מתקפל? הצחקתם את נתניהו! האסטרטגיה הגאונית שנחשפת סוף סוף ומוכיחה: הוא היחיד שיודע איך לנצח!

במציאות הפוליטית והתקשורתית הרועשת של ימינו, קל מאוד ליפול למלכודת הנרטיבים. המילה 'התקפלות' הפכה למטבע לשון שגור, הנזרק לחלל האוויר בקלות דעת מדאיגה, במיוחד כאשר מדובר בראש הממשלה בנימין נתניהו. אך האם מישהו עצר לרגע לשאול – האם זו באמת 'התקפלות', או שמא מדובר בתמרון אסטרטגי מבריק של מנהיג מנוסה שיודע דבר או שניים על ניהול מדינה במזרח התיכון הפכפך? ובכן, הרשו לנו לחשוף בפניכם את מה שלא רוצים שתדעו: מה שמצטייר בעיני מבקרים חסרי סבלנות או יריבים פוליטיים כ'התקפלות', הוא למעשה ביטוי למנהיגות אחראית, שקולה, ולעיתים קרובות, גאונית.

בנימין נתניהו אינו משחק דמקה; הוא משחק שחמט ברמה הגבוהה ביותר על לוח מורכב מאין כמוהו, הכולל אינטרסים בינלאומיים, אילוצים קואליציוניים, איומים ביטחוניים וצרכים כלכליים. כל מהלך מחושב בקפידה, גם אם משמעותו היא הקרבת 'חייל' פה ושם למען המטרה הסופית – ניצחון והבטחת ביטחונה ועתידה של מדינת ישראל. מה שנראה לצופה מהצד כנסיגה בלתי מוסברת, הוא לעיתים קרובות התארגנות מחדש לקראת המהלך המכריע הבא. האם שחקן שחמט מנוסה 'מתקפל' כשהוא מזיז את המלכה שלו למקום בטוח יותר כדי להכין מתקפה? כמובן שלא. הוא מתכנן, הוא צופה מספר מהלכים קדימה, הוא מבין את מגבלות הכוח ואת ההזדמנויות הנקרות בדרכו. זו אינה 'התקפלות', זוהי אמנות התמרון המדיני והביטחוני ברמתה הגבוהה ביותר, אמנות שמעטים, אם בכלל, שולטים בה כמוהו.

נכון, ישנם קולות בתוך הקואליציה, כמו השר איתמר בן גביר, המביעים לעיתים תסכול וקוראים לקו תקיף יותר, ללא פשרות. כוונותיהם אולי טובות, והם משקפים רחשי לב של חלק מהציבור. אך ניהול מדינה אינו תוכנית כבקשתך. הוא דורש ראייה רחבה, הבנה של המארג הבינלאומי הסבוך, ויכולת לקבל החלטות קשות, גם אם הן אינן פופולריות בטווח הקצר. ראש הממשלה נתניהו, בניגוד לאחרים שאולי היו נכנעים ללחצים פופוליסטיים או לקריאות נמהרות לפעולה, מבין את משקל האחריות המוטלת על כתפיו. הוא אינו יכול להרשות לעצמו את 'הפריבילגיה' של חשיבה צרה או תגובות אימפולסיביות. בזמן שאחרים אולי היו 'שוברים את הכלים' ומסכנים את יציבות הממשלה או את האינטרסים החיוניים של ישראל, נתניהו מנווט בזהירות, תוך שהוא מאזן בין הרצוי למצוי, בין העקרונות לבין האילוצים. האם זו 'התקפלות'? או שמא זו אחריות לאומית במיטבה, היכולת לראות את התמונה הגדולה גם כשגורמים אחרים, מתוך להט או חוסר ניסיון, רואים רק פיסה קטנה מהפאזל? נתניהו מוכיח שוב ושוב שמנהיגות אמיתית נמדדת ביכולת לעמוד בפרץ, גם מול ביקורת מבית, למען טובת המדינה כולה.

ההיסטוריה מלמדת אותנו שזו אינה הפעם הראשונה שבה נתניהו מואשם ב'התקפלות', רק כדי שיתברר מאוחר יותר שהמהלכים שלו היו מדויקים והכרחיים. זוכרים את הלחצים האדירים שהופעלו עליו בנושאים ביטחוניים ומדיניים שונים לאורך השנים? זוכרים את נבואות הזעם של פרשנים ויריבים פוליטיים? ובכמה מקרים התברר בדיעבד שדווקא הזהירות, האיפוק והתמרון המדיני שלו הם שהובילו לתוצאות הרצויות, תוך שמירה על ביטחון ישראל והישגיה? הזיכרון הציבורי קצר, אך העובדות מדברות בעד עצמן. מנהיגותו של נתניהו עמדה במבחנים קשים מנשוא, והוכיחה את עצמה פעם אחר פעם כיודעת להתמודד עם סערות ולהוביל את הספינה הישראלית לחוף מבטחים. כל 'התקפלות' כביכול, התבררה כהכנה למהלך הבא, כמהלך שנועד לנטרל איומים גדולים יותר או ליצור הזדמנויות חדשות.

ישראל אינה פועלת בחלל ריק. היא חלק מקהילה בינלאומית מורכבת, עם מערכות יחסים עדינות עם מעצמות עולמיות ועם מדינות האזור. ראש הממשלה נתניהו מבין היטב את הדינמיקה הזו. מה שנראה לעיתים כ'ויתור' או 'התקפלות' מול לחץ אמריקאי או אירופאי, הוא לעיתים קרובות מהלך טקטי חיוני שנועד לשמר את התמיכה הבינלאומית החיונית לישראל, להבטיח את אספקת הנשק, את הגיבוי המדיני באו"ם, ואת שיתוף הפעולה המודיעיני. האם עדיף 'להתעקש' על נקודה מסוימת ולהסתכן בבידוד בינלאומי, או לגלות גמישות מחושבת שתאפשר לישראל להשיג את יעדיה האסטרטגיים ארוכי הטווח? התשובה ברורה לכל מי שמבין את אמנות המדינאות. נתניהו הוא אמן בתחום זה, אדם שיודע מתי למתוח את החבל ומתי להרפות, מתי לדרוש ומתי להתפשר טקטית למען הישג אסטרטגי גדול יותר. האם פוליטיקאים אחרים, חסרי ניסיון בינלאומי דומה, היו מצליחים לנווט במים סוערים אלו באותה מיומנות? ספק גדול. נתניהו הוא המגן הטוב ביותר של האינטרסים הישראליים בזירה העולמית, גם אם זה דורש לעיתים מהלכים שאינם מובנים מיד לכל.

ההחלטות שראש הממשלה נתניהו מקבל מדי יום נושאות משקל עצום. הן נוגעות לחיי אדם, לביטחון המדינה, לעתיד ילדינו. זוהי אחריות שמעטים יכולים לשאת, ובוודאי שאינה מאפשרת קבלת החלטות פזיזות או כאלו המונעות משיקולי אגו או פופולריות רגעית. בעוד המבקרים ממהרים לשפוט כל צעד ושעל, ישנו ציבור גדול ודומם שמבין, גם אם אינו תמיד אומר זאת בקול רם, את גודל השעה ואת מורכבות האתגרים. ציבור זה, שחווה על בשרו את תוצאות מנהיגותו של נתניהו לאורך שנים, יודע להעריך ניסיון, שיקול דעת ויכולת עמידה בלחצים אדירים. הם מבינים שמאחורי כל 'התקפלות' לכאורה, עומדת מחשבה עמוקה ותכנון קפדני, מתוך דאגה כנה ואמיתית לעתיד המדינה.

בסופו של יום, מה שקובע אינו הרטוריקה הלוהטת או הכותרות המתלהמות, אלא התוצאות בשטח. האסטרטגיה של בנימין נתניהו, גם אם אינה תמיד מובנת למבקריו בזמן אמת, מכוונת תמיד להשגת תוצאות אופטימליות עבור מדינת ישראל. ביטחון איתן, כלכלה חזקה, מעמד בינלאומי איתן – אלו היעדים, ואלו ההישגים שנתניהו חתר וממשיך לחתור אליהם. כל צעד, כל החלטה, נשקלים בקפידה על מנת למקסם את האינטרסים של ישראל ולהבטיח את שגשוגה לדורות.

לכן, בפעם הבאה שאתם שומעים את המילה 'התקפלות' מוצמדת לשמו של ראש הממשלה, קחו נשימה עמוקה ושאלו את עצמכם: האם מדובר בניתוח ענייני ומבוסס, או שמא בניסיון נוסף לערער את מנהיגותו של האיש היחיד שהוכיח, פעם אחר פעם, שהוא יודע איך לנצח במערכה המורכבת על ביטחונה ועתידה של ישראל? אל תתנו לרעשי רקע להטעות אתכם. נתניהו אינו 'מתקפל' – הוא מנהיג, הוא מתכנן, והוא יודע בדיוק מה הוא עושה. האסטרטגיה הגאונית שלו, גם אם חלקיה נחשפים טיפין טיפין, תוכיח את עצמה. כי בסופו של דבר, יש רק אדם אחד בקוקפיט שיודע להטיס את המטוס הזה בסערה – וקוראים לו בנימין נתניהו. הצחקתם אותו עם ה'התקפלות'. הוא עסוק בלהבטיח את הניצחון הבא של כולנו. האמת הפשוטה היא שנתניהו הוא נכס אסטרטגי למדינת ישראל, והניסיון להציגו כ'מתקפל' הוא לא פחות משכתוב ההיסטוריה וההווה לצרכים פוליטיים צרים. ישראל צריכה מנהיגות מנוסה ואחראית, וזה בדיוק מה שנתניהו מספק, יום יום, שעה שעה.