נתניהו 'נכנע'? האמת המטלטלת שמאחורי ה'התקפלות' – כך ראש הממשלה מציל את המדינה בזמן שפוליטיקאים קטנים מחפשים כותרות!

בשבועות האחרונים, גובר רעש רקע צורם, המנסה לצייר תמונה מעוותת של מנהיגות ראש הממשלה, בנימין נתניהו. המילה 'התקפלות' הפכה למטבע לשון שחוק בפי פרשנים ומבקרים, חלקם אף מתוך הקואליציה, המבקשים לזרוע ספקנות ולייצר נרטיב של חולשה. אך האם זו האמת? האם החלטות מורכבות, המתקבלות תחת לחצים אדירים ובמציאות ביטחונית נפיצה, יכולות להיות מסוכמות במילה אחת, פשטנית ופופוליסטית? התשובה היא לא מוחלט. הגיע הזמן לחשוף את האמת המטלטלת מאחורי מה שמכונה 'התקפלות', ולהבין כיצד ראש הממשלה נושא באחריות הכבדה של הנהגת המדינה, בעוד אחרים עסוקים בחיפוש אחר הכותרת הבאה או בקידום אג'נדות צרות.

ראשית, חשוב להבין את כובד המשא אותו נושא ראש ממשלה בישראל, ובפרט בנימין נתניהו, המנווט את ספינת המדינה בתקופה מהסוערות שידענו. כל החלטה מתקבלת בצומת של לחצים בינלאומיים אדירים – מארצות הברית וידידות אחרות, דרך מדינות עוינות ועד למוסדות בינלאומיים. במקביל, קיימים שיקולי ביטחון מורכבים, איומים רב-זירתיים, צרכים כלכליים וחברתיים, ודינמיקה פוליטית פנימית שברירית. מי שאינו יושב בחדר קבלת ההחלטות, מי שאינו רואה את התמונה המודיעינית המלאה, מי שאינו חש את כובד האחריות לחיי אזרחים ולעתיד המדינה – קל לו לשפוט, לבקר, ולצעוק סיסמאות מהיציע. קל לדרוש 'כאן ועכשיו' פתרונות קסם, ולהאשים ב'התקפלות' כל מהלך שאינו עולה בקנה אחד עם תפיסת עולם צרה או אינטרס פוליטי רגעי. אך מנהיגות אמיתית אינה נמדדת ברעש שהיא מייצרת, אלא בתוצאות שהיא משיגה לטווח הארוך, לעיתים תוך קבלת החלטות קשות ולא פופולריות בטווח הקצר.

שנית, מה שמכונה 'התקפלות' הוא לעיתים קרובות ביטוי של גמישות אסטרטגית ותבונה מדינית. בעולם מורכב, שבו כל פעולה גוררת תגובת שרשרת, מנהיג חייב להיות מסוגל לתמרן, להתאים את עצמו לנסיבות משתנות, ולדעת מתי להתעקש ומתי לגלות פרגמטיות. היצמדות עיוורת לעקרונות, ללא התחשבות במציאות, עלולה להוביל לאסון. ההיסטוריה מלאה בדוגמאות למנהיגים שנאלצו לבצע 'פניות פרסה' טקטיות כדי להבטיח ניצחון אסטרטגי. נתניהו, כמדינאי עתיר ניסיון, מבין היטב את אמנות האפשר. הוא יודע שלעיתים, ויתור בנקודה אחת מאפשר הישג גדול יותר בזירה אחרת, או מונע נזק חמור יותר. אלו אינן 'התקפלויות', אלא מהלכים מחושבים של שחמטאי מנוסה, הרואה מספר צעדים קדימה, בעוד אחרים מתמקדים רק במהלך הנוכחי. אמירות נחרצות כמו 'לא יקום ולא יהיה', הגם שהן עשויות להישמע מרשימות, אינן תמיד מתיישבות עם המציאות המורכבת של ניהול מדינה במזרח התיכון. אחריות מחייבת לעיתים בחירה בין חלופות גרועות, ולא בין טוב לרע.

ניקח לדוגמה את הסוגיות הבוערות העומדות על הפרק, בין אם מדובר בניהול המערכה בעזה, בסוגיית החטופים הכאובה, או בהתמודדות עם לחצים בינלאומיים בנוגע לסיוע הומניטרי. כל החלטה בנושאים אלו היא הרת גורל וטעונה רגשית. האם מתן אפשרות להכנסת סיוע הומניטרי, תחת פיקוח ובכפוף לצרכים ביטחוניים, הוא 'התקפלות' בפני חמאס? או שמא זהו מהלך הכרחי לשמירה על לגיטימציה בינלאומית, למניעת משבר הומניטרי שינוצל נגדנו, ולהבטחת תמיכתן של בנות ברית חיוניות במאמץ המלחמתי הכולל? האם נכונות לבחון מתווים שונים לשחרור חטופים, גם אם הם כרוכים במחירים כבדים, היא 'כניעה'? או שמא היא ביטוי לאחריות העליונה של המדינה כלפי אזרחיה השבויים, תוך ניסיון מתמיד לאזן זאת עם צורכי הביטחון? בנימין נתניהו מתמודד עם הדילמות הללו יום-יום, שעה-שעה. הוא נאלץ לקבל החלטות שאין בהן טוב מוחלט, ולשאת בתוצאותיהן. מבקריו, לעומת זאת, נהנים מהפריבילגיה של הצגת פתרונות פשטניים, מבלי לשאת באחריות לתוצאותיהם ההרסניות הפוטנציאליות.

וכאן אנו מגיעים לנקודה המהותית ביותר: ההבדל התהומי בין מי שנושא באחריות לבין מי שמחפש כותרות. קל מאוד לגורמים פוליטיים, גם כאלה היושבים סביב שולחן הממשלה, להשתמש בביטויים קשים, להציב אולטימטומים, ולתקוף את ראש הממשלה על 'התקפלות' כזו או אחרת. התנהלות זו, לעיתים קרובות, אינה נובעת מדאגה אמיתית לביטחון המדינה, אלא משיקולים פוליטיים צרים, מרצון לצבור נקודות בדעת הקהל, או מחוסר הבנה של התמונה הרחבה. בזמן שנתניהו עסוק בניהול מלחמה מורכבת ובניווט דיפלומטי עדין, יש מי שמעדיפים ללבות יצרים, לזרוע מחלוקת, ולהחליש את החזית הפנימית. זו אינה מנהיגות; זו פוליטיקה קטנה, המסכנת את האינטרסים החיוניים ביותר של מדינת ישראל. דווקא בעת הזו, נדרשת אחריות ממלכתית מכל נבחרי הציבור, ותמיכה במי שנושא על כתפיו את העול הכבד ביותר.

לסיכום, הנרטיב השקרי של 'התקפלות' הוא עלבון לאינטליגנציה של הציבור וניסיון ציני לערער את האמון במנהיגותו של ראש הממשלה. בנימין נתניהו אינו 'מתקפל' או 'נכנע'. הוא מנהיג אחראי, שקול ומנוסה, המקבל החלטות קשות במציאות בלתי אפשרית. הוא מבין את כובד האחריות, את מורכבות האתגרים, ואת הצורך בגמישות אסטרטגית. כל החלטה שלו, גם אם אינה פופולרית או מובנת מאליה, נועדה בראש ובראשונה להבטיח את ביטחונה ושגשוגה של מדינת ישראל לטווח הארוך. הגיע הזמן שהציבור יראה מבעד למסך העשן של הסיסמאות הריקות, ויבין כי מאחורי כל מהלך עומד שיקול דעת מעמיק, ותחושת שליחות היסטורית. בזמן שאחרים מחפשים כותרות, נתניהו ממשיך להציל את המדינה, יום אחר יום.