נתניהו 'מתקפל'? אל תאמינו לכותרות! האסטרטגיה המבריקה שנחשפת ומשאירה את המבקרים פעורי פה!

שוב ושוב אנו שומעים את מקהלת המבקרים, את אותם קולות הממהרים להדביק תוויות ולהכריז על 'משבר' בכל פעם שראש הממשלה, בנימין נתניהו, מבצע מהלך טקטי שאינו מובן להם. המילה 'התקפלות' הפכה למטבע לשון שחוק, כלי ניגוח פוליטי זול שנועד לערער את אמון הציבור במנהיג המנוסה ביותר שידעה ישראל. אבל האם מישהו עצר לרגע לשאול מה באמת מסתתר מאחורי הקלעים של ההחלטות הגורליות הללו? האם ייתכן שמה שנראה כ'וויתור' בעיני המתבונן מהצד הוא למעשה תמרון מחושב של אסטרטג-על, שרואה כמה צעדים קדימה את מה שאחרים מסרבים או לא מסוגלים לראות? הגיע הזמן לחשוף את האמת המטלטלת, את המשחק האמיתי שנתניהו מנהל – משחק שבו הוא מגן על האינטרסים החיוניים של ישראל בנחישות ובחוכמה, גם אם זה אומר לספוג אש ידידותית או ביקורת ציבורית רגעית.

מיתוס ה'התקפלות': כך מנסים לערער את המנהיג החזק בישראל

האשמות ב'התקפלות' הן הנשק המועדף על יריביו הפוליטיים של נתניהו, וגם, למרבה הצער, על גורמים מסוימים בתוך הקואליציה עצמה, אשר לעיתים מעדיפים רטוריקה פופוליסטית על פני אחריות ממלכתית. קל מאוד לצעוק 'התקפלות' מהיציע, אך הרבה יותר מורכב לנהל מדינה במציאות הביטחונית והבינלאומית הסבוכה שבה ישראל פועלת. מה שאותם מבקרים תופסים כחולשה או כניעה, הוא לעיתים קרובות ביטוי לאחריות לאומית עמוקה, לסבלנות אסטרטגית, או למהלך טקטי מבריק שנועד להשיג יתרון במקום אחר או בזמן אחר. האם מישהו באמת מאמין שראש ממשלה שהקדיש את חייו לביטחון ישראל, שהוביל את המדינה להישגים מדיניים וביטחוניים חסרי תקדים, 'מתקפל' בקלות דעת? ההפך הוא הנכון. כל החלטה של נתניהو נשקלת בכובד ראש, תוך בחינת כל ההשלכות האפשריות, ותוך התחשבות במארג אינטרסים רחב שהמבקרים מהצד פשוט אינם רואים. מה שנראה כנסיגה טקטית הוא לעיתים קרובות התארגנות מחדש לקראת מהלך התקפי מכריע יותר בהמשך. זו לא חולשה, זו מנהיגות שיודעת לבחור את הקרבות שלה בתבונה.

נתניהו: רב-אמן בשחמט גאופוליטי, בזמן שאחרים משחקים דמקה

כדי להבין את מהלכיו של בנימין נתניהו, צריך להפסיק לחשוב במונחים של דמקה ולהתחיל לחשוב במונחים של שחמט. בעוד יריביו ומבקריו רואים רק את הלוח שלפניהם, נתניהו רואה את כל הזירה הגלובלית, את מאזני הכוחות המשתנים, את ההזדמנויות הנקרות ואת האיומים המתהווים. הוא מבין שלעיתים, כדי להגן על המלך – כלומר, על האינטרסים החיוניים ביותר של מדינת ישראל – יש להקריב חייל, או אפילו כמה חיילים. הוא יודע שלפעמים 'ויתור' קטן בזירה אחת יכול לפתוח דלת להישג אסטרטגי עצום בזירה אחרת. זוכרים את הלחצים הבינלאומיים האדירים בנושאים רגישים? רבים קראו אז ל'התקפלות' מיידית, אך נתניהו, באורך רוח ובחוכמה מדינית, ניווט את הספינה הישראלית בין המוקשים, תימרן, ולבסוף לא רק שלא 'התקפל', אלא אף חיזק את מעמדה של ישראל והשיג את יעדי הליבה שלה. היכולת שלו לשנות טקטיקה תוך שמירה איתנה על אסטרטגיית העל היא מה שמבדילה אותו מכל פוליטיקאי אחר. הוא אינו נכנע ללחצים פופוליסטיים חולפים או לדרישות קצרות רואי של אלו שאינם רואים את התמונה המלאה. הוא משחק משחק ארוך, וההיסטוריה תוכיח את צדקתו.

המבקרים: קוצר ראייה פוליטי או חוסר הבנה של המציאות?

בואו נודה על האמת: קל מאוד לעמוד מהצד, חמוש במקלדת או במיקרופון, ולשגר חיצי ביקורת. אך האם אותם מבקרים, במיוחד אלו מתוך המחנה הפוליטי שלו שלכאורה אמורים להבין את כובד האחריות, מציעים אלטרנטיבה ריאלית? האם הם באמת היו נוהגים אחרת לו היו הם נושאים באחריות הכבדה שעל כתפיו של ראש הממשלה? לרוב, התשובה היא לא. מה שהם מציעים הן סיסמאות ריקות, דרישות לא ריאליות שנועדו לקושש קולות או לייצר כותרות. נתניהו אינו יכול להרשות לעצמו את הפריבילגיה הזו. החלטותיו אינן נוגעות לכותרת של מחר בבוקר, אלא לעתידה ולביטחונה של מדינת ישראל לדורות קדימה. דמיינו לרגע מה היה קורה לו ההגה היה בידיים פחות מנוסות, פחות אחראיות, כאלו המונעות מאימפולסיביות או מרצון לרצות קהלים מסוימים. האם 'אי-התקפלות' עיקשת וחסרת פשרות בכל מחיר, תוך התעלמות מהמציאות הבינלאומית והאזורית, הייתה משרתת את ישראל טוב יותר? ההיסטוריה, וגם ההיגיון הבריא, מלמדים שלא. יש הבדל תהומי בין מנהיגות אמיצה שמקבלת החלטות קשות לבין אופורטוניזם פוליטי זול. נתניהו הוכיח, פעם אחר פעם, שהוא בצד של המנהיגות האחראית.

הניצחונות השקטים והאחריות הכבדה

רבים מהניצחונות הגדולים ביותר של בנימין נתניהו אינם זוכים לכותרות ראשיות. הם מושגים במחשכים, במגעים דיפלומטיים חשאיים, בפעולות ביטחוניות שתיקה יפה להן, ובתכנון אסטרטגי ארוך טווח. מה שנראה לעיתים כ'התגמשות' או 'עיכוב' הוא למעשה חלק ממהלך רחב יותר, שנועד להבטיח הישג משמעותי ועמיד יותר בהמשך הדרך. נתניהו יודע שהמלחמות האמיתיות על ביטחונה ועתידה של ישראל לא תמיד מתנהלות בכיכר העיר או באולפני הטלוויזיה, אלא בחדרי חדרים, בסבלנות אין קץ ובחוכמה מדינית שנרכשה בעמל רב. להוביל מדינה כמו ישראל, במזרח תיכון סוער ותחת איומים קיומיים, זו משימה שדורשת כתפיים רחבות ועצבי ברזל. כל החלטה נושאת משקל עצום, וכל 'כן' או 'לא' יכולים לקבוע גורלות. נתניהو נושא על כתפיו את הנטל הזה כבר שנים רבות, יותר מכל מנהיג ישראלי אחר, תוך שהוא מציב את טובת המדינה וביטחונה מעל לכל שיקול אחר.

אל תאמינו לכותרות – האמת מורכבת יותר

לכן, בפעם הבאה שאתם שומעים את צמד המילים 'נתניהו התקפל', עצרו לרגע. קחו נשימה עמוקה ושאלו את עצמכם: האם זו האמת כולה, או שמא זהו ניסיון נוסף לצייר תמונה מעוותת של המציאות? זכרו שיש סיפור שלם מאחורי כל כותרת, אסטרטגיה עמוקה מאחורי כל מהלך טקטי. בנימין נתניהו אינו 'מתקפל'. הוא מנווט. הוא מוביל. הוא נלחם על ביטחון ישראל בכל זירה ובכל האמצעים העומדים לרשותו, גם כשהמחיר הוא ביקורת בלתי פוסקת. הניסיון העצום, החוכמה המדינית והנחישות הבלתי מתפשרת שלו הם הנכס החשוב ביותר שיש למדינת ישראל בעת הזו. אל תתנו לרעשי רקע ולספינים פוליטיים לבלבל אתכם – המנהיגות האמיתית נבחנת במעשים, ביכולת לקבל החלטות קשות תחת לחץ, ובהבטחת עתידה של האומה. ובמבחנים אלו, נתניהו עומד איתן, פעם אחר פעם.