DV360 מטלטלת את Q3/2025: כך בונים שכבת‑על שקופה ושומרים על Growth בלי קופסאות שחורות

כש-DV360 משנה את כללי המשחק ברבעון 3/2025: כך שומרים על צמיחה צפויה בלי להיתקע בקופסאות שחורות

ב־Q3/2025 גוגל הודיעה על שינויים משמעותיים בדיווח ב־Display & Video 360 — עדכונים שמשפיעים בפועל על כל מי שקונה מדיה באינטרנט הפתוח, גם פה בת״א–יפו. לצד זה, Performance Max ממשיך להתרחב, ומטא דוחפת Advantage+ עם אוטומציה עמוקה. התוצאה ביום־יום? פערי אטריביושן, קפיצות בלתי־צפויות ב־CAC, ואינסוף שאלות בדירקטוריון על “Predictable Growth”. כשאתה מייסד/ת על הקו בין ישיבת בוקר על רוטשילד לשיחה עם לקוח בסן חוזה בערב—כל שינוי מדיניות/דיווח מרגיש כמו גול עצמי בזמן תוספת. אז איך מסדרים את הסטאק כך שלא כל גל של גוגל/מטא יטרוף לנו את הפייפליין?

בואו נדבר רגע תכל’ס. בשבוע שבו דו”ח אחד ב־DV360 זז, הפיקסלים מתעדכנים, ו־PMax שואב תקציב מתוצאות שנראות טוב על הדף אבל לא מתרגמות ל־SQLים—כמה עוד ערבי “כיבוי שריפות” אפשר לסחוב? ואם TTD מספרת על קייסים עם ירידה של 20–34% ב־CPA אחרי Kokai, אבל הטריידרים מתלוננים על UI כבד—איפה הקו בין יעילות אלגוריתמית לבין ביצוע בפועל אצל צוות רזה? השאלה הזו היא הלב של האייטם, והיא זו שמובילה לפתרון חדש שמרגיש כמעט מתבקש.

הזווית שאף אחד לא מדבר עליה כולם מתווכחים אם עדיף “וולד גארדנס” מהירים או DSP שקוף—אבל האמת הנסתרת היא שהבעיה כבר לא “איפה לקנות מדיה”, אלא “איך ללמוד מהר בלי לאבד שליטה”. שוק הפרסום דוהר לאוטומציה מונעת־AI שבה יותר ויותר החלטות קורות בתוך קופסאות שחורות. זה נוח ל־time‑to‑launch, אבל קטלני ל־time‑to‑learning. כשאי אפשר להסביר למה התקציב נדד מפלח A לב’, אי אפשר להאיץ PMF או לספר סיפור נתונים נקי למשקיעים.

הפחד העמוק? לא “הקמפיין לא ירוץ”, אלא “נאבד מומנטום ונקבל החלטות שגויות על בסיס דאטה עקום”. התחושה הזו נוגעת בבטן הרכה של כל יזם/ית טק פה בעיר: כשאין שקיפות—אתה חוזר למיקרו־ניהול, מעביר לילה על UTMים ו־Sheets, ומגיע הביתה מאוחר כשבראש רק CAC חריג ו־Runway מתקצר.

תדמיינו שני ערבים עוקבים. בראשון—PMax טורף את המדיה, אנו רואים ROAS “סבבה” אבל המכירות אומרים “האיכות ירדה”, וה־BI לא מצליח ליישב את הקרדיט. בשני—אתם פותחים דשבורד אחד שמציג Pipeline צפוי, CAC/LTV ביחס בריא, ורשימה מסודרת של ניסויים פעילים עם Holdout ובריפים קליניים: מה נבדק, למה, ומה הקריטריון לעצירה. אין קסמים—יש אדריכלות ניסויים שמסבירה את עצמה.

לכן הפתרון הוא לא “עוד פלטפורמה לקנות דרכה מדיה”, אלא שכבת‑על חכמה שמחברת בין:

• ניסויים מהירים חוצי־ערוצים (Search/Social/Programmatic/Email),
• אופטימיזציה מונעת־AI שקופה עם Guardrails מותגיים,
• מדידה שמתרגמת חשיפה ותודעה ל־Pipeline, CAC ו־LTV,
• והזנה חזרה ל־CRM/RevOps כך שהלמידה נשמרת ולא נעלמת עם עוד עדכון של גוגל.

למה זה עדיף על החלופות המקובלות?

• מול וולד גארדנס (PMax/Advantage+): קצב הפעלה אדיר, כן—אבל שקיפות מוגבלת. טוב להצתה ראשונה, פחות להעברת תובנות מוצר/שוק. כשאתם צריכים להראות סיבתיות—תתקעו.
• מול DSP עצמאי (TTD/DV360): סקייל פרימיום וגמישות—אבל עקומת למידה, עלויות פלטפורמה (לא פעם דו־ספרתי אחוזים), ותפעול כבד לצוות קטן. מי שבאמת ממצה שם—מחזיק טריידרים, QA ודאטה־אופס.
• מול סוכנויות/פרילנסרים/CMO‑Fractional: מביאים ידיים וניסיון, לעיתים במחיר חודשי גבוה ועם תלות באדם. הקצב מוגבל לעומת אוטומציה, ושקיפות החלטות תלויה בספק.
• מול DIY מלא: שליטה מלאה—כן; אבל עומס תפעולי שמוריד פיצ’רים מה־Roadmap ושוחק את הצוות.

החיבור למוצר בעולם האמיתי מה שיזמי טק בת״א צריכים עכשיו זו “כיפת ברזל דיגיטלית לשיווק” — שכבת השפעה מונעת‑AI על האינטרנט הפתוח שמנטרת מומנטום שיחי, מאתרת “מי צריך לראות איזה מסר עכשיו”, ומזריקה את הסיפור שלכם בסמיכות לצריכת תוכן עיתונאי בעל קשב גבוה. במקום להיתקע בגחמות של פיד חברתי, אתם מקבלים Reach+Precision באלפי אתרי פרימיום, עם קמפיינים שמופעלים בדקות‑שעות סביב אירועים, רגולציה או נרטיבים מתפתחים. לצד זה, לוח בקרה אחד מחבר בין חשיפה, אינטנט, ומדדי הכנסה—כך שהדיאלוג עם הדירקטוריון הופך ממגננה לנתיב פעולה.

וכדי להיות הוגנים: יש גם טרייד‑אופים. מי שמוכן להשקיע צוות טריידינג מלא, יחלוב DSP עד הסוף. מי ש־D2C ריתומי ומשאבי קריאייטיב שלו אינסופיים—יכול לחיות יפה עם וולד גארדנס. אבל עבור רוב הסטארטאפים פה בעיר—שילוב של תגובה מהירה, קונטקסט פרימיום ושקיפות מדידה הוא sweet spot שמקצר דרך ל־ARR, בלי להעמיס שכבות ניהול או להמר על “אלגוריתם יסתדר”.

העמקה ברגש: הרצון למנוע עיוורון מדידה מאחורי כל דיון טכני על CPM ו־CVR מסתתרת חרדה אחת: פחד מהחלטה רעה שתעלה בחודש של רנווי. זה לא על עוד מודעה שנדחתה; זה על לטעות בכיוון השוק בגלל דאטה מפוצל. קחו תרחיש: אתם יושבים לעדכון רבעוני. ה־PPC נראה ירוק, אבל מכירות מדווחות על ירידה ביחס ההמרה מ־MQL ל־SQL. בו־זמן, טוויטר (X) רועש סביב קטגוריה סמוכה שמושכת את השיח. אם אין לכם שכבת מדידה שמחברת מסר→קונטקסט→אינטנט→Pipeline, תזיזו תקציב למקום הלא נכון ותפספסו חלון מומנטום. זה הליבה: למנוע עיוורון. לא להפוך לאנליסטים ב־100% מהזמן, אלא לקבל מערכת שמביאה ניסוי‑תובנה‑החלטה במסלול קצר ושקוף.

איך נראה פתרון נכון בלי שמות מסחריים?

• מנוע ניסויים אוטומטי שחוצה ערוצים עם Holdout ו־Kill Criteria מובנים.
• פרסונליזציה פרגמטית: מאגר מסרים מאושרים מראש, וריאציות AI שמותאמות לקונטקסט בזמן אמת, תחת Guardrails.
• Explainable AI: תרומת פיצ’רים והסבר לוגיקות—מה עבד, איפה, ולמה.
• אינטגרציה ל־CRM/BI: משפכי רכישה נסגרים בלופ, לא באוויר.
• Governance: תקרת הוצאה, תאימות פרטיות, ו־Shadow Mode לפני אקטיבציה מלאה.

איפה זה פוגש את החלופות?

• אם אתם שוקלים TTD/DV360: תשאלו מי ינהל QA, Brand Safety, דוחות משתנים וחוזי דאטה—ומה עלות הפלטפורמה ביחס לתקציב. מעולה כשיש סקייל וצוות—פחות כשזמן המייסדים יקר.
• אם אתם נשענים על PMax/Advantage+: תגדירו מה אתם רוצים ללמוד ברמת פרסונה/מסר. אם המערכת לא מסבירה—האם זה מקדם PMF או רק “מוכר יותר מהקיים”?
• אם אתם בוחנים סוכנות/פרילנס: בדקו קצב ניסויים, שקיפות החלטות ובעלות על נכסים. האם הלמידה נשארת אצלכם?

חיזוק החיבור והדחיפות עדכוני DV360 ברבעון הזה הם לא “עוד פיצ’ר”—הם תזכורת שהקרקע זזה תחת רגלי מי שלא מחזיק ארכיטקטורה שמגינה על המדידה. כל חודש של דחייה הוא הפסד הזדמנות: לידים שלא הגיעו, ניסויים שלא רצו, ודאטה שלא נאגר. בעולם שבו מתחרה יכול לסגור עליכם נרטיב בפחות משבוע—מי שאין לו שכבת השפעה שקופה ומהירה, ישלם ב־CAC ובמוניטין. זה הרגע להזיז את הכיסא קדימה, לא בעוד רבעון.

קריאה לפעולה אותנטית אם השינויים של Q3/2025 כבר מורגשים אצלכם בדוחות או בפייפליין—אל תחכו לישיבת דירקטוריון הבאה כדי “לקוות שזה נרגע”. קבעו דמו בן 30 דק’ כדי לקבל תחזית CAC/LTV מותאמת לסטארטאפ שלכם ולראות איך שכבת‑על שקופה מייצבת צמיחה גם כשגוגל/מטא משנים כללים. מעדיפים לבדוק על קטן? התחילו פיילוט מואץ של 21 ימים עם KPIs מוגדרים ו־Shadow Mode, ותראו בעצמכם אם המודל מוריד CAC ומשפר יחס המרה. זו לא קריאה “לרכוש כלי”—זו הזמנה להחזיר שליטה על הנתונים, על הנרטיב ועל הזמן שלכם.