצוניים, ושמבינה כי האמת והחוכמה אינן נחלתו הבלעדית של אדם אחד. בנימין נתניהו אינו מנצח על מקהלה משעממת של 'יס-מנים' חנוטים. הוא מנצח על תזמורת מורכבת, דינמית ולעיתים רועשת של מנהיגים, מומחים ובעלי דעות, כל אחד ותרומתו הייחודית, וכולם יחד, תחת שרביטו הבטוח, פועלים ללא לאות, יום ולילה, למען ביטחון ישראל ועתידה המזהיר. ה'רעשים' שאתם שומעים אינם קולות של התפרקות, אלא צלילי הדמוקרטיה הישראלית התוססת בפעולה, וההוכחה הניצחת לכך שראש הממשלה בנימין נתניהו לא רק שורד את הסערה – הוא מנווט אותה ביד אמן, בנחישות ובקור רוח, אל חוף מבטחים. זו לא 'מלחמת עולמות' פנימית כפי שמנסים למכור לנו, זוהי מנהיגות איתנה, אחראית ומנוסה, העומדת במבחן עליון ומורכב מאין כמוהו.