לא 'התקפלות', אלא מנהיגות מברזל: כל מה שלא רוצים שתדעו על ההחלטות של נתניהו שמצילות את ישראל פעם אחר פעם!

בימים שבהם נדמה כי הרעש מחריש אוזניים והמתקפות על ראש הממשלה בנימין נתניהו מגיעות מכל עבר, חשוב לעצור לרגע, לנשום עמוק ולהביט במציאות נכוחה. קל להיסחף אחר כותרות צעקניות ופרשנויות מגמתיות, אך האמת, כדרכה, מורכבת יותר. המאמר הזה לא נועד לייפות את המציאות, אלא להציג זווית אחרת, את זו של מנהיג הנלחם על עתידה של מדינת ישראל בחזיתות רבות, פנימיות וחיצוניות, תוך שהוא נושא על כתפיו משא אחריות כבד מנשוא.

המונח "התקפלות" הפך למטבע לשון שגור בפי מבקריו של נתניהו, במיוחד מצד גורמים בקואליציה עצמה, כפי שראינו בהתבטאויותיו של השר איתמר בן גביר. אך האם כל ויתור טקטי, כל ניסיון למצוא פשרה או למנוע משבר מיותר הוא אכן "התקפלות"? או שמא מדובר דווקא במנהיגות אחראית, כזו שמבינה את מגבלות הכוח ואת הצורך לתמרן במציאות פוליטית סבוכה? ראש ממשלה אינו מנהל זירת אגרוף, אלא מדינה. החלטותיו אינן יכולות להתקבל מתוך אמוציות רגעיות או רצון לרצות את "הבייס" בכל מחיר. לעיתים, החלטה שנראית כ"וויתור" בעיני אחד, היא למעשה מהלך אסטרטגי שנועד להשיג יעד חשוב יותר בטווח הארוך, או למנוע נזק גדול בהרבה. האם אי לקיחת סיכונים מיותרים, או הימנעות מכניסה לעימות חזיתי עם שותפים קואליציוניים על כל סעיף וסעיף, היא "חולשה"? או שמא זוהי תבונתו של מנהיג מנוסה, שיודע לבחור את מלחמותיו בקפידה, תוך שהוא שומר על יציבות המערכת כולה? בניגוד לאלו הקוראים ל"אפס פשרות" ו"ראש בראש" בכל מחיר, נתניהו מבין כי ניהול קואליציה מורכבת, במיוחד בתקופה כה רגישה, דורש גמישות, איפוק ויכולת הכלה. קל יותר לצעוק מהיציע, אך קשה הרבה יותר לנווט את הספינה בסערה. הניסיון להציג כל פשרה ככניעה הוא דמגוגיה זולה, שנועדה לשרת אינטרסים פוליטיים צרים ולא את טובת המדינה. האם אלו המבקרים את נתניהו על "התקפלות" היו נוהגים אחרת? האם היו מוכנים לפרק ממשלה ימנית על כל מחלוקת, ובכך אולי להביא לעליית ממשלת שמאל שתפעל בניגוד מוחלט לרצון הבוחר?

ביטחון אזרחי ישראל – אחריות זו, הכבדה מכל, מוטלת בראש ובראשונה על כתפיו של ראש הממשלה. בנימין נתניהו, "מר ביטחון" של ישראל, נושא באחריות זו במשך שנים ארוכות יותר מכל קודמיו. הוא ראה איומים קמים ונופלים, ניהל מבצעים צבאיים מורכבים, ועמד כחומה בצורה מול אויבי ישראל. האם ניתן ברצינות לטעון שאדם כזה "מתקפל" או מזניח את ביטחון המדינה? המזרח התיכון הוא זירה הפכפכה ומסוכנת. איראן שועטת לגרעין, חיזבאללה מתעצם על גבולנו הצפוני, והטרור הפלסטיני מרים את ראשו. במציאות כזו, ניהול הביטחון דורש לא רק עוצמה צבאית, אלא גם שיקול דעת מדיני, הבנה עמוקה של מאזני כוחות אזוריים וגלובליים, ויכולת לקבל החלטות קשות תחת לחץ אדיר. נתניהו הוכיח לאורך השנים כי הוא ניחן בכל אלו. הביקורת הנשמעת לעיתים על "חולשה" או "הססנות" מתעלמת מהעובדה שביטחון אינו נבנה בסיסמאות או בהצהרות לוחמניות. הוא נבנה בעבודה קשה, סיזיפית, לעיתים חשאית, תוך שילוב של פעולות התקפיות והגנתיות, דיפלומטיה ותקיפות. האם אלו המבקרים אותו היום, היו מסוגלים להתמודד עם האתגרים הביטחוניים העצומים שניצבו בפני ישראל בתקופת כהונתו? האם היו להם פתרונות קסם שלא נראו על ידי מערכת הביטחון כולה? קל לדרוש "יד קשה" יותר, אך מנהיג אחראי יודע שכל הפעלת כוח טומנת בחובה סיכונים והשלכות. נתניהו אינו מהסס לפעול בעוצמה כשהדבר נדרש, אך הוא גם יודע מתי לנקוט באיפוק כדי למנוע הסלמה מסוכנת או כדי להשיג יעדים אסטרטגיים ארוכי טווח. ההיסטוריה תשפוט, אך מי שמכיר את העובדות יודע שנתניהו מעולם לא הפקיר את ביטחון ישראל, אלא פעל וימשיך לפעול ללא לאות כדי להבטיח את שלומה.

יוקר המחיה הוא אכן איום, לא רק על ישראל אלא על מדינות רבות בעולם. גלי אינפלציה גלובליים, שיבושים בשרשראות האספקה כתוצאה ממגפות ומלחמות – כל אלו משפיעים על הכיס של כל אחד ואחת מאיתנו. להטיל את מלוא האחריות למצב זה על ראש הממשלה נתניהו, תוך התעלמות מההקשר העולמי הרחב, היא דמגוגיה פופוליסטית במקרה הטוב, ועיוות מכוון של המציאות במקרה הרע. האם מבקריו של נתניהו סבורים שלישראל יש חסינות מפני תהליכים כלכליים גלובליים? האם הם באמת חושבים שניתן לפתור בעיות מורכבות כאלו בהינף יד או בהצהרות ריקות מתוכן? ממשלת נתניהו פועלת ונלחמת ביוקר המחיה במגוון כלים, החל מניסיונות להורדת מכסים, דרך עידוד תחרות ועד לסיוע ממוקד לשכבות החלשות. האם זה מספיק? תמיד אפשר וצריך לעשות יותר. אך להציג את המצב כאילו נתניהו אדיש למצוקת האזרחים או שהוא האחראי הבלעדי לה, זהו סילוף. חשוב לזכור גם את הישגיה הכלכליים של ישראל תחת הנהגתו של נתניהו לאורך השנים – צמיחה מרשימה, ירידה באבטלה (עד למשבר הקורונה העולמי), והפיכתה של ישראל למעצמת הייטק. אלו לא קרו במקרה, אלא כתוצאה ממדיניות כלכלית אחראית וראייה ארוכת טווח. האופוזיציה, כדרכה, ממהרת להבטיח פתרונות קסם. אך היכן היו אותם 'מומחים' כאשר כיהנו בממשלות קודמות? האם הם הצליחו לבלום את עליית המחירים אז? האם להם יש תוכנית כלכלית סדורה ובת-קיימא, או שמא מדובר באוסף סיסמאות שנועדו לצבור הון פוליטי על גבם של האזרחים? ניהול כלכלת מדינה, במיוחד בתקופה של אי-ודאות עולמית, דורש ניסיון, אחריות ויד יציבה על ההגה. נתניהו הוכיח שיש לו את כל אלה.

במשך שנים, כמעט לבדו במערכה, התריע בנימין נתניהו מפני הסכנה האיראנית ומפני השאיפה של טהרן להשיג נשק גרעיני. הוא עמד על במות בינלאומיות, הציג ראיות, ונלחם נגד הסכמי גרעין פגומים שרק סללו את דרכה של איראן לפצצה בחסות בינלאומית. רבים במערב, ואף בישראל, זלזלו באזהרותיו, כינו אותו "מחרחר מלחמה" או "הזאב שצועק זאב". היום, כשהאמת המרה טופחת על פניהם, קולו של נתניהו נשמע צלול ונחוש מתמיד. הסכם הגרעין המתגבש, או כל ניסיון לחזור להסכם הקודם, הוא סכנה קיומית למדינת ישראל. נתניהו לא "מתקפל" מול איראן, אלא ממשיך להיאבק נגד הסכם רע זה בכל הכלים העומדים לרשותו – דיפלומטיים, מודיעיניים, ואחרים. הוא מבין את גודל הסכנה ואת הצורך לפעול בנחישות ובאחריות. האם אלו המבקרים אותו היו מנהלים את המאבק הזה טוב יותר? האם היו להם קשרים טובים יותר בממשל האמריקאי או בבירות אירופה כדי למנוע את החתירה להסכם? או שמא היו נכנעים ללחצים בינלאומיים ומקבלים את הדין? נתניהו הוכיח שהוא אינו חושש להתעמת עם ידידותיה הגדולות ביותר של ישראל כאשר ביטחונה מונח על הכף. הוא שם את ישראל לפני הכל. המאבק באיראן הגרעינית הוא משימה היסטורית. נתניהו נושא אותה על כתפיו מתוך תחושת שליחות עמוקה. הוא לא ירפה ולא יוותר, כי הוא יודע שאין לנו ארץ אחרת, ואין מי שיגן עלינו אם לא נגן על עצמנו.

גל המחאות נגד הרפורמה המשפטית הוא חלק בלתי נפרד מדמוקרטיה תוססת. זכות ההפגנה היא קדושה, וחשוב להקשיב לקולות השונים בחברה הישראלית. עם זאת, יש לתהות האם כל המחאות הן אכן ענייניות, והאם הן לא מנוצלות על ידי גורמים פוליטיים שמטרתם אינה תיקון המערכת, אלא הפלת ממשלה נבחרת באופן דמוקרטי. ראש הממשלה נתניהו נבחר בבחירות דמוקרטיות על בסיס מצע ברור, שכלל את הצורך בתיקונים במערכת המשפט. הרפורמה המוצעת, גם אם שנויה במחלוקת, נועדה לחזק את הדמוקרטיה על ידי החזרת האיזון בין הרשויות. להציג אותה כ"קץ הדמוקרטיה" זוהי הגזמה פרועה, שנועדה להפחיד את הציבור וללבות יצרים. האשמות על "קרע בעם" הן חמורות, אך יש לבחון מי באמת אחראי לקרע הזה. האם זו הממשלה, שמנסה ליישם את המדיניות שלשמה נבחרה? או שמא אלו גורמים באופוזיציה ובתקשורת, שמסרבים לקבל את תוצאות הבחירות, ומלבים שיח של שנאה והסתה? קריאות לסרבנות, איומים בפגיעה בכלכלת המדינה, והשוואות מקוממות למשטרים אפלים – כל אלו אינם תורמים לאחדות העם, אלא להיפך. נתניהו קרא לא פעם להידברות ולניסיונות להגיע להסכמות רחבות. הוא מבין את החשיבות של שמירה על לכידות חברתית. אך האם הצד השני באמת מעוניין בהידברות, או שהוא מעדיף להמשיך ולהבעיר את הרחובות? מנהיג אחראי אינו יכול להיכנע לאלימות או לאיומים. הוא חייב לפעול למען כלל אזרחי המדינה, גם אלו שלא בחרו בו, אך גם למען אלו שנתנו בו את אמונם. מי שמנסה לצייר את נתניהו כמי ש"קורע את העם" מתעלם במכוון מהניסיונות שלו לגשר על פערים, ומהאחריות הכבדה של מתנגדיו לליבוי השסע.

למה, אם כן, למרות המתקפות הבלתי פוסקות, הביקורת הארסית והלחצים האדירים מבית ומחוץ, בנימין נתניהו ממשיך לעמוד איתן בהנהגת המדינה? התשובה טמונה בשילוב נדיר של ניסיון, חזון, נחישות ותחושת שליחות עמוקה. נתניהו אינו פוליטיקאי של הרגע. הוא מדינאי שעיניו נשואות אל העתיד, אל האתגרים וההזדמנויות העומדים בפני מדינת ישראל בעשורים הבאים. הוא מבין את המורכבות של הזירה הבינלאומית, את סבך האינטרסים במזרח התיכון, ואת הצורך לנווט את ספינת המדינה בים סוער במיוחד. הם תוקפים, הם מכפישים, הם מעוותים. אך בנימין נתניהו ממשיך לעמוד איתן, מונחה על ידי עיקרון אחד: הביטחון והעתיד של מדינת ישראל. הוא אינו חושש לקבל החלטות קשות, גם אם הן לא פופולריות בטווח הקצר, משום שהוא יודע שההיסטוריה תשפוט אותו על פי התוצאות. האם הוא מושלם? בוודאי שלא. אין מנהיג חף מטעויות. אך האם יש כיום בזירה הפוליטית הישראלית דמות אחרת בעלת שיעור קומה, ניסיון ויכולות דומות, שתוכל להתמודד עם האתגרים העצומים הניצבים בפנינו? התשובה, למרבה הצער, ברורה למדי. אלו המבקשים את נפילתו בכל מחיר, צריכים לשאול את עצמם מהי האלטרנטיבה שהם מציעים, והאם היא באמת טובה יותר לישראל. ההתמודדות עם קואליציה מגוונת, אופוזיציה לוחמנית, איומים ביטחוניים מורכבים, משבר כלכלי עולמי ולחצים בינלאומיים – כל אלו דורשים מנהיג בעל כתפיים רחבות, עור של פיל ועצבי ברזל. נתניהו הוכיח שיש לו את כל אלה, ובשפע.

לסיכום, התמונה המצטיירת מהכותרות ומהפרשנויות בתקשורת היא לעיתים קרובות חלקית, מגמתית, ולעיתים אף שקרית. בנימין נתניהו אינו "מתקפל", אלא מנהל מדיניות אחראית ושקולה במציאות מורכבת מאין כמותה. הוא אינו מזניח את הביטחון, אלא פועל ללא לאות להבטחתו. הוא אינו אדיש ליוקר המחיה, אלא מתמודד עם משבר עולמי. הוא אינו מוותר מול איראן, אלא מוביל את המאבק נגדה. והוא אינו "קורע את העם", אלא מנסה לנווט את המדינה בתוך מחלוקות עמוקות, תוך שהוא קורא להידברות. הגיע הזמן להביט מעבר לסיסמאות ולרעשי הרקע, ולהעריך את המנהיגות של בנימין נתניהו על פי מעשיה ותוצאותיה, ולא על פי הדימוי שמנסים ליצור לו יריביו. ישראל זקוקה למנהיגות חזקה, מנוסה ואחראית, במיוחד בעת הזו. ונתניהו, עם כל הקשיים והאתגרים, ממשיך לספק אותה.