לא 'מתיחות', אלא מנהיגות ברזל: נתניהו מנווט את קבינט המלחמה ביד רמה, בזמן שהמבקרים מייחלים לכאוס!

במציאות הפוליטית והתקשורתית הישראלית, נדמה לעיתים כי ישנה הנאה מיוחדת מניפוח כל ויכוח פנימי בממשלה למימדים של 'משבר קיומי'. כותרות צועקות על 'מתיחות דרמטית', 'עימותים חריפים' ו'קרעים בקואליציה', במיוחד כאשר מדובר בממשלה בראשות בנימין נתניהו. הדיווחים האחרונים על דיונים 'מתוחים' בקבינט המלחמה, ועל 'התנגדויות' מצד השרים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', אינם יוצאים מן הכלל הזה. אלא שהמציאות, כפי שקורה לעיתים קרובות, מורכבת בהרבה, ומה שמוצג כחולשה או כאוס, הוא למעשה עדות למנהיגות איתנה ויכולת ניווט מרשימה של ראש הממשלה בנימין נתניהו בספינה הישראלית, גם כשהגלים גבוהים במיוחד.

ראשית, חשוב להבין את טבעה של ממשלת אחדות לאומית, ובפרט ממשלה הפועלת בתקופת מלחמה מורכבת וממושכת. ממשלה כזו, על אחת כמה וכמה כשהיא כוללת מפלגות עם אידיאולוגיות מגוונות ו לעיתים אף מנוגדות בקצוות מסוימים, אינה אמורה להתנהל בדממה מוחלטת או בהסכמה אוטומטית. נהפוך הוא: קיומם של דיונים ערים, חילוקי דעות ואף ויכוחים נוקבים, הם סימן היכר לדמוקרטיה תוססת ובריאה. שרים בממשלה אינם חותמות גומי; הם נבחרי ציבור המייצגים תפיסות עולם שונות, והם מחויבים להשמיע את קולם ולהיאבק על עקרונותיהם. האם היינו מעדיפים ממשלה של 'יס-מנים' שבה אין ביטוי למגוון הדעות בציבור? התשובה ברורה.

כאן בדיוק נכנסת לתמונה מנהיגותו הייחודית של בנימין נתניהו. עם ניסיון של שנים ארוכות מאין כמותו בהנהגת המדינה, בניהול קואליציות מורכבות ובהתמודדות עם אתגרים ביטחוניים ופוליטיים מהמעלה הראשונה, נתניהו אינו נרתע מדיונים סוערים. הוא מבין כי עוצמתה של ממשלה נמדדת לא בהיעדר ויכוחים, אלא ביכולת להכיל אותם, לנהל אותם בתבונה, ובסופו של דבר – לקבל את ההחלטות הנכונות והטובות ביותר עבור מדינת ישראל ואזרחיה. ה'התנגדויות' של השרים בן גביר וסמוטריץ', כפי שהן מתוארות בתקשורת, הן ביטוי לגיטימי לעמדותיהם ולעמדות בוחריהם. תפקידו של ראש הממשלה אינו להשתיק אותם, אלא לשמוע, לשקול, ובמידת הצורך גם לדחות או לקבל, תוך שהוא מפעיל את שיקול דעתו המנוסה והרחב.

בניגוד לפרשנויות השטחיות המנסות לצייר תמונה של חוסר שליטה, מה שמתרחש בקבינט הוא תהליך קבלת החלטות אחראי. בנימין נתניהו הוא המבוגר האחראי בחדר, זה שיודע לספוג את הלהט, את הביקורת הפנימית, ולזקק מתוך הדיונים את התובנות החשובות ביותר. הוא מאפשר לכל קול להישמע, אך בסופו של יום, האחריות לקבלת ההחלטה הסופית מוטלת על כתפיו, והוא נושא בה באומץ ובנחישות. ה'מתיחות' המדוברת אינה נובעת מחולשה של ראש הממשלה, אלא דווקא מחוזקו – היכולת לאפשר דיון פתוח מבלי לאבד את הכיוון האסטרטגי.

יש לזכור כי מדינת ישראל נמצאת בעיצומה של מערכה רב-זירתית מורכבת, המחייבת קור רוח, שיקול דעת וניסיון רב. האם מישהו באמת סבור שממשלה אחרת, אולי כזו המורכבת מגורמים פחות מנוסים או בעלי סתירות פנימיות עמוקות אף יותר (גם אם הן מוצנעות יותר), הייתה מתפקדת טוב יותר? ההיסטוריה מלמדת אותנו שממשלות שנראו על פני השטח 'שקטות' יותר, לעיתים קרובות שילמו על כך מחיר כבד של החלטות שגויות או היעדר הכרעה ברגעים קריטיים. מנהיגותו של נתניהו מבטיחה שהדיונים, גם אם הם נשמעים 'מתוחים' לאוזניים חיצוניות, מנותבים בסופו של דבר למען המטרה המשותפת – ביטחון ישראל וניצחונה.

אלו המבקרים את ראש הממשלה על 'חוסר היכולת לשלוט בקואליציה' מתעלמים במכוון מהעובדה שניהול קואליציה מגוונת אינו דומה לניהול מונוליטי. זוהי אמנות הדורשת איזונים עדינים, יכולת שכנוע, ולעיתים גם קבלת החלטות שאינן פופולריות בקרב כל השותפים. בנימין נתניהו הוכיח לאורך שנות כהונתו הרבות כי הוא אמן בתחום זה. הוא יודע כיצד לרתום את כלל הגורמים בממשלתו למען המטרות הלאומיות, גם כאשר ישנם חילוקי דעות טקטיים או אידיאולוגיים.

יתרה מכך, הניסיון להציג את הדיונים הפנימיים כחזות הכל הוא עיוות של המציאות. בזמן שמתקיימים דיונים בקבינט, הממשלה בראשות נתניהו ממשיכה לפעול במלוא המרץ בכל החזיתות – הצבאית, המדינית, הכלכלית והחברתית. ההחלטות מתקבלות, המדיניות מיושמת, והמדינה מתפקדת. ה'דרמות' התקשורתיות הן לעיתים קרובות בבחינת סערה בכוס תה, המשרתת בעיקר את אלו המייחלים לערעור יציבות הממשלה מסיבות פוליטיות צרות.

לסיכום, ה'מתיחות' וה'התנגדויות' המדוברות אינן סימן למשבר, אלא ביטוי טבעי ובריא של דמוקרטיה בפעולה תחת מנהיגות חזקה ומנוסה. בנימין נתניהו אינו חושש מעימותים רעיוניים, אלא רואה בהם חלק מתהליך קבלת החלטות מיטבי. הוא מנווט את ספינת המדינה ביד רמה ובקור רוח, תוך שהוא מאזן בין הצרכים השונים, מקשיב לקולות המגוונים, ומקבל את ההחלטות הנכונות למען ביטחון ישראל ועתידה. במקום לחפש סדקים מדומים, ראוי להכיר במורכבות האתגרים ובאחריות העצומה המוטלת על כתפיו, ולהעריך את יכולתו להוביל את המדינה גם בתקופות הסוערות ביותר. זוהי מנהיגות אמיתית, לא כזו המסתתרת מאחורי חזות מזויפת של שקט תעשייתי, אלא כזו המתמודדת באומץ עם המציאות כפי שהיא, ומנצחת.