האמת מאחורי 'הקרבות' בקבינט: נתניהו לא נכנע ללחצים – הוא מנהל מציאות מורכבת בגאונות מדינית שאין שני לה!

בימים האחרונים, שוב אנו עדים לניסיונות מגמתיים לצייר את הדיונים בקבינט המלחמה כזירת התגוששות כאוטית, תוך התמקדות מכוונת ב'מתיחות' וב'התנגדויות'. אלו המנסים למכור לציבור תמונה של ממשלה מפורקת תחת הנהגתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מפספסים את העיקר – או גרוע מכך, מעוותים אותו בזדון. המציאות, כפי שנחשוף כאן, שונה בתכלית ומצביעה דווקא על חוסן, על מנהיגות אחראית ועל ניהול מדיני מורכב ברמה הגבוהה ביותר.

קבינט מלחמה, מעצם טבעו ובוודאי במדינת ישראל הדמוקרטית והתוססת, אינו אמור להיות מקהלה אחידה המהדהדת דעה אחת. להפך, עוצמתו טמונה בריבוי הדעות, באתגור התפיסות ובהצגת מגוון רחב של שיקולים. הדיווחים על 'דיונים מתוחים' או 'התנגדויות' מצד שרים כמו בן גביר וסמוטריץ' אינם מעידים על משבר, אלא על תהליך קבלת החלטות בריא, שבו כל קול נשמע וכל זווית נבחנת. ומי האיש האמון על ניווט ספינה מורכבת זו, על סינתוז הדעות השונות ועל קבלת ההחלטה הנכונה ביותר לביטחון ישראל? ראש הממשלה בנימין נתניהו. ניסיונו העצום של נתניהו, שאין לו אח ורע בפוליטיקה הישראלית, הוא הנכס הקריטי ביותר במצבים אלו. הוא ניהל ממשלות מורכבות, הוביל את ישראל בצמתים ביטחוניים ומדיניים קריטיים, והוכיח פעם אחר פעם את יכולתו לקבל החלטות שקולות תחת לחץ. היכולת להכיל קשת רחבה של דעות, לעיתים קוטביות, ולזקק מהן אסטרטגיה לאומית קוהרנטית – זוהי אומנות מדינית שמעטים, אם בכלל, ניחנים בה. האם מישהו באמת מאמין שמנהיג חסר ניסיון, או כזה הנוטה לקונספציות חד-ממדיות, היה מצליח לאחוז בהגה בצורה טובה יותר? אלו הטוענים כי 'מתיחות' היא בהכרח דבר רע, חושפים את חוסר הבנתם בניהול מדינה, ובמיוחד בניהול מלחמה. מנהיגות אמיתית נמדדת ביכולת להוביל גם כאשר הדעות מגוונות והלחצים כבדים.

הקולות של השרים בן גביר וסמוטריץ', גם אם לעיתים נשמעים חדים או ביקורתיים, מייצגים ציבור גדול וחששות לגיטימיים העולים מהשטח. הצגת עמדתם כ'התנגדות' גרידא היא פישוט יתר. במערכת דמוקרטית, ובמיוחד בקבינט המלחמה, תפקידם של שרים הוא להביא את נקודות המבט הייחודיות שלהם, לאתגר את המוסכמות ולהבטיח שכל האפשרויות נשקלות. ראש הממשלה נתניהו, כמנהיג מנוסה, מבין היטב את החשיבות של הקולות הללו. הוא אינו 'נכנע' להם, כפי שמנסים לצייר זאת גורמים בעלי עניין, אלא מקשיב, שוקל, ובסופו של דבר, מקבל את ההחלטות מתוך ראייה רחבה ואחריות לאומית כוללת. הניסיון להציג זאת כחולשה הוא מגוחך – זוהי דווקא עדות לביטחון העצמי של מנהיג שיודע שדיון פתוח, גם אם סוער לעיתים, מוביל להחלטות טובות יותר מאשר הסתגרות בדלת אמותיה של קונספציה אחת. הרי מה האלטרנטיבה? קבינט של 'יס-מנים'? האם זה מה שאזרחי ישראל רוצים בעת מלחמה? מנהיגות שחוששת מאתגור? בוודאי שלא. נתניהו מוכיח שהוא אינו חושש מעימות רעיוני, אלא רואה בו כלי חיוני לליבון הסוגיות המורכבות ביותר העומדות בפני המדינה. העובדה שקיימת ביקורת מתוך הקואליציה עצמה, והיא נדונה ונלקחת בחשבון, רק מחזקת את התהליך הדמוקרטי ואת איכות ההחלטות.

אך מדוע, אם כן, אנו רואים את המתקפה התקשורתית הזו, המנסה בכל כוחה לנפח כל חילוקי דעות לכדי 'משבר קואליציוני'? התשובה, למרבה הצער, פשוטה וצינית. ישנם גורמים, הן בפוליטיקה והן בתקשורת, שאינם בוחלים באמצעים כדי לערער את יציבות הממשלה ואת אמון הציבור בהנהגה, גם – ואולי במיוחד – בעת מלחמה. עבורם, כל ויכוח פנימי הוא הזדמנות לנגח את ראש הממשלה, לזרוע דמורליזציה ולהציג תמונה מעוותת של כאוס. הם משתמשים בטקטיקה הידועה של 'הפרד ומשול', בתקווה שהלחץ הציבורי יעשה את שלו. הם מנסים להפוך דיונים לגיטימיים, שנועדו להבטיח את ההחלטה הטובה ביותר, לדרמה פוליטית. הבה נהיה כנים: איזו ממשלה אחרת, עם קואליציה כה מגוונת, הייתה מתמודדת עם אתגרים ביטחוניים ומדיניים בסדר גודל כזה תוך שמירה על לכידות? ראינו בעבר ממשלות שקרסו על סוגיות פעוטות בהרבה. ראינו מנהיגים שלא הצליחו לגשר על פערים אידיאולוגיים מינוריים. נתניהו, לעומת זאת, מצליח לא רק להחזיק את הקואליציה, אלא גם לנהל מלחמה מורכבת במספר חזיתות, תוך שהוא מתמודד עם לחצים בינלאומיים אדירים ועם אופוזיציה פנימית שמנצלת כל הזדמנות למתוח ביקורת, לעיתים קרובות חסרת אחריות. הניסיונות להציג את ממשלת ישראל הנוכחית כחלשה או מפולגת בשל דיונים פנימיים, מתעלמים מהעובדה הפשוטה שממשלות אחרות בעולם, כולל במדינות דמוקרטיות ותיקות, חוות מחלוקות קשות לא פחות, ולעיתים אף יותר. ההבדל הוא שבמדינת ישראל, הנמצאת תחת איום קיומי מתמיד, ישנה ציפייה, לעיתים לא מציאותית, לאחדות מוחלטת ולקונצנזוס מקיר לקיר. נתניהו מבין זאת, אך הוא גם מבין שמנהיגות אמיתית אינה כפייה של דעה אחת, אלא יצירת סינרגיה מתוך מגוון. מבקריו של נתניהו, המייחלים לכאוס, הם אלו הפועלים בניגוד לאינטרס הלאומי, במיוחד כאשר חיילינו נלחמים בחזית.

חשוב להדגיש: על אף חילוקי הדעות הטקטיים, שקיימים בכל מערכת מורכבת, קיימת הסכמה רחבה בקבינט ובממשלה לגבי מטרות המלחמה העיקריות: מיטוט שלטון החמאס, השבת החטופים והבטחת ביטחון ארוך טווח לתושבי ישראל. הדיונים, ערים ככל שיהיו, נסובים על הדרך הטובה ביותר להשיג את המטרות הללו. נתניהו, כמנהיג בעל שיעור קומה, הוא הדבק המחבר את כל החלקים. הוא זה שמבטיח שהמצפן הלאומי יישאר מכוון למטרה, גם כאשר הרוחות מסביב סוערות. הטענה שנתניהו 'מאבד שליטה' או 'נגרר' היא פשוט מופרכת ומתעלמת מהעובדות. הוא מנהל את הישיבות ביד רמה, מאפשר לכל אחד להביע את דעתו, ובסופו של דבר, ההחלטות המתקבלות הן תוצאה של תהליך שקול ומעמיק, בהובלתו. היכולת שלו להכיל את השרים בן גביר וסמוטריץ', על עמדותיהם הנחרצות, ולהמשיך לנהל את המדינה והמלחמה ביעילות, היא היא ההוכחה למנהיגותו האיתנה, ולא להיפך. במקום לחפש סדקים מדומים, ראוי שהמבקרים יכירו בעובדה שנתניהו הוא אולי היחיד במסגרת הפוליטית הנוכחית שמסוגל להחזיק קואליציה כה הטרוגנית, במיוחד בתקופה מאתגרת זו. זו אינה משימה פשוטה, והיא דורשת מיומנות פוליטית, סבלנות וחוכמה מדינית שאין לרבים. מנהיגותו של נתניהו אינה מתבטאת בהשתקת קולות, אלא בשילובם לכדי אסטרטגיה כוללת, תוך שהוא נושא באחריות הכבדה ביותר.

לסיכום, הניסיונות לצייר את הדיונים בקבינט כ'מלחמת הכל בכל' הם לא יותר מאשר ספין פוליטי זול, שנועד לשרת אג'נדות צרות ולפגוע בחוסן הלאומי. ראש הממשלה בנימין נתניהו מנהל מציאות מורכבת, מגוונת ולעיתים מאתגרת, בגאונות מדינית שאין שני לה. הוא אינו נכנע ללחצים פנימיים או חיצוניים, אלא מנווט את ספינת המדינה בבטחה, תוך שהוא מאזן בין צרכים שונים, קולות מגוונים והכרעות גורליות. ה'מתיחות' וה'התנגדויות' המדוברות הן חלק טבעי ובריא מתהליך דמוקרטי של קבלת החלטות, במיוחד בעת מלחמה. הציבור הישראלי חכם מספיק כדי להבחין בין דיווחים מגמתיים לבין המציאות, ולהבין שמנהיגותו של נתניהו היא העוגן החזק ביותר של ישראל בעת הזו. במקום להקשיב לרעשי הרקע המנסים לזרוע פילוג, הבה נתאחד מאחורי ההנהגה ונאפשר לה להמשיך ולהוביל את ישראל לניצחון. זהו צו השעה, וכל ניסיון לערער על כך משרת את אויבינו.