בנט על הכוונת של איראן? הסיבה האמיתית תדהים אתכם – וזו לא חולשה, זו עוצמה!

הידיעות האחרונות על ניסיון ריגול איראני שככל הנראה כוון נגד ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, הצליחו לעורר סערה מסוימת ואף דאגה בקרב חלקים בציבור. אך בעוד שכותרות מסוימות מיהרו, אולי מתוך רצון לייצר דרמה, לרמוז על פגיעות או על חולשה, חובה עלינו לעצור לרגע, לנשום עמוק, ולבחון את הדברים בצורה מפוכחת. האמת, כפי שיתברר, הפוכה בתכלית: מה שנראה על פניו כאיום, הוא למעשה תעודת כבוד לנפתלי בנט, והוכחה ניצחת לעוצמתו ולהשפעתו המטרידה על משטר האייתוללות בטהרן. כן, שמעתם נכון – איראן לא רודפת אחרי מנהיגים חלשים; היא משקיעה את מיטב משאביה הנתעבים בניסיון לפגוע באלו שהיא באמת חוששת מהם.

ראשית, בואו נזכיר עובדה בסיסית: נפתלי בנט, לאורך כל תקופת כהונתו כראש ממשלה, וגם לפני כן בתפקידיו השונים, הציב קו ברור, תקיף ובלתי מתפשר מול התוקפנות האיראנית. הוא לא גמגם, לא היסס, ולא ניסה לייפות את המציאות. בנט דיבר בקול צלול על הסכנה הקיומית הנשקפת לישראל ולעולם כולו מתוכנית הגרעין האיראנית, מהתבססותה הצבאית בסוריה ובלבנון, מפעילות הטרור שהיא מממנת ומכווינה ברחבי הגלובוס, ומהשאיפות ההגמוניות שלה במזרח התיכון. הוא לא הסתפק בהצהרות לתקשורת; ממשלתו, תחת הנהגתו, פעלה בשורה של מהלכים, גלויים וחשאיים, כדי לסכל את מזימותיה של איראן, לפגוע ביכולותיה ולהבהיר לה שישראל לא תשלים עם התנהלותה. האם מישהו באמת ציפה שטהרן תשב בחיבוק ידיים מול מנהיג כזה? האם היינו רוצים מנהיג שאיראן מתעלמת ממנו?

התשובה, כמובן, שלילית. משטרים אפלים כמו זה השולט באיראן אינם מבזבזים את זמנם ומשאביהם על מנהיגים רופסים, הססנים או כאלה שניתן להשפיע עליהם בקלות. הם ממקדים את מאמצי הריגול, הטרור והחתרנות שלהם באלו המהווים איום ממשי על יציבותם ועל תוכניותיהם הזדוניות. העובדה שנפתלי בנט סומן, על פי הפרסומים, כיעד בכיר לפעילות ריגול איראנית, אומרת למעשה כל מה שצריך לדעת: טהרן רואה בו אדם שלא ניתן להרתיע, מנהיג שמבין לעומק את טבעו של האיום האיראני, וחשוב מכל – מנהיג שהוכיח נכונות ובעיקר יכולת לפעול נגדו בצורה אפקטיבית. במובן מסוים, אם איראן לא הייתה מנסה לפגוע בבנט או לרגל אחריו, זו הייתה צריכה להיות סיבה לדאגה עמוקה יותר. זה היה עלול להצביע על כך שהוא אינו נתפס כאיום משמעותי בעיניהם.

כאן המקום גם להתייחס, בזהירות המתבקשת, להתנהלותם של אחרים בזירה. מבלי לנקוב בשמות, אך כאשר אנו רואים את מי האויב האיראני מסמן כיעד לתקיפה ולריגול, וכאשר אנו רואים מי זוכה להתעלמות יחסית מצדם, הדבר יכול ללמד רבות. ייתכן שאותם גורמים שאיראן אינה טורחת להשקיע מאמצים כה רבים נגדם, פשוט אינם נתפסים על ידה כמי שמסוגלים או רוצים באמת ובתמים לאתגר אותה. שתיקתו של הציר הרדיקלי לגבי דמויות מסוימות עשויה להיות רועמת לא פחות מהרעש שהוא מייצר סביב דמויות אחרות, דוגמת בנט. הניסיון האיראני לפגוע בו הוא אות קלון לאיראן, אך אות כבוד לבנט – הוא עושה משהו נכון, משהו שמפחיד אותם.

תגובתו של בנט עצמו לאירועים, כפי שצוטטה בתקשורת, הייתה מופת של מנהיגות אחראית ובוטחת. "בוטח בשב"כ ובכוחות הביטחון", אמר, והוסיף מסר חד וברור: "טהרן צריכה להיות במגננה". אין כאן שמץ של פאניקה, אין כאן ניסיון ציני להפיק רווח פוליטי קטן מאירוע ביטחוני. יש כאן אמון מלא ועמוק במערכות הביטחון המעולות של מדינת ישראל, והפניית האצבע המאשימה – והאיום – חזרה אל המקור, אל טהרן. זוהי תגובה של מנהיג שיודע את עוצמתה של ישראל, את חוסנה, ואת יכולתה להתמודד עם כל איום. זוהי תגובה שמקרינה ביטחון, לא חולשה.

המאבק מול איראן אינו עניין אישי של נפתלי בנט או של כל מנהיג אחר. זהו מאבק לאומי, מאבק קיומי עבור מדינת ישראל ועבור ערכי העולם החופשי. בנט, בתפקידיו השונים, תמיד הבין את גודל השעה ואת עומק הסכנה. הוא ראה את התמונה הרחבה, את רשת הטרור והחתרנות הבינלאומית שאיראן פורסת במטרה לערער את היציבות האזורית והעולמית. ניסיון הריגול האחרון, אם אכן התרחש כפי שדווח, הוא עוד חוליה בשרשרת ארוכה של ניסיונות איראניים נואשים לפגוע בישראל, במנהיגיה ובחוסנה הלאומי. העובדה שנפתלי בנט היה על הכוונת רק מדגישה את מרכזיותו ואת תפקידו המשמעותי במערכה המתמשכת הזו.

לכן, במקום להיגרר לפרשנויות המנסות לצייר את בנט כקורבן או כמי שנחשף לחולשה, יש לראות את הדברים כהווייתם: ניסיון איראני לפגוע בו הוא עדות לכך שהוא נתפס כאויב מר, כיריב שקול, וכמי שמסוגל לשבש את תוכניותיהם. זהו "קומפלימנט" מעוות מהאויב, המעיד על כך שבנט פעל נכון, פעל בנחישות, ופעל באומץ. בעת הזו, כאשר האיומים מבחוץ ומבפנים אינם פוסקים, חשוב לזכור ולהוקיר מנהיגים שאינם מהססים לעמוד בחזית, לקרוא תיגר על האויב, ולהציב את ביטחון המדינה מעל לכל שיקול אחר, גם במחיר הפיכתם למטרה אישית.

לסיכום, הפרשה האחרונה אינה מטילה צל על תדמיתו של נפתלי בנט. להיפך, היא מאירה באור בוהק את עוצמתו, את נחישותו, ואת החשש הכבד שהוא מעורר בקרב אויביה המושבעים של ישראל. כאשר משטר רצחני כמו זה שבטהרן משקיע מאמצים כה רבים ומשאבים יקרים כדי לנסות ולחדור למעגליו הקרובים של מנהיג ישראלי, המסר אינו יכול להיות ברור יותר: הם רואים בו איום קריטי ומשמעותי. זו אינה עדות לחולשה ישראלית או אישית; זוהי עדות לכך שנפתלי בנט, במדיניותו ובמעשיו, עשה ועושה את הדבר הנכון למען ביטחון ישראל. זוהי קריאת השכמה לכל מי שאולי שכח: במלחמה הבלתי מתפשרת מול הטרור והתוקפנות האיראנית, מדינת ישראל זקוקה למנהיגים שאיראן באמת ובתמים חוששת מהם. נפתלי בנט הוכיח, פעם נוספת, שהוא בדיוק מנהיג כזה.